עומדים אנו ערב יום הכיפורים, בו כל ישראל שבים בתשובה ומתוודים על חטאיהם, אחת בשנה. הואיל והתשובה נמצאת במרכזו של יום, נימא בה מילתא.

במסכת יומא דף פו ע"א - ע"ב מובאת דרשתו של רבי יוחנן כי גדולה תשובתו של אדם שדוחה לא תעשה שבתורה:

אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר: לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'.

רש"י (שם) מפרש שהלא תעשה שבתורה המוזכר הוא "לא יוכל בעלה הראשון וגו'". כלומר, שהיחסים שבין ישראל וקב"ה הם כמו בין איש ואישה,  ובאופן שאשה התגרשה מבעלה ונישאה לאחר - אסור לבעלה הראשון לשוב לקחתה, ובכוחה של התשובה לבטל "איסור" זה.

שואל המהר"ם בן חביב (בספרו תוספת יום הכיפורים), מה החידוש בתשובה שדוחה לא תעשה הרי קיי"ל בכל דוכתא שעשה דוחה לא תעשה? ומאי אולמיה דתשובה משאר עשין שבתורה?

אכן, לדעת הרמב"ם, שאין מצווה בעצם התשובה אלא בוידוי, והתשובה עצמה זהו מסלול שבוחר האדם להכנס אליו כדי להתכפר (יעויין במנ"ח מצווה שסד), יש ליישב, שלמרות שהתשובה אינה מצוות עשה, בכוחה לבטל איסור דלא יוכל בעלה הראשון, וזוהי גדולתה ועוצמתה. אולם, לשאר ראשונים שיש מ"ע בתשובה, הדרא קושיה לדוכתא.

שמענו מפי הרב משה דימנטמן שליט"א יסוד נאה (ומזכירו התוספת יוה"כ שם בין יתר תירוציו) ליישב הקושי :

מובא במסכת עירובין דף ק ע"א, שאם דם העולה ודם הבכור נתערבו יחד, וכעת הכהן נמצא במבוכה: דם בכור צריך להינתן בשתי מתנות (שהן ארבע),ודם עולה ניתן במתנה אחת בלבד.

אם הכהן יתן מתנה אחת נמצא גורע ממתן דמים דבכור, ואם יתן שתי מתנות מתערובת הדמים, נמצא שמוסיף על מתן הדמים דעולה.

נחלקו בדבר ר' אליעזר ןר' יהושע. לדעת ר' אליעזר יש לתת מתן ארבע כדי שלא לעבור על איסור בל תגרע. ואילו ר' יהושע סובר שיש לתת מתן דמים אחד בלבד, וזאת כדי שלא לעבור על בל תוסיף. ההיגיון של ר' יהושע הוא שמוטב לעבור על איסור בל תגרע בשב ואל תעשה מאשר לעבור בידיים על איסור בל תוסיף. באמת פוסקים להלכה את שיטת ר' יהושע (ראו רמב"ם פסולי המוקדשין ב, יא).

תוס' מעוררים קושיה:

מדוע שלא נשתמש בכלל עשה דוחה ל"ת, ונאמר לכהן להזות מתן ארבע ובכח עשה דנתינת דמי הבכור יידחה לאו דבל תוסיף של נתינת דמי העולה מעבר למה שצריך, לכאורה צודק ר' אליעזר בהוראתו!

מתרצים התוספות יסוד חשוב: אין עשה דוחה לא תעשה אם העשה מגיע מפשיעה. הכהן פשע ולא שת לבו ומתוך רשלנות התערבבו הדמים, עתה אין לו פריבילגיה להשתמש ב"עשה דוחה לא תעשה" כדי לתקן אשר שיחת.

יש להביא תימוכין ליסוד זה מדוגמא נוספת. מובא במסכת סנהדרין דף קיג ע"א לגבי עיר הנידחת:

כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת - אינה נעשית עיר הנדחת, שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל, והיכא דאיכא מזוזה - לא אפשר, דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם.

שואל התורת חיים (סנהדרין דף עא עמוד א): צריך עיון, אמאי לא אתי עשה דהכה תכה את יושבי העיר ואת כל שללה תקבוץ "ושרפת באש" ודחי ל"ת דלא תעשון כן לה' א- להיכם.

כלומר, למה אין העשה ד'ושרפת באש' לא דוחה לאו ד'לא תעשון כן'? ונשאר בצ"ע.

עפ"י היסוד הנ"ל, אתי שפיר. העשה של "ושרפת באש" נוצר בחטא. הוא מגיע כדי לבער את החרפה הזאת של עיר הנידחת. אין בכוחו לדחות לאו דלא תעשון כי הורתו ולידתו בפשיעה חמורה של בני העיר.

ממילא, נוכל ללמוד על מעלתה העצומה של התשובה. בכוחה של התשובה לדחות את הלאו של לא יוכל בעלה הראשון וכו', אע"פ שהגענו למצב הנוכחי מחמת פשיעתנו וריחוקנו מה'. וזו גדולתה של התשובה שמקרבת את ישראל לאביהם שבשמיים "לחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחווה וריעות".

למרות ש"נחנו פשענו ומרינו" – "אתה כן סלחת" וממשיך לסלוח לעמך ישראל, יען "בנים אתם לה' א-להיכם".

נאחל לכל עם ישראל גמר חתימה טובה ותשובה שלימה.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion