ישיבת כרם ביבנה

יוסף ואשת פוטיפר

הרב אורי בצלאל פישר


ידוע ניסיונו הגדול של יוסף עם אשת פוטיפר ועמידתו בניסיון זה. במאמר הקצר נרצה לעיין קצת בנוגע לניסיון זה. נפתח עם מחלוקת האמוראים בנוגע לביאור הפסוק (בראשית לט, יא): "ויהיה כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית". רב ושמואל נחלקו מה הכוונה "לעשות מלאכתו": "רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס" (מסכת סוטה לו, ע"ב).
אם כן, לדעת רב או שמואל, יוסף התכוון לחטוא עם אשת פוטיפר. וכפי שאומר ר' יוחנן באותה סוגיא: "מלמד, ששניהם לדבר עבירה נתכוונו".
ואנחנו נשאל את עצמנו, מה ראו האמוראים לפרש כך את הפסוק? מדוע לא יכלו לפרש כצורה האחרת, שיוסף התכוון לעשות מלאכתו ממש, לא התכוון לחטוא עם אשת פוטיפר. וכי צריכים למצוא חטאים בגדולי הדור, וקל וחומר ביוסף שכולם מכנים אותו יוסף הצדיק?
נוסיף לכך שהרי נאמר בגמרא במסכת שבועות (ל, ע"א) שיש חיוב לדון את האדם לכף זכות וחיוב זה נלמד מכוח הכתוב: "בצדק תשפוט עמיתך".
והרמב"ם, בפירושו למשניות (אבות א, ו) היטיב לבאר חיוב זה: "והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו כטוב, ואל תחשוב בו רע. אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: 'כל החושד כשרים לוקה בגופו'. וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע, אמר: 'כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו'. ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה".
אם כן, בוודאי יוסף הוא בגדר של צדיק, ויש חובה לדונו לכף זכות.
אולי היינו יכולים להסביר שהמחלוקת בין רב ושמואל היא בשאלה – האם יש ללמוד תנ"ך בגובה העיניים? כלומר, הם נחלקו בשאלה האם יש לדון את הדמויות בתנ"ך כבני אדם רגילים שיש להם תאוות וכיוצ"ב, ולפעמים נופלים וחוטאים, או שהם כמלאכים ובוודאי בדרגות הרבה יותר גבוהות מאיתנו ואם כן אי אפשר להשליך עליהם חטאים פשוטים ככל בני אדם? וכפי שידועה המימרא "כל האומר... חטא אינו אלא טועה" (מסכת שבת נו, ע"א).
אך נראה, שיש לדחות הבנה זו, ויש להסביר, שהמחלוקת בין רב ושמואל היא בשאלה אחרת. המחלוקת בין רב ושמואל היא בשאלה האם גדולתו של האדם היא בכך שאינו מתקרב לחטא ואין לו אפילו תאוה לחטא, או שגדולתו של האדם היא דווקא בכך שיש לו תאוות ויש לו קשיים, ובכל זאת, הוא עומד בניסיונו? וידועים דברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק שישי), שהביא את המחלוקת בין חכמים ובין הפילוסופים בנוגע לשאלה מי עדיף – המעולה, או המושל בנפשו? כוונת הדברים היא: מי עדיף – זה שאין לו תאוה לחטא, או זה שיש לו תאוה לחטא ומתגבר עליה? הוא הביא שדעת הפילוסופים היא, שגדול המעולה, זה שאין לו תאוה לחטא. אך דעת חכמים היא, שגדול המתאוה ומתגבר, וכפי שאמרו חז"ל: "לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערוה, אלא אפשי ואפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי".
הרמב"ם מכריע ששני הצדדים צודקים. כלומר, כשמדובר על  מצוות שכליות, בוודאי לא ראוי שיהיה לאדם תאוה כלפיהן. בוודאי לא ראוי שאדם יאמר ברצוני לרצוח, אך אינני רוצח כיון שהקב"ה אמר שלא לרצוח. אך, במצוות שאינן שכליות, כאכילת חזיר, גדולתו של האדם היא בכך, שאכן, יש לו תאוה לאכול את החזיר, ועל אף זאת, הוא מתגבר כיון שהקב"ה ציוהו.
לפי זה, אפשר להבין את ר' יוחנן שהסביר שאכן יוסף היתה לו תאוה, והוא חשב ורצה לחטוא עם אשת פוטיפר, אבל גדולתו היתה בכך שהתגבר.
ואולי זוהי גישת לימוד תנ"ך בגובה עיניים. לימוד זה בא לבחון את אנשי התנ"ך כדמויות של בני אדם שיש להם תאוות וקשיים, וגדולתם היא בכך שהם מתגברים. שכלם מושל על גופם. עלינו להבין שגדולי הדור לא נולדו כגדולי הדור, אלא היו להם ניסיונות וקשיים והם עמדו והתגברו עליהם. וכפי שהם עשו גם אנחנו יכולים לעשות.
נצרף את תשובת מהרלב"ח (סימן קכו) שדן בשאלה מדוע מצינו שלפעמים חז"ל דרשו פסוקים לרעה כלפי אישים שידועים כצדיקים? כגון, מעשה דוד עם אביגיל (עיין מסכת מגילה יד, ע"ב).  וכן, בנוגע ליוסף כפי שהובא לעיל. על כך השיב:
שאף על פי שדרכם זכרונו לברכה בכך כשהפסוקים מורים שראוי להטות מהדרך ההוא בהכרח להם ז"ל לדרוש על פי מה שיורה הפסוקים הן לטוב הן למוטב... גם בענין יוסף יש כמה פסוקים שהכריחו להם ז"ל לדרוש מה שדרשו והם לעשות מלאכתו כי זה מיותר הוא דמה לנו לדעת למה בא. אם פירוש הפסוק הוא כתרגומו גם ותתפשהו בבגדו. גם ותשב באיתן קשתו כמבואר במקומו בסוטה פרק ואלו נאמרין. עוד אני אומר שדרשה כזאת איננה כנגד מעלת הצדיק כיון שהוא דבר במחשבה ולא יצא לפועל אף על פי שתהיה לאיזו סבה שתהיה. ויש לנו דמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה בישראל זולתי בעבודה זרה. ולכן אין זה חסרון בצדיק דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. אדרבה הוא לו מעלה כיון שלבסוף ניצול מהעבירה.
אסיים בדברי הרב ראובן מרגליות זצ"ל (בספרו "שם עולם", אות לח) שמגלה לנו מי הוא בעל המימרא "מלאכתו ממש" ומי הוא בעל המימרא "לעשות צרכיו נכנס". יש מימרות רבות של חז"ל בהן נאמר שאמורא אחד אמר כך ואמורא אחד אמר כך, וחז"ל לא גילו לנו מי אמר מה. הרב מרגליות בספרו "שם עולם" מנסה לברר על פי מקורות אחרים מי אמר מה. וכך הדבר גם בנוגע למחלוקת רב ושמואל. הרב מרגליות הסביר שהמחלוקת בין רב ושמואל היא מחלוקת אם הולכים אחר פשוטו של מקרא, או דורשים את הפסוקים שלא כפשוטו. מצינו מחלוקת דומה לכך בין רב ושמואל בנוגע לפסוק "ויקם מלך חדש" - "רב ושמואל חד אמר חדש ממש, וחד אחד שנתחדשו גזירותיו" (עירובין נג, ע"א), ויש עוד מחלוקות דומות. הרב מרגליות הוכיח, שרב הוא ההולך אחר פשוטו של מקרא, וכן ציין שבמקומות רבים מצינו סגנון זה בדברי רב, לדוגמא: "מאי מקום קרוב, רב אמר ממקום קרוב ממש" (שבת קנא, ע"א). לכן הכרעתו היא, שבעל המימרא "מלאכתו ממש" אינו אלא רב.
אולם, נראה לי, שדווקא בנוגע לביאור הפסוק שאנחנו דנים בו, יש מקום להסביר לפי פשוטו של מקרא שאכן, יוסף התכוון לדבר עבירה. כך נראה מן הפסוק שבא לבית כשאף אחד היה בבית וכן מראיות נוספות כפי שציין מהרלב"ח. אלא, כוונת הדברים היא, שיש כאן מחלוקת אם הולכים אחר פשוטו של מקרא בגוף המילה, או הולכים אחר ראיה כללית של הפסוקים, של הטקסט בכלל. כלומר, אכן, המילה "מלאכתו" מתפרשת באופן כללי כמלאכתו ממש. אבל, בטקסט הנוכחי נראה שאין כוונת הדברים למלאכתו ממש, אלא לעשות צרכיו נכנס.
נסיים ונאמר שיש תאוות ויש קשיים, אך גדולתו של האדם היא בכך שהוא מתגבר. גדולתם של גדולי הדור אינה בכך שנולדו מלאכים, אלא שנולדו כבני אדם ונהפכו להיות מלאכים.


(פורסם באשכולות 319 - פרשת וישב תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"א כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5941

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת וישב (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע 2 P K
דניאל קייקוב
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K