[1] בה"ג (עשה ב) וביראים [שצט](טז) מונים אותן מצוה אחת, והרמב"ם מונה אותן שתים (יב-יג) וממנו בסמ"ג (כא-כב) ובחינוך (תכא-תכב). ובסמ"ק מנה אחת לשתיהן (קנג). ור"י פערלא האריך בזה בביאורו לרס"ג (עשה ה-ו).

[2] תמיהה מתבקשת מכאן היא, איך נאפיין את התפילין כמצוות עשה שהזמן גרמן ללמוד מהן לכל שאר מ"ע שהז"ג, כאשר דין זה עצמו נתון במחלוקת תנאים.

במהלך דיון התוספות (עירובין צו. ד"ה ימים) בשאלת חיוב תפילין בחול המועד, תוספות מביאים ראיות (מירושלמי מו"ק ג,ד, ועוד ראיה, שיש לדון בה, ממסכת ביצה), לפיהן יש להניח תפילין בחוה"מ, אבל מניחים מדרשת הגמרא השוללת שבת וי"ט מחיוב תפילין, שחוה"מ פטור מתפילין. הם מנמקים זאת בשתי סברות: "לכאורה אין להניח תפילין בחוה"מ, שא"צ אות, דאסור במלאכה בדבר שאינו אבד; ועוד, דחייב בסוכה בחג ובפסח אסור באכילת חמץ" (ויש להשוות דברם אלו עם לשון או"ז בהלכות תפילין (א,תקפט) ש"לא מקרי אות בהכי", ומגמתו שם להתיר הנחת תפילין בחוה"מ, והאריך). הנחתם של התוספות היא, שכל המצוות התלויות בימים שוללות את החיוב של הנחת תפילין. איסור מלאכה הוא אות, הבא במקום הנחת תפילין, ואילו מצוות המועדים – יתכן שהם מצורפים בלשון התוספות לאיסור מלאכה כראיה שחוה"מ גם הוא אות, ויתכן שהם מצוה התופסת את מקום חיוב התפילין באופן אחר; כך או כך, מצוות שהזמן גרמן הן המנוגדות לחיוב הנחת תפילין. לפי הסבר זה, הרי שהחיוב של הנחת תפילין בימי חול דוקא הוא מהותי להם, ומשכך יש לאפיין את התפילין כמ"ע שהז"ג דוקא. נראה שבמובן מסוים יש לראות דוקא דבר זה, שתלות התפילין בזמן היא מחודשת, כמובילה לכך שתפילין הם הדוגמה הברורה ביותר למ"ע שהז"ג.

[3] כך מציין רש"י, וכנראה אין מקור אחר לכך. עם הסבר הסוגיה נציע הבדל מסוים בין מה שאנו לומדים מסוגית עירובין לקידושין, ומה שאנו לומדים מסוגית קידושין; הבדל זה חשוב כדי שלא יהיו הסוגיות נסמכות זו על זו, אבל הוא יסייע גם להבין את עצם הדיוק בדברי הגמרא. 

[4] ר' יהודה בתורת כהנים, ור' מאיר במשנת "אין מעכבין את התינוקות" בר"ה (לג.). הראשונים (עירובין צו. תוד"ה לא) מתחבטים בשאלות שונות לגבי האופן בו אנו מגיעים למסקנות אלה, אבל עצם הדבר מפורש בגמרא.

[5] אין הדבר מוכיח שנשים חייבות בתפילין בשבת, שהרי המשנה מתירה להביא תפילין מחוץ לעיר, ודין זה הוא אף למ"ד שבת לאו זמן תפילין; כמובן, אם מכאן אנו מסיקים שאין התפילין מ"ע שהז"ג, אין לחלק בין שבת לחול.

[6] בספר גאון יעקב (לתלמיד הגר"א ר"י כהנא; עירובין צו: ד"ה ש"מ) מובאת פירכא חזקה על דברים אלו: הרי אנו יודעים שהגמרא במקומות אחרים מתלבטת אם להקיש תפילין לת"ת – שנשים פטורות, או למזוזה שנשים חייבות בה. אם כן, מנין לגמרא להניח שהנשים חייבות משום שזו מ"ע שהז"ג, הרי יתכן ור"מ ור' יהודה סוברים שיש כאן היקש למזוזה! הוא מתרץ שמדובר בדחיה בעלמא, אלא שלפי דבריו נשים חייבות בתפילין אף שהן מ"ע שהז"ג – ואין דבר זה הולם את משמעות סוגית קידושין ולא את לשון סוגיות שבת; את קושיתו אפשר ליישב על פי דברינו לקמן.

[7] ריטב"א (קידושין לה. ד"ה ופרכינן) מביא כך בשם "יש מפרשים", וכך היא כל משמעות סוגית עירובין וממילא נקודת המוצא של מפרשיה; ובקידושין נמצא כן ב"שיטה לא נודע למי" ובחידושי מהר"י בירב במובאה מראב"ד.

כך ברור גם בסוגיא בשבת (סב.), המעמידה ברייתא דומה בשיטת ר"מ הסובר שתפילין "הוה ליה מ"ע שלא הז"ג, וכל מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות". בזה מועילה לנו הערת "משמרות כהונה", שברייתא זו כשלעצמה "איכא לאוקמא כר"י דנשים סומכות רשות", אלא שהגמרא סומכת את פירושה לברייתא זו על פירוש סוגיית עירובין לברייתא ששם. ורש"י בשבת מציין לעירובין, ובקידושין מציין לשתי הסוגיות; אלא שהוא ציין לעצם השאלה אם תפילין זמן גרמן, ודייק בזה מציין הדפים שציין לסוגיה זו בשבת (סא.) ולא לאוקימתא שבסוגיה המאוחרת (סב.).

[8] ולא כקושית ריטב"א, שאם כן נלמד אותו דבר עצמו מתפילין שהן מ"ע שלא הז"ג.

[9] ביאור הסוגיה במאמר זה היה לפי רוב הראשונים בנוסף לכך יש לציין את שיטת הריטב"א, שבחידושיו לקידושין הוא מביא, אמנם, את דעת המפרשים שנשים חייבות בתפילין אם הן מ"ע שהז"ג; אבל הוא דוחה דברים אלה כדברים שלא יתכנו בפשט הסוגיה. פירושו של ראב"ד לסוגיה מוסיף כמה נקודות חשובות. אם ירחיב לנו ה' יהיה מקום לעסוק גם בפירושים אלה.