בפרשתנו אנחנו קוראים את הברכות והקללות , בהשקפה ראשונה נראה שיש יותר קללות מאשר ברכות, אך האבן עזרא כבר כותב שהאמת היא לא כך אלא שהקללות נאמרו דרך פרט והברכות נאמרו בדרך כלל-

'ריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטיב יתברר לו'

אנחנו נוסיף ונאמר שגם בקללות הקשות אם נסתכל בעומק נמצא בהם נחמה, ברבות ֲ מהם ניתן למצא ֲ גם ֲ את נקודת הברכה.

אחת הקללות הכתובות בפרשה היא "וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמה" ופרש רש"י-

'ולשנינה - לשון ושננתם (לעיל ו, ז) ידברו בך'

רבים ראו בקללה זו את תופעת ֲ האנטישמיות, כלומר בכל מקום שהיהודי יילך הוא ֲ יהיה נבדל ידברו עליו ינדו אותו, אומנם זו קללה קשה אך טמונה בה גם נקודה טובה.

עם כל הכאב והמחנק, שחש היהודי במשך הדורות היו אלה אמצעים יעילים ביותר ששימרוהו וקיימוהו כיחידה לאומית חיה ונושמת. בכל מדינה, בה החלה לנשוב רוח הסובלנות, פרחה במקביל גם ההתבוללות, שמחקה בכך מאות קהילות יהודיות וכך הפסוק אומר 'ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ד' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש'

בנוסף המציאות שלֲ  האנטישמיות הביאה את היהודים לעלות לארץ, בכל מקום בו היו ליהודים ֲ יחסים טובים עם שכניהם הם מצאו שם את מקומם הרגישו בביתף ֲ אך במקומות שהייתה אנטישמיות שם היהודים הרגישו כתושבים ארעיים וניסו בכל הזדמנות לעלות לארץ וכדברי המשך חכמה וספר ויקרא-

'והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן. יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנא, יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם. אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו ... ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה'.

ֲ 

עוד קללה הכתובה בפרשת בחוקותי שניתן לראות בה נקודה טובה היא קללת השממון וכדברי הכתוב-

ֲ 'וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה: (לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה'

גם כאן בהשקפה ראשונה יש רק קללה כדברי רש"י-

'זו מידה קשה, שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד, ורואים זה את זה ומתנחמים, וישראל נזורוֲ  כאדם הזורה שעורים בנפה, ואין אחת מהן דבוקה בחברתה.'

אך מקופלת גם ברכה דווקא הפיזור של עמ"י בארבע קצוות תבל הוא ֲ זה שאיפשר את המשך קיומם, כשהיו פוגרומים במזרח יהודי המערב ניצלו כשהייתה שואה במערב יהודי המזרח ניצלו וכך מובא בגמרא בע"ז דף י-

'ההוא קיסרא דהוה סניֲ  ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא : "מי שעלה לו נימי ברגלו (רש"י: בשר מת שמצערו) יקטענו ויחיה, או יניחנו ויצטער?" אמרו לו: "יקטענו ויחיה!" אמר להו קטיעה בר שלום: חדא שלא יכולת לכולהו! דכתיב "כי כארבע רוחות השמים פירשׂתי אתכם"'

ועל זה אמרו חז"ל- 'צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרן לבין האומות'.

בנוסף הפיזור של היהודים איפשר לעמים נוספים להכיר את היהדות להיחשף לדת היהודית עד שהרבה גרים טובים וקדושים הצטרפו לעם ישראל.

אמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלאֲ כדי שיתוספו עליהם גרים(פסחים פז)

עם ישראל תיווך בין הקב"ה לאומות ושימש כמגדל-אור מוסרי ומצפוני לכל העולם.

ֲ 

קללה נוספת היא שממון הארץ-

'וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם ' ובפשטות זה פורענות הארץ תישאר שממה מאין יושב אך ידועים דברי רבינו בחיי הרואה גם בקללה זו נקודת אור-

ֲ 

'ושממו עליה אויביכם. שממה תהיה לאויביכם שלא ימצאו בה נחת רוח, ובשורה טובה היא לישראל, וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים ם ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה", אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח,ֲ  ומזה אמר שאף היושבים בה ינהגו שממה עליה שלא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כח, ויש בזה סימן גדול לישראל שמיום שחרבה לא קבלה אומה ולשון, ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה'

ֲ 

כאשר היהודים יושביםֲ  בגלות ורואים שהארץ שומרת להם אמונים ונשארת בשממותה זו נחמה גדולה להם וכך העידו רבים שביקרו בארץ במאות השנים האחרונות יהודים וגוים שהארץ הייתה שממה ואי אפשר לדמיין שיהיה בה חיים. וכשהיהודים חוזרים לארץ אז היא נבנית

וכך כותב מהרש"א בפרק חלק-

לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה שיחזרו ישראל על אדמתן

ֲ 

עוד ברכה שניתן לראות בתוך הקללות, היא דווקא ֲ קללה שאיננה כתובה, יש עונשים של ֲ ֲ חולי מלחמות צרות וכו' אבל בשום מקום לא כתוב שהקב"ה יכלה את עמו ויעזוב אותם, ההיפך הוא הנכון התורה מבטיחה כי 'לא מאסתים ולא געלתים ֲ לכלותם'

וזו הבטחה גדולה שהגאולה בוא תבוא גם אם יהיו קשיים ומכשולות.

אם כן על אף הקללות הקשות נלמד מכאן שהקב"ה מעניש כאב המרחם על בנו וזורע נקודת אור גם בתוך החושך הגדול.

ֲ 

יהי רצון שנזכה שכל הקללות ייהפכו לברכות תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.

ֲ 

ֲ 

ֲ 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion