עומדים אנו בערב שבת שובה, שתי יממות לפני היום הגדול והנורא, "יומא רבה" (ר''ה כא.), ומהדהדים באזנינו דברי הרמב''ם (תשובה ב, ז): "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבין הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכיפורים".

הוידוי תופס מקום מרכזי מאד בעבודת היום. עשרה וידויים מתוודים אנו ביוה''כ כנגד עשר פעמים שיוצא שם השם מפי הכהן הגדול ביום זה בקדושה ובטהרה (טור או''ח תרכ).

יש לעמוד על ביטוי שאנו אומרים עשרות פעמים בעת הפירוט של החטאים השונים והוא: "לפניך". "חטאנו לפניך.. על חטא שחטאנו לפניך". מה טומן בחובו הביטוי "לפניך"? כלום היה חסר בוידוי אם היינו אומרים חטאנו בלי שום תוספת?

ניתן לומר שהדבר העיקרי שאנו צריכים להתוודות עליו הוא שכל חטא היה "חטא שחטאנו לפניך". אדם נזכר שחטא בחטאים שונים: בדיבור, במחשבה או במעשה והוא ודאי מיצר על כך, אולם כאשר הוא מפנים את העובדה שבשעה שחטא, החטא היה לפני ה', בנוכחותו, זו כבר מהלומה עבורו. אין הוא יודע את נפשו מרוב צער ובושה! אפשר, שעיקר הכוונה וההשקעה הנפשית שלנו בשעת הוידוי היא בתחושה שכל מעשינו התרחשו בנוכחות ה'. דבר זה מעצים מאוד את משמעות החטא וגודל האכזבה. אולם, מאידך, באותה מידה יש לזכור שגם הוידוי כעת הוא לפני ה'. כעת הקב”ה רואה את בושתנו וחרפתנו ומוחל לנו, שכל המתבייש בעבירה מוחלים לו מיד (ברכות יב:).

האמת, שהמילה "לפניך" היא מילת מפתח בעבודת היום. מסתבר ששורשה מהפסוק המאפיין ומסכם את יום הכיפורים: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל).

ניתן לומר ששתי התחושות שהצגנו לעיל: ההכרה שהחטא היה לפני ה' מחד, והעוצמה בעצם העמידה וההיטהרות לנוכח ה' מאידך - הובילו לשתי דרשות ידועות, אחת של רבי אלעזר בן עזריה ואחת של רבי עקיבא (יומא פה:). דרשת ראב''ע, יוה''כ מכפר על עבירות שבין אדם למקום ולא על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצהו, ויליף מדכתיב: "מכל חטאתיכם לפני ה'", ור''ע שדרש "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמיים", למד שהביטוי קאי אסיפא דקרא - "לפני ה' תטהרו".

ב'שם משמואל' (פר' אחרי מות תרע”ג) למד בפסוק משמעות נוספת: ביום זה מתגלה בעצם שאנו שייכים לקב”ה כי אנו בנים לאבינו שבשמים ונמשכים ממנו. משמעות הדבר היא שביום הזה מתגלה נשמת ישראל, שהיא תמיד עומדת לפני ה' בטהרתה.

במציאות המורכבת שבה אנו מצויים, ביום הגדול הזה בו מתגלה ומתברר כי החטאים הם חיצוניים לנו, "ונשא השעיר עליו את כל עוונות - תם אל ארץ גזירה" נעמוד לפני ה' נתוודה, נשוב, ויקויימו בנו דברי נביא התשובה: "לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל יְיָ כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ... יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו" (הושע ו, א –ב)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion