מדינת ישראל חוגגת שבעים וחמש, ואנו מביטים בהשתאות ובהתפעלות על המהפך שחל במצבם של ישראל. מיושבי גלות ויודעי צער הביא אותנו הקב"ה למצב של קוממיות, גשמית ורוחנית, ועל כך פינו מלא שירה כים. איננו מפסיקים להודות לה' על ההתפתחות המשמעותית של מדינת ישראל, ועל היותה פורחת ומשגשגת בכל המובנים, ובכללם בתחומי הכלכלה, המדע, וההשכלה.

וכאן יש מקום להתבונן: למה, בעצם, חשוב שתהיה לנו מדינה משגשגת? מפני מה חשוב לנו להשקיע בהתפתחות הכלכלית והחומרית של המדינה? הרי אנחנו עַם רוחני, אז למה אנחנו עושים כזה עניין מהתפתחות גשמית? לכאורה זה לא אמור לעניין אותנו כלל? אפשר אפילו לומר שזה ממש הפוך מהערכים שלנו. אנחנו מדברים גבוהה-גבוהה על ענייני רוח, אבל בפועל אנחנו מתלהבים מעניינים גשמיים 'פעוטים'...

הרב קוק זצ"ל הבין שחז"ל ביררו שאלה זו, בהתייחסות לפסוק מפרשת השבוע שלנו, פרשת אמור. הקב"ה מצווה את משה להעלות נר תמיד במנורה, ומדריך אותו היכן למַקֵּם ולהעמיד את הנר: "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת, בְּאֹהֶל מוֹעֵד, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן" (ויקרא כד, ג).

ומובא על כך בגמרא (מסכת שבת כב ע"ב):

"מתיב רב ששת: "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת" - וכי לאורה הוא צריך?! והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל".

הרב קוק (עין אי"ה שבת ב, טז) עמד על כך שמשה הצטווה להדליק את נרות המנורה מבחוץ. וזה תמוה לכאורה, שהרי בדרך כלל מדליקים מנורה בפנים, כדי להאיר את הבית. ומדוע אם כן נצטוו להדליק אותה מבחוץ? וברובד עמוק יותר: הדלקת המנורה בפנים מסמלת עבודה פנימית. עבודה רוחנית. ואילו הדלקת הנר מבחוץ מסמלת התעסקות חיצונית. עבודה גשמית. ואם כן השאלה גדולה: מדוע הצטווה משה להדליק את המנורה מבחוץ, ולעסוק בעיסוקים גשמיים, ולא להסתפק רק ב'הדלקת המנורה' בפנימיות הנפש:

"ועל זאת יש להתפלא למה צריך עַם-הקודש עם האורה הפנימית, (גם) אורה חיצונה, שתועלתה מתפשטת רק על פי הסדר של החיים הנהוגים בעמים, המוכרחים להגדיל אושרם רק על פי סדרי החיים החיצונים?".

וממשיכה הגמרא לתמוה: והרי בזמן שהיו ישראל במדבר, הם הסתדרו יפה מאד גם בלי העניינים הגשמיים-המדיניים, ו"לא הלכו אלא לאורו" של הקב"ה. הרוחניות הספיקה להם. ומדוע כעת, כשהם בארצם, הם פתאם צריכים גם 'הארה החוצה' והתעסקות בסדרי החיים החיצוניים:

"והלא כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, היו מוצלחים ודבר לא חסר להם, באין צורך להתחכמות מעשית... אם כן מעלתן של ישראל הלא אינה צריכה כלל לאלה המעלות הנמוכות של החיים התרבותיים, ואורה זו החיצונה למה?".

תשובת הגמרא היא, שאכן עם ישראל בפני עצמו אינו זקוק לענייני החיצוניות והגשמיות. אבל כדי שהוא יוכל להשפיע על העולם הוא חייב להיות מעורב בכל סדרי החיים:

"אלא... מצד ערכן של ישראל... אין מקום ההכנה של האורה החיצונה... להיות לסדר עבודה וקביעות קדושה. אמנם צריך עדות לכל באי עולם שהשכינה שרויה בישראל.

אומות העולם דבוקים בחומר, ותפקידנו הוא להעלות אותם משקיעתם החומרית ולהאחיזם בעולם הרוח, כפי יכולתם והכנתם:

על ידי החיבור של האורה החיצונה אל האורה הפנימית יש יחש לישראל עם כל העולם כולו. העמים שיגיעו למדרגה יפה בהתפתחותם הטבעית, יכירו את ההוד וההדר, את הקדושה והתפארת, שיש בתורתנו הקדושה ובדרכיה, וישובו לאחוז בדרכי ד' הישרים ובדעת אלהים הטהורה המתפרשת על ידי אורן של ישראל.

אם אנחנו נזניח את עיסוקֵי החומר, נאבד את המכנה המשותף שלנו עִם שאר העמים, ולא נוכל להשפיע עליהם ולקרבם למחוזות הקודש:

מה שאין כן אם האורה החיצונה לא הייתה נהוגה בישראל, אז היה היחש של עמים זולתם אליהם נפסק לגמרי. כי את המאור הפנימי שבתורה, שלא יוכל להתפשט גם כן במאור חיצוני של חיי נועם ותרבות, לא יוכלו לקבל, ולא הייתה העדות מגעת לתועלתה לכל באי עולם.

     אמנם על ידי האורה החיצונה המצטרפת אל הפנימית, המכשרת את ישראל לחיות יחד עם תורתנו הקדושה חיים טבעיים מפותחים, חיים מדיניים הגונים, שהוא אור הקרוב אליהם - באור זה יראו אור להכיר גם כן לפי כוחם, אור האלהי הפנימי. רק בזה תתמלא ההגדה של העדות לכל באי עולם, שהשכינה שורה בישראל. 

מטעם זה – לצורך ההשפעה הרוחנית על האומות – מדריכה אותנו התורה להדליק את המנורה מחוץ לפרוכת העדות, ולחיות חיי קדושה שיש ביכולתם להאיר את כל אורחות החיים, ובכללם את הסדרים המדיניים והגשמיים:

תורת ד' תלמדנו גם כן ארחות חיים, ועל פיה נראה אור גם כן בחיים החיצונים, ללכת קוממיות, ולהיות גוי איתן מלא חכמה מעשית וכליל יופי, על ידי כח הקדושה המיוחדת, שהיא מעלה את ישראל למצב רם ברוח קדושה ודעת אלהים ודרכיו...

     לזה המנורה דווקא מחוץ לפרכת, להורות שמִן האורה הפנימית שכולה אומרת כבוד אלהים, תופיע גם כן לישראל אורה חיצונית, בנימוסים אנושיים טובים ויפים, ובתיקוני מדינה וממלכה נוחים ונעימים.

יש לנו להמשיך ולהתפלל להצלחת המדינה ולשגשוגה, הרוחני והחומרי, כדי שנוכל לממש את מטרתה: לקרוא בשם ה' לפני כל באי עולם, ולהודיעם שהשכינה שורה במדינת ישראל.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion