'מה הדבר הראשון אותו תיקח איתך אם תגלה שהבית שלך נשרף?.

 שאלה בסגנון זה משמשת פעמים רבות כדי לסייע לבחון מהו הדבר החשוב ביותר לאדם, מהו הדבר העומד בעדיפות עליונה בעיניו, מעבר לכל שאר הדברים.

אלא שאם נבוא להתבונן לאור שאלה זו בפרשת השבוע שלנו, נגלה תמיהה גדולה.

בפרשתנו אנו למדים על ראשון האבות, אברהם אבינו, ומשתדלים להגות בדברי הורה הקדושה על מעשיו, וללמוד ממידותיו הישרות.

בתוך שאר המעשים, מספרת לנו התורה כיצד נהג אברהם אבינו כאשר שמע 'כי נשבה אחיו', אותו לוט שבקלות כה רבה העדיף את כיכר הירדן, המליאה משקה ומליאה באנשים רעים וחטאים, על פני שכנותו של אברהם אבינו.

למרות חוסר הסיכוי, אברהם אבינו אינו מהסס, ויוצא מיידית למרדף אחר ארבעת המלכים העצומים, אשר הספיקו להטיל אימה על האזור כולו:

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק".

אלא שכאשר הוא משיג סוף סוף את מחנה המלכים ומכה בו, אנו נדהמים לראות מהו הדבר הראשון אותו הוא לוקח: "וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ, וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם". מן הפסוק עולה הרושם כאילו כל מעייניו היו נתונים בהשבת הרכוש, רק אחרי השבת הרכוש מוסיף הפסוק ש'גם' את לוט אחיו ורכושו השיב.

דבר זה כמובן נסתר גם מהנהגתו של אברהם אבינו מיד לאחר מכן, בסרבו לקבל ממלך סדום מחוט ועד שרוך נעל ובהענקתו את הרכוש כולו בחזרה לבעליו המקוריים.

אם כן, מה באה התורה ללמדנו בסדר משונה זה של הישגי המלחמה?

מקצת המפרשים השגיחו בסדר המשונה שבפסוק, וכתבו כמה דרכים ליישבו (עי' רש"ר הירש, אברבנאל, אוה"ח, משך חכמה), אלא שהפירושים השונים לא התיישבו היטב על לבי. מעבר לקשיים הנקודתיים השונים, מרחפת גם השאלה הכללית: מה באה התורה ללמדנו בסדר מדוקדק ומשונה זה? איזו מעלה ניתן ללמוד מכך?

ונראה להציע בכוונת הפסוק, בשים לב לסתירה הנמצאת בשני הפסוקים הקודמים לו, בשאלה עד היכן היה המרדף. בתחילה כתוב שהמרדף נערך 'עד דן', אך לאחר מכן כתוב שהמרדף היה 'עד חובה אשר משמאל (מצפון) לדמשק'.

גם בסתירה זו דנו המפרשים, אך הפירוש הנראה כפשוט ביותר הוא שהפסוקים מתייחסים לשני שלבים נפרדים. המסע הזריז בעקבות מחנה המלכים התמשך עד דן, שם השיג אברהם את מחנה המלכים בלילה.

מתוך סיכון גדול והקרבה עצומה אברהם אבינו מחלק את מעט האנשים שאיתו לכמה ראשים, ובאמצע הלילה הם מפתיעים את המחנה הגדול, וגורמים לבהלה ולמנוסה כוללת של האויב המבולבל, שנס צפונה אל ארץ מוצאו.

אלא שאברהם אבינו אינו עוצר כאן, הוא ממשיך ומנהל מרדף אחרי המחנה הנס מפניו, מרדף שנמשך עד חובה אשר משמאל לדמשק.

מה גרם לאברהם אבינו להמשיך במרדף?

ההסבר לכך נמצא בפסוק הבא. 'וישב את כל הרכוש'. זה מה שקרה בשלב הראשון. בהתנפלות הפתע הצליח אברהם להניס את מחנה ארבעת המלכים, אך לא עלה בידו להשיב במהלך זה אלא רק את הרכוש. סביר להניח שרבים מאנשי מחנה המלכים שנאלצו להימלט בחיפזון באמצע הלילה, לא התפנו לארוז ולקחת את כל הרכוש הרב, הם היו צריכים להזדרז ולנוס. כאשר המחנה לקחו בעיקר את עצמם, קצתמן הרכוש, ואת השבויים הצמודים אליהם, אך רכוש רב מאוד בוודאי נותר בשטח. הלא כעין זה מצאנו במפורש בהימלטות מחנה ארם הגדול (מלכים ב' פרק ז): "וה' הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ: (ז) וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר  הִיא וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם: (ח) וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ".

אם כן, אברהם אבינו נוטל על עצמו סיכון עצום, עושה מאמץ כביר כדי לרדוף אחר המלכים  מחברון ועד לדן, ומנפל על המחנה הגדול. אלא שהמהלך לא צלח, כנראה שלוט ורבים מן השבויים נלקחו על ידי המחנה הנס.

הפיתוי שעמד בפני אברהם אבינו לוותר ולהרים ידים הוא עצום. הרי הוא לא התרשל, וכבר לקח על עצמו סיכון ומאמץ מרובים, ועשה הרבה מעבר ליכולתו כדי להציל את לוט, אלא שהדבר לא צלח. מרדף אחרי המחנה הנס איננו רק מאמץ נוסף והמשך הסיכון, אלא נטילת סיכון כפול ומכופל. גם אם מתקפת פתע לילית מכמה כיוונים של כשלוש מאות איש היה בה כדי להחריד את המחנה המופתע, הרי אי אפשר לנהל בשלוש מאות איש מרדף אחרי מחנה עצום שכזה, מבלי שיבחינו בסופו של דבר בכמות הרודפים הזעומה, יהפכו פניהם כנגדם ויכום.

לא זו בלבד, אלא שפיתוי גדול נוסף עמד בפני אברהם ובפני חניכיו ילידי ביתו, הרכוש העצום שהותירו מאחוריהם המחנה הנמלט.

אף על פי כן, אברהם אבינו וחניכו איתו לא התפתו לוותר לעצמם, לא נוכח המאמץ, לא מחמת הסיכון, וגם לא בשל הפיתוי הגדול שבפניהם. הם יצאו גם למרדף השני, ואז  – 'וגם את לוט אחיו ורכושו השיב, וגם את הנשים ואת העם'.

וכמה מעלות טובות ומוסרים גדולים, יכולים אנו ללמוד מפירוט זה של התורה על גבורת רוחם ונפשם של אברהם אבינו וחניכיו.

יהי רצון, שנזכה להיות גם אנו חניכים נאמנים לאברהם אבינו, לדעת לדבוק בנחישות במטרתנו ובערכינו, ולעמוד בפני תירוצי היצר מרפה הידיים ובפני הפיתויים השונים שבדרך. ובזאת נזכה בע"ה בברכת הארץ ובברכת השפע שנתברך אברהם אבינו לאחר ניסיון זה.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion