אמרו חז"ל, שישנם מאפים שעל אף שיש להם תואר פת, מ"מ יורדת ברכתם ל"בורא מיני מזונות" ועהמ"ח, זאת משום שאין רגילים לקבוע עליהם סעודה. מאפים אלה, שמם – פת הבאה בכיסנין (להלן: פהב"ב). שלוש דוגמאות מובאות בראשונים לפהב"ב, ולשלושתן השו"ע (קסח, ז) חושש: ממולא במיני מתיקה (כגון קרואסון, פיצה מזונות, עוגת שמרים[1]), נילוש במי פירות תבלין (כמעט כל המאפים התעשייתים כיום הממולאים ברוב מרגרינה[2] ומי פירות לעומת המים), נכסס (קרקר). עוד אמרו חז"ל שאם אכל ממנה שיעור קביעות סעודה (להלן: קב"ס) מברך המוציא וברהמ"ז. שיעור זה אינו נקבע ע"פ רגילות האדם הפרטי אלא ע"פ הנוהג המקובל בציבור ובשכבת הגיל אליה משתייך (קסח, ו וביאוה"ל ד"ה אע"פ).

נמצינו למדים שאדם האוכל בורקס, מלאווח אפוי (או שטוגן במחבת עם מעט מאוד שמן), פיצה מזונות בשיעור קביעות סעודה - עליו ליטול ידים (קנח, א), לברך המוציא וברהמ"ז[3].

קודם שנביא את השיעור המחייב בברכת 'המוציא' יש להכיר בשיעורי הנפח והמשקל של המאפים המוגשים בישיבה, ונקדים שתי נקודות –

א. חרירים - המשערים לפי נפח, הנוהג הוא לצרף את החרירים הקטנים ולא את הגדולים (וזה"ב עמ' 208). א"כ יש למעך המאכל עד שהחרירים הניכרים נעלמים, ולא בכח גדול כ"כ.

ב. מילוי, האם מצטרף לשיעור – עוגה שמעליה קצפת וכדו' פשוט שאין הקצפת מצטרפת, כיון שניכרת בפ"ע. הסתפקו הפוסקים (ברכ"י קסח, ו. חזו"א כו, ח) האם המילוי המכונס תוך המאפה (כבורקס, קרואסון, עוגת שמרים) מצטרף. על אף שחלק מהפוסקים הכריעו, עדין יש לנהוג בסוגיה זו כספק.

• בורקס גדול (מלבני) – משקל: 95 גרם. נפח: 110 סמ"ק.


• בורקס קטן (מלבני), בורקס גבינה (משולש) – משקל: 70 גרם. נפח: 90 סמ"ק.

(שיעורים אלו כוללים את המילוי. לחישוב בלא המילוי - יש להוריד מהמשקל או הנפח כ-10 גרם/סמ"ק. כ"כ אין לקחת שיעורים אלו כמוחלטים ומדויקים, אלא להחשיבם פחות או יותר).

בסוגיה זו של קביעות סעודה, מנהגים שונים בין העדות, ואלו תמציתם:

בני עדוה"מ –

• השיעור – ספק אם שלוש ביצים או ארבע ביצים (חיים שאל ח"א סי' עא. אול"צ ח"ב יד, ג. הליכו"ע ח"ב פינחס, י. הגר"מ אליהו. ילקו"י ברכות עמ' קכט). לשיטתם, שיעור קב"ס נמדד לפי שיעור סעודה שנאמר לגבי עירוב (עירובין פ ע"ב, פב ע"ב) שם בראשונים ישנו ספק אם סעודה זו בשלוש או בארבע ביצים.


• כ"כ אין לצרף את שאר המאכלים, אלא יש לאכול את שיעור קב"ס מפהב"ב בלבד (כה"ח קסח, מז. אול"צ יד, כג. יבי"א ח"ט, צב. ח"י, יח, הגר"מ אליהו). א"כ, או שיאכל פחות מג' ביצים או יותר מד' ביצים. אם אוכל שיעור המסופק יפטור ע"י המוציא על הפת.


• נפח או משקל - נחלקו פוסקי עדוה"מ[4] אי אזלינן בתר נפח או משקל.


• ברכה על נטילת ידים – רוב הפוסקים נקטו לברך כפשט שו"ע קנח, א [כה"ח (קסח, מה-נ), ברכת ה' (ח"ב עמ' קמה), שו"ע המקוצר עמ' רעח, הגר"מ מאזוז], אך בילקו"י (ברכות קנח, ו) כתב שעדיף לא לברך כיון שאין מנהג ברור לברך. מ"מ סיים שהמברך יש לו על מי לסמוך.

א"כ לבני עדוה"מ, ע"מ לצאת מסבך המחלוקת ראוי ונכון – לאכול פחות משלוש ביצים בנפח (בורקס גדול – אחד וחצי. הקטנים – שנים) ולברך מזונות ועהמ"ח או יותר מארבע ביצים במשקל (בורקס גדול – שנים וחצי. הקטנים– ארבעה) ולברך המוציא וברכמ"ז[5]. אם אוכל שיעור מסופק, כדאי לפטור ע"י אכילת לחם. אי לאו הכי, יברך מזונות ועהמ"ח. כמובן, אם יש לאדם מנהג כמ"ד דמשערין לעולם במשקל, יכול לברך מזונות עד שלוש ביצים במשקל.

בני אשכנז ובני תימן (לנוהגים ע"פ הרב רצאבי, שו"ע המקוצר עמ' רעט) –

• השיעור – שיעור סעודת קבע רגילה, כסעודת ערב ובוקר, וזה השיעור יותר מארבע ביצים[6]. לשיטתם, שיעור זה נמדד לפי דרך שיעור זה איננו מוחלט, ונתון לשיעור עיני האדם, היינו אדם צריך לשער מהי הכמות שאדם ממוצע אוכל בארוחה. אדם שקשה לו לשער, כתב ספר וזה"ב שאדם ממוצע אוכל שני כריכים לארוחה, ושיעורם כשמונה ביצים בנפח. מ"מ, כתב משנ"ב לכתחילה לא לאכול יותר מארבע ביצים (ופחות משיעור סעודה קבועה).


• כ"כ שאר מאכלים מצטרפים לשיעור זה, כגון פסטה, ביצה, גבינה, ירקות וכדו' (משנ"ב קסח, כד[7]), והנ"מ שפהב"ב הינה המרכז בסעודה, היינו שאוכל מפהב"ב מינימום שלוש/ארבע ביצים (הגר"ז בסדבה"נ ב, ג, שבה"ל ח"ז כה).


• בני אשכנז נהגו לילך לפי נפח (הגר"ח נאה 'שיעורי תורה' ס"א).


• ברכה על נטילת ידים – מברכים (משנ"ב קסח, כו).

א"כ לבני אשכנז ותימן, ראוי ונכון – לאכול פחות מארבע ביצים בנפח או יותר משמונה ביצים בנפח, אך יש לשים לב, כיון ששאר המאכלים מצטרפים לשיעור זה, ובקל ניתן להגיע לקב"ס. (כאן לא נכתבה כמות בורקסים, כיון שיש לצרף לחישוב אף את שאר המאכלים המצורפים בסעודה, אך יש להקפיד שיאכל מאפה בשיעור של ארבע ביצים בנפח ויותר.)

פתרונות לבני אשכנז, ע"מ שלא יצטרפו שאר המאכלים - א. יאכל את שאר המאכלים ואז יאכל המאפה. ב. יאכל תחלה את המאפה, יברך עהמ"ח, ולאח"מ יאכל את שאר המאכלים[8] (פסק"ת קסח, ה בשם חזו"א ועוד). בכה"ג יוכל לכתחילה לאכול מהמאפה עצמו עד ארבע ביצים בנפח.

תוך כמה זמן יש לאכול פהב"ב ע"מ לברך המוציא וברהמ"ז?

כמה דעות בדבר:

• לאכול הכל תוך שיעור עיכול, היינו 72 דקות. ודאי שאת אחד הכזיתות יאכל תוך כדא"פ, היינו 4-7 דקות (אול"צ ח"ב יב, ב).


• לאכול כל כזית וכזית תוך כדא"פ, אף ששהה הרבה בין כזית לכזית (כ"מ מילקו"י ברכות עמ' קלג ע"פ הליכו"ע ח"ב, עמ' קיב[9]).


• לאכול כזית אחד בכדא"פ, ואת השאר אפי' קמעה קמעה (וזה"ב עמ' 30 בשם דובב מישרים).

נראה שהדבר קל לנהוג ככו"ע – לאכול כל כזית תוך כדא"פ, וכן את הכל תוך שיעור עיכול.