בספרו 'שבת הארץ', דן הרב קוק זצ"ל, בשאלתו של הרידב"ז, איך אפשר להפקיע קדושת מצוות שביעית ע"י מכירת הקרקעות לגוי, הרי בזה שמפקיעים את קדושת הארץ שוב אין כאן מצוות ישוב א"י, והרי מצוות ישוב הארץ היא העילה להיתר המכירה?!

על כך ענה הרב, שזו טעות לחשוב שקדושת הארץ ומעלתה אינה אלא לקיים המצוות התלויות בה, וכשא"א לקיים המצוות, שוב אין בה קדושה, וממילא אין מצוות ישוב הארץ.

א"י דומה בזה לתלמוד תורה. ת"ת מביאה לידי קיום מצוות, אך בשום אופן אין לומר שזו תכליתה של המצווה. מצוות ת"ת קיימת גם כאשר אדם כבר למד ויודע את המצוות כולן. לת"ת יש ערך עצמי, וחייבין בלימודה גם בעניינים שאין להם קיום בזמן הזה, וגם כאשר כבר יודע את כל התורה והשו"ע.

וכמו כן היא קדושת א"י. אין עיקר מעלתה בזה שהיא מחייבת אותנו במצוות התלויות בארץ. יש לא"י ערך וקדושה עצמית, עד שגם כאשר נאלצים אנו להפקיע מחמת אילוצים שונים איזו מצוה, אין זה גורע מקדושת הארץ, ועצם ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות. "גם כשהן נפקעות ע"י הדחק עומדת היא בעצם רוממות מעלת קדושתה".

אמנם ישנה גמרא המערערת לכאורה יסוד זה. הגמ' במס' סוטה (יד ע"א) אומרת: "מפני מה נתאוה משה רבנו להיכנס לא"י, וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י. אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי". רבים משתמשים בגמרא זו כדי למעט מערך מצוות ישוב א"י.

הרב צב"י קוק זצ"ל שלל הפירוש הפשטני הזה מכל וכל, ולסיוע הביא דברי בעל 'בינה לעיתים', ר' עזריה פיגו - ת"ח עצום, בעל 'גידולי תרומה' על ספר התרומה, שחי באיטליה לפני כמה מאות שנים. הוא דייק בלשון הגמ'. לא נאמר "אכנס לארץ כדי לקיים מצוות", אלא "אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולם על ידי": "לא מדובר ברווח פרטי של מצוות ע"י הכניסה לארץ. משה רבנו השקול כנגד כל ישראל, דואג לביסוסם של ישראל בכניסתם לארץ. הוא יודע שישנה חשיבות לכניסתו לארץ כדי שתחת הדרכתו תתקיימנה המצוות של כלל ישראל בשלמותן. 'הרבה מצוות נצטוו ישראל, ואין מתקיימות אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי'. בשביל זכות הרבים והשראת שכינה בישראל. לא שאני אקיימם, שזה אי אפשר, וכבר נגזרה גזרה על נגדי, אלא למען יתקיימו על ידי, שבית ישראל יקיימו אותן על ידי, בסיבתי ובשבילי. כי בהיותי שם עמהם, במקום קיומם, אפילו שעה אחת, אז ארבה מאוד לזרזם ולהזהירם על קיומם ועשייתם" (שיחות הרב צבי יהודה – במדבר, עמ' 421).

תאוותו של משה רבנו להיכנס לארץ לא הייתה למען הרווח האישי שלו, אלא לטובת כלל ישראל, שערכם של המצוות יעלה, כשיתקיימו בתחילת הישוב בא"י על ידו. כשם שהגמ' אומרת שאילו היה משה נכנס לא"י ובונה המקדש, לא היה חרב לעולם.

(פורסם באשכולות 428 # מטות מסעי תשע"ז)