(למעבר לחלק א' - לחצו כאן)

בספר דניאל (ז, ז-ח) מתאר דניאל שהוא ראה בחזיון הלילה ארבע חיות גדולות עולות מן הים. החיה הראשונה דומה לאריה, השנייה לדוב, השלישית לנמר והרביעית אינה ברורה (תרגום בהערה):

בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדְּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ: מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵון וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָו מִן קֳדָמַיהּ וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן^[1].

המלכות הראשונה היא בבל, השנייה פרס, השלישית יון, אך בנוגע למלכות הרביעית נחלקו הראשונים. הרס"ג, הרד"ק (בפירושם לדניאל) והרמב"ם (אגרת תימן) כותבים שהמלכות הרביעית מחולקת לשניים רומי וישמעאל, והרמב"ן (ספר הגאולה), בעל העיקרים והר"ן (בדרשות דרוש ה') כותבים שהכוונה למלכות רומי בלבד (ישנם עוד שיטות בראשונים ואכמ"ל). ואם כן קשה, הרי 'אימפריית' רומי רחוקה מאד מלשלוט בעולם כיום והרי בנבואה משמע, כפי שביארו חז"ל, שהמלכות הרביעית תשלוט עד ביאת משיח וכיון שמשיח לא בא א"כ רומי צריכה לשלוט בעולם? מסביר הרב שלמה קושלבסקי ב'קונטרס ארבע מלכויות', שהוותיקן שברומא משמש כמרכז הרוחני של העולם הנוצרי שבאופן רשמי אירופה ואמריקה נתונים תחת חסותו, ולכן רומי בעצם עדיין שולטת בעולם.

אך עדיין הדעת אינה נחה. אם דניאל מתנבא נבואה כה היסטורית, על כרחנו שיש לה חשיבות מעשית ולא סתם הצהרה רשמית של קשר בין אירופה ואמריקה לנצרות. על כן, הדת הנוצרית לא תופסת מקום משמעותי בחייהם של רבים מאזרחי אירופה וגם אצל האמריקאים שיותר משתייכים לנצרות היא תופסת בעיקר מקום טקסי ולא משפיעה באופן עמוק על התנהלותם - אם כן עדיין קשה להגדיר את רומי של פעם, את אותה נצרות, ככוח השולט בעולם?

ובלאו הכי, האמת היא שמי ששולט בעולם זו לא הנצרות אלא התפיסה המערבית של הנאורות, של המדע והקדמה, של ההומניזם והליברליזם ושאר הביטויים שמרחפים לנו בעולם ומזמזמים לנו ליד האוזן. הם אלו שמשפיעים באמת על העולם המפותח, הם אלו שהניעו את העולם בשלש מאות השנה האחרונות עם התפוררות האמונה בעולם כולו. משכך, לפי שיטת הראשונים שרומא תשלוט בעולם עד ביאת המשיח חייבים אנו למצוא קשר רעיוני הדוק בין הנצרות לבין התפיסה המערבית. להבין איך יסודות החשיבה הזו בנויים כולם על הנצרות, מושתתים כולם על רוח רומא, ולכן גם אם מבחינה פוליטית לוותיקן אין עוצמה גלויה הוא עדיין ממשיך לשלוט בכוח האידאות שהוא השריש בעולם המערבי שמשפיע ומנהיג את העולם כולו כפי דברי רבותינו.

משכך, משימתנו היא קלה למדי, כי אם נבין את יסודות התפיסה המערבית נבין למפרע גם את החידוש העיקרי של הנצרות ואת הקשר בינה לתפיסה המערבית.

כידוע, בעבר רוב העולם היה מאמין. חלקו באלילים וחלקו באל אחד. אך המדע והקדמה החליטו להדיר את רגליו של האל מהעולם והציבו במקומו את האדם. אין חשיבות לשום דבר, אומרים ההומינסטיים והליברליים, חוץ מהאדם. רצונותיו, זכויותיו, תחושותיו והנאותיו הם הדברים היחידים החשובים בעולם. אין אמונה, אין עבודת האל, אין בורא ואין תכלית. יש רק אותנו כאן בעולם, וכל שנותר לנו לעשות הוא למקסם הנאות ולהביא את האנושות למקסימום אושר אפשרי.

גם הנצרות סברה כך. היא מאסה בקיצוניות של היהדות שדורשת ממאמיניה תביעות תמידיות וכמעט לא משאירה חלל פנוי. לכן היא יצרה פתרון קסם של 'דת' שאינה מפריעה לאדם לחיות בצורה שנוחה לו. אין לה כמעט מצוות מעשיות מגבילות, והיא עונה לצרכים והרצונות של האדם מהדת. לא לצרכים של האל מהאדם - אלא לצרכים של האדם מ'האל'! לכן, אם לאדם יש מצפון נמציא מנגנון של מחיקת חטאים ומירוק המצפון בלי מאמץ רב, בטקס חיצוני נעדר כל תהליך היטהרות פנימי. לכן אם לאדם יש צורך במסגרת חברתית, בנופך רוחני מסוים לחייו, ניתן לו את צרכיו במסגרת הכנסייה, באופן מצומצם ולא מגביל. כל העולם הרוחני הוכפף כולו לאדם, נבנה באופן שמתאים לאדם ומשרת אותו. אם עד הנצרות האדם ידע שהוא עובד אצל בוראו, הנצרות באה ושיעבדה את 'האל' למען סיפוק צרכי האדם.

במשך הזמן הנצרות נחלשה. הן בגלל שפיתוח המדע נתן לאדם סיפוק רב שהיווה לו תחליף לרוחניות הקלילה שהנצרות הציעה, הן בגלל שלשקר אין רגליים ומהר מאד הבינו שזו לא אמונה אלא עבודה בעיניים. לכן רבים מהעולם המערבי לא באמת חיים לפי הנצרות, ולא מתרגשים יותר מידי מהאפיפיור. נותנים לו את ליטרת הכבוד, אך לא נותנים לו לחדור לחיי היום יום שלהם ולשנות אותם. נמצא שהרעיון המרכזי של הנצרות הוא הצבת האדם במרכז הבימה כשכל השאר מוכפף אליו ולרצונותיו, ומהתפיסה הזו נובעת במישרין התפיסה המערבית, גם אם היא הקצינה אותה יותר ממה שמייסדי הנצרות חשבו.

הואיל וכך, ניתן להמשיך ולראות שצומת המחלוקת המרכזית ביותר בין אדם למען האל או 'האל' למען האדם הוא בשאלת החופש והחירות. אם בהנאות גשמיות עסקינן, גם ליהודי מאמין ושומר מצוות מותר ליהנות הנאות גשמיות, במידה במשקל ובמשורה. אם בפיתוח העולם עסקינן, גם היהדות דוגלת בערך זה.

הוויכוח מתלהט בשאלת החופש, כשרצון האדם מתנגש ישירות עם רצון האל. כאן היהדות שמתעקשת שהאדם עובד אצל בוראו ולא להיפך תאמר למאמין שיבטל את רצונו ויכפיף את עצמו כלפי בוראו. בלא זה הוא לא יזכה לתואר עבד ה'.

אך הנצרות ובתה המערביות, יפעלו לשחרור האדם מכל כבלים הפוגעים לו בחופש. לכן ניתן לראות איך כל ההקצנה הליברלית וכל המאבקים של האתאיסטים נסובו סביב החופש. החל מהפמיניזם השואף לתת לאישה חופש לבחור את דרכה, דרך 'אל השִוויון' המסחרר והמבלבל שרוצה להתנער מכבלי המעמדות המולדים, וכלה בחופש לבחור נטייה מינית. האדם המערבי רוצה חופש. בצדק מבחינתו. אם האדם הוא האל החדש, אם האדם התנער מכל משהו שהגביל אותו ואת רצונו, טבעי שהוא ישאף למקסימום חופש ויראה בחירות את חזות הכל.

במבט שכזה צריך להסתכל על המפעל האדיר של בג"ץ במדינת ישראל. בג"ץ הרי רוצה להפוך את עם ישראל למדינה ככל העמים, בג"ץ רוצה להכניס אותנו למשפחת העמים המערביים. אותם עמים שדוגלים באדם ומניפים אל על את החופש שלו. לכן צריך להדגיש ולהבליט את חופש הביטוי וחופש העיסוק, צריך לבטל כל מחיצה חברתית בין נשים לגברים, בין יהודים לגויים, בין בעלי נטייה כזו או אחרת לאחרים.

לא בכדי חופש הוא הדגל המרכזי.

אם נחזור לעניין חופש הביטוי בו פתחנו, נוכל להבין לעומק את שורש המחלוקת בין ההלכה לבג"ץ. הרי אם באים לדון מצד החשש שצנזורה מסוימת תפגע בדמוקרטיה עד כדי שצריך ודאות קרובה כדי להפעיל אותה, אין הבנה לבג"ץ. עוד לא נוצר השכל שיוכל לשכנע שהנזק של המדרון המעורפל גדול יותר מהנזק העכשווי, גם אם הוא לא בגדר ודאות קרובה. לכן מסתבר יותר שבג"ץ בחר להבליט ערך מערבי קלאסי של חופש הביטוי כי בתפיסתו זהו ערך מרכזי מצד עצמו! לא רק בגלל שהוא יעיל לקיומה של מדינה דמוקרטית אלא גם בגלל היותו מאפיין בולט של תנועת האמונה באדם, תנועה שהחלה בנצרות, המשיכה במערביות ובג"ץ מנסה להחדיר אותה לתוככי עם ישראל שכל מהותו, מהות תורתו, זועקת ההיפך המוחלט.

גם לו היינו מוצאים 'הכשר' הלכתי לקבל את הפסק של בג"ץ, כשאנו מבינים את מקומו של החופש בחברה המערבית, מבינים שהוא משתלשל מאותה מחלוקת יסודית ועתיקה בין היהדות לנצרות ובתה המערביות, אנו צריכים להגיע למסקנה שאיננו יכולים להיות יהודים מאמינים ונאמנים ולהסכים לפסק דין של בית משפט שמאמץ את עמדתו הרעיונית של בת הפלוגתא המרה ביותר שלנו.