בפרשת השבוע אנחנו קוראים על תלונה נוספת של העם וכתוצאה מתלונה זו שולח  ה' בהם את הנחשים השרפים, משה נצטוה לעשות  שרף ולשים אותו  על נס, בפועל משה עשה נחש נחושת והכתוב מעיד 'כל הנשוך וראה אותו וחי'.

יש לשאול על פרשה זו מספר שאלות-

 מדוע  שלח בהם ה'  דווקא את הנחשים השרפים ולא חיה אחרת?

יש  שתרצו שהנחש הוא סמל לסכנות האורבות במדבר- 'נישוך הנחשים היתה לו רק מטרה אחת: הוא הראה לעם את הסכנות האורבות לו במדבר על כל צעד ושעל, ורק כח הנס של ה' הרחיק אותן מעליו עד כה, והוא הרחיק אותן עד כדי כך שלא ניחשו ולא שיערו את קיומן. ועתה כל הנשוך יקבע בלבו את דמות הנחש, למען יזכור אותו גם לאחר מכן, כאשר חסד ה' ירחיק את הנחשים. כך ירגיש תמיד ב"קיומן" של הסכנות שהגנת ה' מעבירה אותנו על פניהן בכל יום ובכל שעה, בלא שנהיה מודעים להן'( רש"ר הירש במקום)

לעיתים האדם לא מעריך את כל הטוב והשפע שיש לו ויש צורך לחשוף בפניו לרגע את הסכנה העלולה לבוא עליו וכך ילמד האדם להעריך את חסד ה' האינסופי עליו.

אומנם עדיין קשה מדוע נבחר  דווקא הנחש וכי אין חיות אחרות המסמלות את סכנות המדבר?

שאלה נוספת היא התמיהה מדוע  משה בחר  לעשות דווקא נחש כאשר נאמר לו לעשות שרף ( אומנם יש שכתבו ששרף הוא סוג  נחש אך עדיין צ"ע על ההדגשה של עשיית נחש דווקא)

מסביר הרמב"ן יסוד גדול בפרשה-

'והנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו בויורהו ה' עץ (שמות טו כה) וכן במלח אלישע במים (מ"ב ב כא).' 

כלומר הרמב"ן מסביר שפעמים רבות התורה משתמשת דווקא במזיק כדי לרפא ולהועיל,  ומוסיף הרמב"ן עוד שתי  דוגמאות-

כאשר עם ישראל צמא למים ומגיעים למרה לוקח משה עץ וממתיק את המים, אמרו חז"ל על העץ שזהו עץ זית שהוא מר ודווקא הוא מיתק את המים.

וכן אצל אלישע דווקא המלח ריפאו את המים המלוחים

יש כאן מסר גדול , באה התורה לחנך וללמד את האדם כי אין רע באמת יורד מן השמים ואותו החפץ שאתה רואה כרע ומבחינה חיצונית יש בו רק רע הרי בפנימיותו יש  בו גם את סגולת הריפוי, אותו נחש שיש בו כדי להמית הוא אותו  נחש שיש בכוחו לרפאות אם רק תביטו במי שיצר אותו. ונראה שזו כוונת המשנה שהנחש עצמו לא ממית אלא כי ה' החליט שכרגע הוא ממית אבל אותו נחש ממש יש בו גם כוח להחיות והדבר ידוע  שהארס של הנחש משמש  כתרופה.

הכוח להמית ולהחיות, אומרת המשנה, היכולת להחלות ולרפא – אינו מצוי בחומר. החומר הוא נייטרלי, נטול מטען חיובי או שלילי. יש בו כוחות שיכולים להועיל וגם להזיק. 

וכך אומר המדרש בשמות רבה-

ר' שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס"

ונראה שהנחש הוא רק משל לכל מארעות החיים והוא מלמד  כי גם מאורע  שנראה בחיצוניותו רע ומזיק הרי הוא בעומק מועיל והוא הסיבה לטוב עתידי אלא שכדי לראות  את הטוב  דרוש מבט אמוני והרבה סבלנות ואורך רוח.

ומפורסמים  בעניין  זה דברי הגמרא בפסחים -

'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא? - אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב'

ושאל הצל"ח מה הכוונה שלעתיד לבוא יברכו על הרעה הטוב והמטיב הרי לעתיד לבוא לא יהיה רעה אלא מתרץ הצל"ח שכוונת הגמרא שתברך הטוב והמטיב על הרעה של העולם הזה שאז חשבת שהיא רעה  אז בעולם האמת תבין שגם היא  היתה לטובה. 

מחקרים מוכיחים שאנשים שעברו יותר משברים וקשיים הם אנשים שמצליחים יותר בחיים, הם  מחושלים יותר ובעלי כוח עמידה , נמצא שדווקא הרע,  דווקא הנחש יכול לשמש כמנוף להצלחה.

נראה שכאשר בני ישראל מתלוננים, ניתן לפתור את הבעיה באופן מקומי. אין מים? נביא מים, נוריד גשם, וכדומה. אך פתרון טוב צריך להיות כזה, שיגרום להתעלות מעל לתלונות, לפתור את הקושי משורשו, שהרי מאחורי כל תלונה או קושי – ישנה בעיה רוחנית שלא נמצא לה מזור,  הקב"ה מלמד כאן כיצד יש להתייחס לדברים הקשים בחיים, המרים, כל הנסיונות, הקשיים ההתמודדויות ומשברים, כל מה שנראה לנו כמר. כאשר הקב"ה ממתיק מר במר, הוא מחדש שלאמיתו של דבר, אין באמת דבר שהוא 'מר'. הקב"ה הוא כולו טוב, ורצונו להיטיב. וגם לעיתים, כשאנו מרגישים קושי או ניסיונות, יש לדעת תמיד כי הכל הוא לטובתו של האדם. כאשר ממתיקים מר במר,  זה אומר שגם המר במהותו הוא מתוק, אף שלא תמיד ניתן להבחין בכך. ניתן להפוך את הקשיים המרים למתוקים, ע"י ההתייחסות שלנו אליהם. כך למשל, כאשר אדם מרומם את הקושי לאתגר, למשימה רוחנית – הרי שכך הוא ממתיק אותו.

ואולי ניתן לומר שבחר הקב"ה  להעניש ולרפא דווקא בנחש, כי הנחש הוא סמל ליצר הרע ומלמדת הפרשה כי גם אותו ניתן לרתום לטוב- כדברי חז"ל בכל לבבך- בשני יצריך, וכן והנה טוב מאד- זה יצר הרע.

יצר הרע הוא מוכרח לעולם אלא שיש בכוחו להמית להזיק ולדרדר את האדם אבל אם האדם לומד להשתמש בכוח יצר הרע לטובה הרי שהוא יכול להיות מנוף לטובה ולברכה.

יהי רצון שנדע להפוך את הרע לטוב ולהסתכל נכון על כל משבר בחיינו.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion