Yeshivat Kerem B'Yavneh

תיכף לתלמיד חכם ברכה

BackBack to Main Page

By: Rav Aryeh Stern

מאמר לפרשת ויצא

במסכת ברכות דף מ"ב אמר אביי תיכף לתלמיד חכם ברכה, ומפרש רש"י המקרבו אליו ומארחו בביתו – ברכה בביתו, ולומדים זאת מהפס' בפרשת השבוע שאמר לבן ליעקב "ויברכני ה' בגללך", ומפס' נוסף שנאמר "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף".


מבאר הרב קוק זצ"ל, מה היא עיקר הברכה הבאה מקירבתו של ת"ח? האם ריבוי כמותי של עושר ונכסים? הרי יש עושר שמור לבעליו לרעתו. בודאי עיקר הברכה  היא הברכה הרוחנית, כאשר  קירבת הת"ח תשפיע על האדם שלא להשחית מעלליו הרבה, שלא ישתמש בעשרו להרע, ותהיה הברכה הוגנת לו והוא מוכשר לקבלה. סגולת הת"ח שתימשך הברכה על ידו, מכח אור קדושת נפשו הטהורה, שפועלת על הסובבים אותו את הפעולה הראויה ברב או במעט.


זה הוא פירוש רש"י בתחילת הפרשה על הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע" – "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, פנה משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה". ומבאר המהר"ל שאין הכונה שהצדיק הוא הקישוט של המקום, אלא הצדיק משפיע על העיר מהודו ומהדרו, במצוות ובמעשים טובים ובמידות, לכן כשהוא עוזב את המקום הדבר מורגש ועושה רושם.


משום כך נצטוינו להתחבר ולהתדבק בחכמים ותלמידיהם, כמו שדרשו חז"ל במס' כתובות דף קי"א "ובו תדבק, ולדבקה בו, וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה שכתוב בו כי ה' א-לוהיך אש אכלה, אלא הדבק לתלמידי חכמים", ופסק כן הרמב"ם בהל' דעות פ"ו "מצות עשה להדבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם, לפיכך צריך להתחבר להם בכל מיני חיבור, וכן צוו חכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם".


אמנם, אצל לבן לא היתה השפעתו של יעקב ניכרת. על הפסוק בסוף הפרשה "וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו" כותב המשך חכמה: "מי שיש לו איש קדוש כיעקב בתוך ביתו, הלא ראוי להתבסם ממעשיו ומחכמתו ולקיים בו "הולך את חכמים יחכם" (משלי ג,כ), ולא כן היה, וכאשר הלך יעקב שב לבן למקומו הראשון, היינו מצבו הרע בדיעות ובמידות, רמאי ואוהב ממון". ואולם בדרך כלל הצדיק הוא ההוד והזיו של אנשי המקום בהשפעתו המבורכת עליהם.


דברים אלו מהווים תמרור של כיוון לחכמים ולתלמידיהם. ת"ח צריך להיות אישיות קורנת ומשפיעה. אל לו לת"ח להיות מסוגר ומנותק בצורה כזאת שאף אחד בסביבה לא ירגיש את נוכחותו וממילא גם לא יושפע לטובה מברכתו. אם למדת תורה הרבה אל תחזיק את אותה הטובה לעצמך, אלא צא והשפע מתורתך על הציבור.


בדרך הרמז כתב האדמו"ר בעל התפארת שלמה, על הפס' בירמיה ז'  "אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעשרו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'". אם יש חכם אבל החכמה היא רק חכמתו שלו ואין אחרים נהנים ממנה – בזאת אין להתהלל. כמו כן בעושר אם הוא רק עשרו או בגבורה אם היא רק גבורתו שלו ואינו משתמש בה לעזרה לאחרים. אבל בזאת יתהלל המתהלל, כאשר חכמתו משמשת להשפעה על הציבור, ללמדם דעת ה', ועשרו משמש לטובת הציבור לעשות עמם צדקה, וגבורתו משמשת לעזרת הציבור לעשות צדק ומשפט, בזאת יתהלל המתהלל כי באלה חפץ ה'. ת"ח אשר כזה הוא באמת ההוד והזיו וההדר של הקב"ה בעולם הזה.


פורסם באשכולות # פרשת ויצא תשס''ט

Shiur ID: 2880

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments: