בצעירותי קראתי ספרים, שמן הסתם עדיין נקראים, בנושא של עצות לחיים טובים.

כבר אז העצות היו נראות מוזרות:

1. תגשים את החלומות שלך. (חלמתי להיות ראש ממשלה, לא הצביעו לי).


2. תקנה מה שאתה רוצה. (אבל אין לי כסף? אז תהיה עשיר).


3. אל תפחד. (אבל אני מפחד? אז תהיה אמיץ).

בקיצור. תהיה חכם גיבור עשיר ויפה, ואז תהיה מאושר.

חוץ מזה שהעצות לא  פרקטיות, לא בטוח שהן הופכות את האדם למאושר יותר.

נראה שבפרשת השבוע שלנו יש עצה אמיתית, שעובדת!.

 

רבים מהפרשנים עוסקים בשאלה, מה היה חטאם של המרגלים.

הרי הם נתבקשו לרגל את הארץ "וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב...".

ונראה שזה מה שהמרגלים עושים "ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה. אפס כי עז העם הישב בארץ, והערים בצרות גדלת מאד, וגם ילדי הענק ראינו שם..."

האם היינו מצפים שהמרגלים לא יספרו מה שהם ראו?

בעל העקידה מביא משל מפורסם:

"משל לאדם האומר לשלוחו בא נא אל בית התגר וראה לי שם טלית אחת שישנה בידו והסתכל בטוב צמרה ופשתה בארכה וברחבה במראיתה ומחירה והשב לי דבר כי חפץ אני לקנותה, והיה אם יבא איש זה ויאמר לו ראיתיה והנה צמרה נקי והיא ארוכה ורחבה ומראיתה ירקרק או אדמדם ומחירה אלף זהובים הנה הוא הטיב בשליחותו ולא יצא מכללו, אמנם אם אמר לו ראיתיה והנה היא טובה ורחבה וצמרה טוב ונקי אבל מראיתה ירקרק או אדמדם ומחירה גדול שהוא אלף זהובים הנה כבר יצא מכלל שליח ונכנס לכלל יועץ...".

וכן היה חטא המרגלים, שהפכו ממרגלים ליועצים.

אמנם נראה שהשאלה רק מתחזקת, האם אין אנו מצפים מהמרגלים להיות גם יועצים? הרי "ראשי בני ישראל המה"?

נראה שהמרגלים לא שיקרו במפורש, בא"י יש הרבה המון דברים טובים, ויש אולי גם מעט דברים קשים, כאשר המרגלים הסתכלו רק על השלילי אז זה שקר.

כאשר מאבדים את הפרופורציות, ונותנים לרע את המשקל הגדול ומסתכלים רק עליו אז זה שקר.

גם בדברים הקשים העוברים עליהם היו המרגלים יכולים לראות את הטוב והחיובי, המרגלים נשלחו לראות "יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין". ובמקום "להתלהב" מעוצמת אנשי הארץ, ולראות בכך ראיה לאיכותה של הארץ, הם בחרו לראות את הקושי שיהיה בכיבוש הארץ.

אמנם יש לשאול, מה גרם למרגלים להתבונן דווקא בדברים השליליים?

בסוף הפרשה יש איסור נוסף של מרגלים "...ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" ומסביר רש"י "הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות".

מעניין שרש"י מסביר בסדר הפוך מהתורה. התורה מדברת על "אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ואילו רש"י כותב "העין רואה והלב חומד"?

ולכאורה נראה שדווקא רש"י צודק, שהרי קודם העין רואה ורק אח"כ הלב חומד. וא"כ מדוע התורה כתבה בסדר הפוך?

הרב גולדווסר ביאר שאמנם העבירה מתחילה מהראייה, אך התורה מלמדת שאם נצלול למעמקי ליבו של האדם נגלה שם רצון שהוא אשר ניתב את העין אל הראייה האסורה.

האדם רואה את מה שיש שהוא רוצה לראות. התורה מדברת על החלק הפנימי, מכיוון שהלב חמד לראות, לכן העין ראתה (וכמובן שהדבר גורם ללב לחמוד יותר).

ע"פ זה ביאר את האמור בתהילים פרק ל"ד פס' י"ג - י"ד:

"מי האיש...אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע...", למה הזהירות מלשה"ר גורמת "לראות טוב"?

הרצון הוא שמכוון את הראייה, וכשיודע שלא יוכל לספר על הרע כבר לא כ"כ רוצה לדעת את הרע וממילא גם לא יראה אותו.

 

פעמים רבות אנשים מנסים לשנות את מצבם, הם רוצים לשפר את איכות החיים שלהם, הם משקיעים בזה מאמצים רבים.

יתכן שבמקום לשנות את הסביבה, לקנות רכב יותר טוב, בית יותר גדול, עבודה יותר טובה, פשוט יותר שהאדם לשנות את עצמו, להסתכל באור חיובי על מה שיש לו.

האושר של האדם נובע מהמפגש בינו לבין המציאות. אפשר לנסות לשנות את כל העולם, אבל קל יותר שהאדם ישנה את עצמו "אוהב ימים לראות טוב". להתרגל לחשוב טוב, לחשוב מה הנקודות השמחות והמאושרות שהם עיקר חיינו.

 

Add your comments:

I agree that my comment appears on the site