דברים לזכרו של זקן הרמי"ם בישיבות ההסדר, הגאון ר' דוד קב זצ"ל

זכתה ישיבת כרם ביבנה להיות אם ישיבות ההסדר, אך גם בת והמשך של ישיבות הדורות הקודמים. בעיקר בזכותם של הראשונים כמו ראש הישיבה זצ"ל והרב קב זצ"ל. אם הייתי רוצה להגדיר את ר' דוד הייתי אומר עליו מה שנאמר על דוד המלך. כששאל שאול מיהו הנער הזה, ענה לו אחד הנערים "יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו" (שמו"א טז יח). ודרשו חז"ל: "יודע נגן – במקרא. גבור חיל – במשנה. איש מלחמה – שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר – במעשה הטוב. ואיש תואר – בתלמוד". ואכן כל התכונות האלה היו מנת חלקו של האיש הגדול הזה. ידענות בכל חלקי התורה, ומיוחד במלחמתה של תורה, אינו מוותר ולא נכנע, אך עולה על הכל הייתה אהבת התורה שמילאה את כל אישיותו, כמו שדוד המלך ציין פעמים רבות בתהלותיו. "אמר דוד: לא עשיתי, לא מאונס ולא מיראה אלא מאהבה". כשהיה מדבר באירועים בישיבה היה חורז ד"ת מעניין לעניין, שוכח את מגבלות הזמן ונסחף לגבהים.

כמה שבועות לפני פטירתו ביקרתיו, לאחר הניתוח שעבר. הוא סבל מכאבים עזים, ובעיקר היה קשה לראות ולשמוע את נשימותיו הכבדות. תוך כדי דיבור אתו גלשו הדברים לדברי תורה, והחל לשזור דברי תורה מעניין לעניין, ולפתע חזר הצבע ללחיים, החיוך שב, וכחצי שעה דיבר ללא הפסק וכאילו נעלמו כל המיחושים. רק מי שאהבת התורה היא כל חייו יכול לשכוח מיסורים והתרכז וליהנות מד"ת.

הוא ייצג את ישיבות וולאזין וחברון, בה למד בצעירותו, ולמרות הבדלי המנטאליות, הצליח לסחוף את התלמידים, ולהרגילם ללחום מלחמתה של תורה. פעם בדרכו מכביש החוף לישיבה, חידש בעניין שהתקשה בו האבי עזרי. בהזדמנות כשביקר אצל הרב ש"ך זצ"ל, דיבר אתו על כך. הרב ש"ך שמח והתפעל מכך שבכרם ביבנה לומדים אבי עזרי. אך בעינינו לא היה הדבר חריג. ראש הישיבה ור' דוד לימדו אותנו את כל ה"תורות" של גדולי הדורות הקודמים.

הרב סולוביצ'יק זצ"ל נשאל פעם אם הוא שבע רצון מעולם התורה שמתפתח בימינו, וענה שאין אצלנו אהבת תורה ומסירות נפש לתורה, וטען נגד הריפורמים שמציגים את היהדות ולימוד תורה כחוויה מהנה, ולעומת החיים המודרנים הסואנים והרוגשים, יש אי של שלוות נפש במקדש הריפורמי. הרב טען שיהדות ותורה היא מאמץ קבוע של התמדה ומסירות נפש.

אכן מצאנו הדרכה על כך בדברי חז"ל. ר' דוד נפטר ביום ששי י"א סיון. בשבת התכופה קראנו על מתנות הנשיאים – שש עגלות צב. משה חילק את העגלות לבני לוי כדי שיוכלו לשאת את כלי המשכן אך "לבני קהל לא נתן עגלות כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו". ודרשו חז"ל: אין ישאו אלא לשון שירה שנא' "שאו זמרה ותנו תוף". ומה ענין משא אצל שירה? אלא לימדונו חז"ל שהתורה היא משא כבד, ואותו נשאו בני קהת על הכתף, וזה עול כבד, ומ"מ עשו זאת בשמחה. ככל שהעול יותר כבד, כך השמחה גדולה.

וזו הייתה שירת חייו של ר' דוד זצ"ל. כמה סימלי הדבר, שדרשתו האחרונה לבני הישיבה, בהכנסת ס"ת בישיבה, שבוע לפני פטירתו, אמר: "כתבו לכם את השירה הזאת". "מדוע נקראת התורה שירה? מפני שהיא משוררת את הנפש". וחזר על משפט זה ארבע פעמים. ואכן, "אין ישאו אלא ל' שירה".

"אגורה באהלך עולמים". וכי עלתה על דעתו של דוד שיהיה חי וקיים לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהיו דברי נאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות". המורשת שהשאיר אחריו בישיבה, הן הן חייו.

 (פורסם בעיתון בשבע מס' 801 כ"ב תמוז תשע"ח)