שני יסודות גדולים למדים מהפטרת השבת.

 אנחנו קוראים את סיפורה של אשת עובדיה שפונה אל אלישע לעזרה שכן בעלה מת ובניה נלקחו -

ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן.  ג וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי.  ד וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי.  ה וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן. 

ונשאלת השאלה מדוע נחוץ לאלישע קיומו של אסוך השמן בביתה של האלמנה? האם הוא לא יכול  להבטיח לה נס שאינו תלוי במה שיש לה בביתה? 

מבאר  הזוהר- "ברכות של מעלה אינן מצויות אלא במה שיש בו ממש, ולא במקום ריקן. מניין לנו? מאשת עובדיהו שאמר לה אלישע: "ַהגּיִדי ַמה יּשׁ  לך  בָּבִּית" - שהרי הברכות של מעלה אינן שורות על שולחן ריקן ולא במקום ריקן"

על פי דברי הזוהר  מלמד  אלישע לקח כללי לכל אדם ובכל מקום וזמן   אין ברכת שמים חלה על ריק אלא על משהו קיים, מעשיו של אדם הם כלי שהברכה יכולה לחול עליהם. רק ההשתדלות והמאמץ מצדו של האדם יוצרים בסיס לברכת ה'; רפיון ידיים ועצלות,  אינם הרקע המתאים להופעת נס או להופעת ברכת ה.'

וכך מבואר במדרש רבה-

'רבי, למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם: כשעמדו שבטים על  הים, זה אומר: איני יורד תחלה, וזה אומר: איני יורד תחלה ... קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות'

על אף ההבטחה  של ה' היה צורך במאמץ , במעשה של חלוץ שיקפוץ ראשון למים ועליו תחול הברכה גם התפילה היא חלק מהשתדלות האדם להביא את הברכה אליו כפי שכותב ר' צדוק-

'תפילה צריך לכל דבר אף על פי שנגזר מהשם יתברך, הלא תראה באליהו שאמר לו   הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר, ואף על פי כן נאמר אחר כך  שעלה לראש הכרמל ויגהר וגו', שהרבה בתפילה עד שבא גשם.. וזה העניין שאנו מתפללין בכל יום ברך עלינו את השנה הזאת וכו' לטובה ומסיימין מברך השנים, וזה יתכן לכאורה רק בראש השנה או על כל פנים קודם עצרת שהוא זמן קציר אבל לא בכל ימות השנה, ואנו מברכין בכל השנה ואף בערב ראש השנה. אך הענין הוא כמו שאמרנו'

אך לקח נוסף יש בהמשך הפטרה  זו, לקח אותו למד אלישע,  אלישע פוגש בהמשך את האישה השונמית מבטיח לה ילד ואכן נולד ילד  אך לאחר זמן הילד נפטר-

יט וַיֹּאמֶר אֶל-אָבִיו, רֹאשִׁי רֹאשִׁי; וַיֹּאמֶר, אֶל-הַנַּעַר, שָׂאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ.  כ וַיִּשָּׂאֵהוּ--וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ; וַיֵּשֶׁב עַל-בִּרְכֶּיהָ עַד-הַצָּהֳרַיִם, וַיָּמֹת.  

מדוע מת הילד? הרי אלישע הבטיח לה בן ואכן הדברים  התקיימו משמעות מותו של הילד היא ביטול ברכת  אלישע ? עוד קשה   אלישע מעיד על עצמו ' וה' העלים ממני ולא הגיד לי'  מדוע ה' לא מגלה לו את מות הילד? והרי ילד זה בא לעולם בגזרתו, והוא אף עתיד להחיותו ,  לאחר מכן נעשה ניסיון להחיות את הילד ע"י צווי אלישע לגחזי  לשים עליו את משענתו אך הניסיון כשל,  מדוע?

אם נעיין היטב בפרשה נראה הקבלות בין סיפור אלישע והשונמית לסיפור המלאכים ושרה -

אלישע מבטיח לה בן-

'וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אתי אַ֖תְּ חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן'

 פסוקים אלו דומים מאד לפסוקים בפרשת וירא ' וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ'

וכן אחר כך  'ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע"       

מאד מזכיר את פסוקי הפרשה 'ַתַּהַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים"

אלא שיש הבדל מהותי ובולט ביניהם,  בעוד אצל שרה המועד הוא אשר דיבר אלוהים כאן למועד אשר דיבר אלישע.

אלישע לא מתפלל לבן אלא גוזר על כך מיוזמתו,  וכן בניסיון הראשון להחיות את הילד פועל אלישע  מיוזמתו מבלי פנייה אל האל מבלי נבואה ותפילה , רק בעקבות ההכרה בטעות של הנביא ותשובתו המלווה בתפילה לקב"ה  הושב הסדר על כנו - הנביא חזר להיות בשר ודם והילד שב לעולם .

ויבא ויסגר את הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה'.. ויפקח הנער את עיניו'

נקודה זו שאלישע נתפס אצל ההמון בכוחותיו העל טבעיים כאל ניתן לראות בדברי המדרש-

'אמרו לו להיכן אתה הולך גיחזי. אמר להם להחיות את המת. אמרו לו וכי אתה יכול להחיות את המת, והלא הקב"ה ממית ומחיה שנאמר 'ה' ממית ומחיה'. אמר להם אף רבי ממית ומחיה'     

כאשר ראה אלישע  כי "לא הֵקיץ הנער " הבין כי יש כאן בעיה. בשעה שבא אלישע לבית השונמית וראה את הנער מת מושכב על מיטתו הבין את עומק טעותו. מעובדת מותו של הילד למד אלישע את העובדה שאולי טעה כשפעל לבדו , ומעובדת היותו מושכב על מיטתו הבין כי עליו מוטלת האחריות להחיותו, לכן ה' העלים ממנו לרמוז שאין כוחו של הנביא מעצמו ולכן כשל הניסיון הראשון לחיותו.

בפרק הבא  נעמן המצורע בא אל אלישע ומתאכזב שאלישע לא יוצא אליו ומרפאו בהינף יד. התנהגותו של אלישע מבטאת ענווה גדולה. לוּ אלישע היה עושה כתקוותו של נעמן, הרי שהנס היה מיוחס אליו. כשאלישע לא יצא ורק שלח את נעמן לרחוץ בירדן, נעמן אינו מייחס את הנס לאלישע אלא לאלוהי הארץ - "וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל" (ה, טו). גם סירובו של אלישע לקבל את מתנתו של נעמן היא הצהרה שלא הוא עשה את הנס, אלא הקב"ה. ייתכן שיש לראות בפרק ה' תיקון גדול לפרק ד' 

הלקח הגדול שלמד אלישע הוא שאומנם האדם  עושה את החיל אבל אסור לאדם לשכוח כי ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל וכדברי הר"ן בדרשותיו-

'רצה בזה, כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא. והוא אומרו (שם יח) וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, לא אמר וזכרת כי ה' אלהיך נותן לך חיל.. כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא יתברך'

למדנו מהרישא כי על האדם לפעול למען הברכה , להכין כלים לברכה ומהסיפא למדנו כי עליו לזכור שלמרות עשייתו ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion