בתחילת פרשת השבוע הקב"ה מסביר למשה רבינו את התוכנית האלוקית ביציאת מצרים.

1. הקב"ה מציג את הקשר לעם ישראל (וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב).


2. הקב"ה שמע את הקושי של בני ישראל (וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם...).


3. הקב"ה יציל את עמ"י (ארבעת לשונות הגאולה).


4. ויביא אותם לארץ ישראל (וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ...).

אמנם תוכנית זו פורטה למשה גם בפרשה הקודמת, במעמד הסנה, בתחילת שליחותו של משה, על כל ארבעת החלקים:

1. אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק.


2. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו.


3. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם.


4. וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה....  

הרב סמט מצביע על הצורך בהצגה נוספת של התוכנית בעקבות המשבר שאותו פגשנו בסוף פרשת שמות.

משה פונה לפרעה "שלח את עמי ויחגו לי במדבר" ופרעה במקום לשחרר את עמ"י מקשה עליהם את העבודה "תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר".

בעקבות כך אנשים מישראל באים בתלונות למשה. ומשה בעצמו שב אל ה' ושואל "וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך".

והנה מגיעה הפרשה שלנו, ועתה מוצגת התוכנית האלוקית בצורה רחבה יותר, דבר שאמור להיות מענה למשבר ולהתמודדות עם הקושי החדש.

מה יש בהצגת התוכנית החדשה שאין בישנה?

נראה שנוספו לה שלושה אלמנטים:

1. פרספקטיבה היסטורית- הקב"ה לא מתחיל מהקושי העכשווי של עמ"י, אלא מארבע מאות שנה קודם לכן, מההתגלות לאבות ומההבטחה להם "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יקוק לא נודעתי להם. וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה".


2. הקב"ה מדגיש, שאין כאן רק צורך עכשווי להצלת עם הנתון בשעבוד קשה, אלא שיש כאן ברית ייעוד שהיא מהות היציאה ממצרים "וגם הקמתי את בריתי... אתם ואזכר את בריתי".


3. כחלק מזה הקב"ה מסביר לעם ישראל את מהותו ומטרתו "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים".

כאשר העם נמצא בקשיים הוא צריך לרומם את נקודת המבט שלו, להבין שאין רק כאן ועכשיו, אלא הוא חלק מתהליך היסטורי, שיש לו ייעוד, הוא צריך להבין מי הוא, וממילא מה הכוחות הטמונים בו.

מתחילת המלחמה אנחנו שומעים משפחות שכולות שאיבדו את היקר להם מכל, או ולהבדיל אנשים שנפצעו קשה, ופעמים רבות אנחנו שומעים עוצמות אדירות, ודווקא מאותם אנשים ומשפחות אנחנו שואבים כוחות, רבים חוזרים על המשפט "באתי לחזק ויצאתי מחוזק".

והשאלה מהיכן הם שואבים את הכוחות? מתוכן הדברים נראה שהם חיים את המסר של הקב"ה, פרספקטיבה היסטורית רחבה, הבנת הברית והיעוד, והבנה של מי זה עם ישראל.

דווקא בני ישראל המשועבדים במצרים לא הצליחו להבין מסר זה, התורה מסבירה "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה".

מהו אותו הקוצר רוח והעבודה הקשה?

בפשטות מסביר הרמב"ן שזה שילוב של הפחד מהמצרים מחד, ותוספת העבודה שהוטלה עליהם מאידך "קוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו".

אמנם האור החיים מסביר "מקצר רוח. אולי כי לצד שלא היו בני תורה לא שמעו, ולזה יקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת לבו של אדם". וצ"ע, מה בכך שאינם בני תורה (ועוד שהתורה עוד לא ניתנה)?

אלא שנראה שלזה מחנכת התורה, התורה מלמדת אותנו להבין מי זה עם ישראל, מה ייעודו, היא מחנכת אותנו לראות את ההווה בפרספקטיבה היסטורית. זהו בן תורה אמיתי. קוצר רוח לפי האוה"ח הינו קוצר ברוחניות.

יתכן לפרש את העבודה הקשה לא רק כקושי פיזי, אלא לעניין מהותי.

בפרשת בשלח, לאחר שעמ"י יוצאים ממצרים ופרעה רודף אחריהם בשש מאות רכב בחור, עמ"י מתלונן למשה "ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים...". ראב"ע שואל שהרי יחסי הכוחות נטו לטובת ישראל בצורה ברורה, וא"כ מדוע העם חשש כ"כ "יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?" ראב"ע מתרץ שיש פה עניין עמוק בנפש האדם "התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו..." אדם שהתרגל לעבדות נפשו שפלה.

העבודה הקשה גורמת לאדם לחשוב רק על הכאן ועכשיו, והנפש השפלה אינה מאפשרת לאדם לחשוב על האידיאלים הגדולים, על התמונה המלאה.

הכח שלנו נובע מהבנת מהותנו ותפקידנו, אך בשביל זה אנחנו צריכים את התורה ונפש של בן חורין, ושני הדברים קשורים זה בזה "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion