בפרשת השבוע אנו נפגשים עם מצוה שהיא מאוד חביבה, מאוד א"י, נכתבו עליה שירים, עורכים טקסים המזכירים אותה, מצוה שלצערנו עוד לא זכינו לקיים.

רבות דובר על עניינה של מצות הביכורים, רוב הראשונים רואים במצוה כחלק ממצוות הראשית, ומתוך הכרת הטוב לקב"ה על כל הטוב שנתן לנו.

אמנם מצות ביכורים התייחדה שבנוסף לנתינת הביכורים, יש גם אמירה בעת הבאת הביכורים "הגדתי היום".

ולמרות שעוד לא זכינו להביא ביכורים, אנחנו בקיאים ב"מקרא ביכורים" דווקא מליל הסדר, מהגדה של פסח, שם אנחנו דורשים פסוקים אלו.

ובאמת קריאה זו מתאימה מאוד לליל הסדר, אך הקשר שלה לביכורים הוא עמום ביותר, מדוע המביא ביכורים צריך לספר את ההיסטוריה של עם ישראל, וכמה קשה היה לנו, ושהקב"ה הציל אותנו.

(ה) וענית ואמרת לפני יקוק אלהיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב:

(ו) וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה:

(ז) ונצעק אל יקוק אלהי אבתינו וישמע יקוק את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו:

(ח) ויוצאנו יקוק ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים:

(ט) ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש:

(י) ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי יקוק והנחתו לפני יקוק אלהיך והשתחוית לפני יקוק אלהיך:

(יא) ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יקוק אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך: ס

הרמב"ם במו"נ (ג-לט) מסביר שיש כאן מידת ענוה: "...מנהג התרומה והחלה והביכורים וראשית הגז, שהוא ליתן ראשית כל דבר לה' לחזק מדת הנדיבות ולמעט תאוות המאכל וקנות הממון...

אבל מקרא ביכורים יש בו מדת ענוה גם כן, שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי ה' וגמולותיו, להודיע לבני האדם שמעבודת ה' הוא שיזכור האדם עתות צרתו וענייני מצוקותיו כשירחיב ה' לו, וזאת הכוונה חיזקה אותה התורה במקומות רבים, 'וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ', מפני שפחד מן המידות המפורסמות לכל מי שגדל בעושר ובנחת, רצוני לומר הבעיטה והגאווה ועזיבת הדעות האמיתיות..."

כאשר אדם נמצא במצב של שפע, יש אפשרות שהוא ישכח את נותן השפע, שהוא יחשוב אולי כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וממילא ירגיש ששוב אין לו צורך ברבש"ע, לכן חשוב שאדם יזכיר לעצמו גם את שפלותו כדי שלא ישכח בימי הזוהר את רבש"ע.

אך יתכן שיש כאן גם עניין נוסף, לאדם יש תכונה מדהימה של סתגלתנות, האדם מסתגל ומתרגל כמעט לכל סיטואציה, וזו יכולת מופלאה מצד אחד, האדם יכול להסתגל לקשיים ולמצבים לא נוחים. אמנם החסרון ביכולת זו שאדם מסתגל ומתרגל גם לדברים הטובים. מחקרים מראים שאדם שקונה אוטו חדש, מאושר למשך כשלושה שבועות, ואח"כ הוא מתרגל, וחוזר למצב הראשוני, סתם בזבוז כסף.

לא נעים לומר אבל מי שיקבל סמארטפון משוכלל לא יהנה יותר ממי שקיבל לפני כך וכך שנים פלאפון קטן וטיפש. אדם מתרגל כמעט לכל דבר שהוא רוכש, למכונית לבית. הוא נהנה זמן מסויים ומתרגל.

אמנם יש דרך להמשיך להעריך את הטוב שיש לנו, אם יהיה מה שיזכיר לנו שמצבנו אינו מובן מאליו.

יש כאלה שכל פעם מסתכלים על הסביבה, כדי לקבל הרגשה טובה שלהם יש ולאחר אין, אבל לתורה יש דרך טובה יותר, איך לדעת להעריך את הטוב. שהאדם יזכיר לעצמו מה המצב הקודם ואיפה אתה עכשיו, גם כשהוא בימי שפע, ולכאורה כבר רגיל לשפע, יזכור שעבדים היינו לפרעה במצרים, וממילא ידע להעריך את מה שיש.

אנחנו נמצאים בתקופת הקורונה, וזו תזכרות מצויינת כמה אנחנו צריכים להעריך את החיים הבריאים, את היכולת להפגש ביחד, להסתובב ללא מסיכה. רק שבעז"ה גם כשנגיע לימי הרווחה, נדע להעריך את כל הטוב שהקב"ה נותן לנו.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion