ֲֲ 

ֲֲ 

הרב מנחם מנדל מוויטבסק זצ"ל, אחד מגדולי אדמו"רי החסידות, בשעה שעלה לארץ ישראל להתיישב בצפת (הדברים מובאים בספר "שרי המאה", לרב יהודה ליב הכהן מימון זצ"ל, כרך ו, עמ' 1-2) שאלו אותו מה לו ולעלות לארץ ישראל? הוא השיב להם שהרי בכל יום אנחנו מזכירים את ירושלים ואומרים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". רבים חושבים שיוצאים ידי חובה בכך שמזכירים את ירושלים. אבל, אין כך הדברים. כל זכרון הוא צריך להביא את האדם לידי פעולה. זוכרים את השבת כדי להביא את האדם לעשות בשביל קדושת השבת ושמירתה. זוכרים את מעשה עמלק כדי לבוא להשמיד אותם. כך גם זוכרים את ירושלים ואת ארץ ישראל כדי לעורר אותנו לעלות לארץ ישראל וליישב את הארץ.

הזכרון אינו פעולה סתמית להיזכר ולהתרפק על העבר, אלא הוא מביא את האדם לפעולה. זוכרים את העבר ומתקנים את העתיד. ֲֲ 

בפרשתנו אנחנו לומדים על מעלת ארץ ישראל משתי נקודות. הנקודה הראשונה היא, שהמפגש הראשון שלנו עם אברהם אבינו הוא בהקשר לארץ ישראל. בוודאי שאין זה בכדי שזהו הרושם הראשוני שלנו מאברהם אבינו. מכך אנחנו לומדים שעם ישראל וארץ ישראל חד הוא. אי אפשר להפריד בין עם ישראל לארץ ישראל. יסודו של אברהם אבינו, שהוא יסוד עם ישראל, הוא בארץ ישראל.

ר' מאיר יחיאל מאוסטרובצה זצ"ל אמר " 'לך לך... אל הארץ אשר אראך' (בראשית יב, א) – גדולה היא מצות ישיבת ארץ ישראל, שכן היא המצוה הראשונה שנצטוה עליה איש".

הנקודה השניה היא קשורה לירידת אברהם אבינו למצרים. נחלקו הפרשנים האם אברהם אבינו עמד בניסיון, או לא? רש"י נקט שהיה כאן ניסיון לאברהם אבינו אם הוא יבוא בתלונות כנגד הקב"ה. הרי הקב"ה הביאו לא מזמן לארץ ישראל ומיד כשהגיע לארץ היה רעב ומשום כך היה מוכרח לרדת למצרים. אברהם אבינו עמד בניסיון על אף שהיה צריך לרדת למצרים, קיבל על עצמו את הדין ולא התלונן לקב"ה. אבל, הרמב"ן הבין שאברהם אבינו לא עמד בניסיון. אברהם אבינו היה צריך להישאר בארץ ישראל על אף הרעב והקושי לגור בארץ ישראל. לא גרים בארץ ישראל רק כשנוח, גם כשקשה צריך לגור בארץ ישראל.

בדרך אגב יש להעיר שמכאן, למדים איך אפשר להסתכל על סיפור אחד בשתי צורות הפוכות.

היה נראה לי, שיש מקום להסביר את הדברים בצורה אחרת. הסיבה שאברהם אבינו בא לארץ ישראל ומיד היה צריך לרדת למצרים היתה כדי ללמד אותנו יסוד חשוב בנוגע לארץ ישראל. להיות בארץ ישראל אפילו לזמן קצר, זהו דבר יקר מאוד. אפילו שאברהם אבינו לא זכה מיד להשתקע בארץ, בכל זאת, יש חשיבות מרובה להיות בארץ אפילו לזמן קצר. הזמן הזה הוא משפיע על האדם לכל חייו.

נראה שבכך אפשר להבין את היום שמחה שהרמב"ם היה חוגג בכל שנה ושנה ביום שהוא זכה להגיע לארץ ישראל. הרמב"ם לא נשאר בארץ, והוא היה רק לתקופה קצרה בארץ ישראל. על אף זאת, הרמב"ם חגג בכל שנה ושנה את היום הזה שזכה להגיע לארץ ישראל. להיות בארץ ישראל אפילו לזמן קצר, יש בכך ברכה מרובה ויש להודות על כך.

יש לנו הרבה תלונות על המדינה ועל הממשלה, אבל כדאי לזכור מה היה רק לפני שמונים שנה. סבי רק חלם לגור בארץ ישראל. לדאבון הלב הוא לא זכה להגיע לארץ ישראל, אבל בנו [אבי מורי] זכה להגיע לארץ ולהקים משפחה כאן בארץ ישראל. שנזכה להכיר את מעלת ארץ ישראל ולהודות בכל יום על הזכות שלנו לגור בארץ ישראל.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion