בפרשת קרח, ניתן לזהות שתי קבוצות שמרדו במשה ואהרן וערערו על מוסד הכהונה וההנהגה. קבוצה אחת היא קרח ודתן ואבירם, וקבוצה שניה היא מאתיים חמישים מקריבי המחתות. בלשון חז"ל הם נקראים: הבלועים והשרופים. 

נתמקד ב"שרופים". הכתוב אומר: "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת" (טז, לה). מקריבי הקטרת נענשו בשריפה וזה מצביע על חומרת מעשיהם. אולם עיון בפרשייה הבאה לאחר שריפתם מעלה תמיהה רבתי ביחס לציווי ה' למשה וממנו לאלעזר בנוגע לאיסוף המחתות ולהפיכתם לציפוי המזבח.

הקב"ה מצווה את משה לומר לאלעזר הכהן לגשת אל מקום השרפה ולאסוף את מאתיים וחמישים המחתות ולעשות מהם ציפוי למזבח. מהם הנימוקים לכך? חיוב ושלילה כאחד. מצד אחד: "זכּרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר" - זה מגלה שמעשיהם לא היו רצויים לפני ה'. מצד שני: "כי הקריבום לפני ה' ויקדשו" - המחתות מקודשות כי הקריבו אותן לפני ה'. כיצד שני נימוקים אלו עולים בקנה אחד? ממה נפשך, אם אותם 250 איש הקריבו קטורת זרה ונענשו, אין מקום לקדושה בכליהם. ואם מחתותיהם קדושות וראויות לגוף המזבח, מדוע איפוא נהרגו ונקראו חטּאים?

הרמב"ן הסביר שאותם אנשים הקדישו את המחתות לשמים, מתוך כוונה שיענה אותם האלוקים באש. הקדושה שדבקה במחתות צומחת על יסוד המחשבה הטהורה ועל יסוד הכוונה לשם שמים.

נוסיף שפטירתם זהה למיתת נדב ואביהוא. כאן נאמר "ואש יצאה מאת ה' ותאכל" ובמיתת בני אהרן נאמר "ותצא ה' מלפני ה' ותאכל אותם".

ר"י אברבנאל מוסיף, שמקריבי הקטורת לא היו אנשים רעים, הם קידשו את מחתותיהם לשמים. פועלם לא היה רצוי אך כוונתם הייתה טהורה. בהקשר הזה, מעניין לציין את הערתו הקולעת של הרוגאצ'ובר, (עפ"י הירושלמי), שמחתתו של קרח נבלעה עמו ולא זכתה להיכלל בין המחתות כי כוונתו לא הייתה לשמים ולא דבקה בה הקדושה.

בעל העקדה, מפתח רעיון זה ומוצא קדושה במחתות בגלל שעל ידן התבררה האמת והתמוטט השקר. מכשיר שנעשתה על ידו פעולה כזו ראוי להערכה ולקדושה.

בכיוון חשיבה זה, קובע הנצי"ב, שהִתרעמות בני ישראל למחרת על הריגת ר"נ "חסידי הדור שמסרו נפשם על אהבת ה'", כלשונו, נשענת על העובדה שמחתותיהם נשארו בקדושתן ואף נעשו ציפוי למזבח, זה הוביל להתמרמרות העם באמרם למשה ולאהרון: "אתם המיתם את עם ה'". לא על בליעת קרח הייתה טענתם אלא על שריפת ר"נ מקריבי הקטורת.

על אף שאותם אנשים נענשו כדין, המחתות קדושות הן וישמשו זיכרון לבני ישראל לעד.    

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion