בתחילת פרשתנו פרשת בשלח אנו קוראים על היציאה הנפלאה משעבוד מצרים: "ויהי בשלח פרעה את העם".

סוף סוף בא אל קיצו סבלם ארוך השנים של בני ישראל לאחר שנשמעה זעקתם: " ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה ".

אולם סמוך ונראה, שוב זועק העם: " ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ".

הזעקה והצעקה שתיהן לשונות של תפילה (עיין ספרי על פרשת ואתחנן פיסקה כו).

אם בחומש בראשית נפגשנו בתפילותיהם של היחידים,          

אצל אברהם: " ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני ה'. ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. וכו'  וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ".

אצל יצחק: "ויצא יצחק לשוח בשדה וכו', ויעתר יצחק ל-ה' ".

אצל יעקב: " ויאמר יעקב אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך. קטנתי מכל החסדים, ומכל האמת, אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים ",

הרי שבחומש שמות אנו פוגשים את תפילת הרבים.

ידועים דברי הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק א) :

מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם את ה' אלוהיכם" (שמות כג, כה)  מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, ונאמר "ולעובדו, בכל לבבכם" (דברים יא, יג) אמרו חכמים, איזו היא עבודה שבלב, זו היא תפילה.                                                         

אלא חיוב מצוה זו כך הוא, שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום, ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להן בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו, כל אחד כפי כוחו.  אם היה רגיל, מרבה בתחינה ובקשה, ואם היה ערל שפתיים, מדבר כפי יוכלו ובכל עת שירצה.

עד כאן לכל יחיד ויחיד, אולם תפילתם של ציבור מעלתה גדולה יותר:

תפילת הציבור, נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס תפילתן של רבים. (שם פרק ח הלכה א)                                                                אבל בציבור, כל זמן שעושין תשובה וצועקין בלב שלם הן נענין, שנאמר "כה' אלוהינו בכל קוראנו אליו" (הלכות תשובה פרק ב הלכה ח).

ומי לנו גדול כמשה רבינו שתפילתו כחרב חדה הבוקעת את כל הרקיעים, ואף על פי כן אומרים חז"ל במדרש שמות רבה (כא ד):

 "מַה תִּצְעַק אֵלָי" - הדא הוא דכתיב (תהלים סה, ג) שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו.           
אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי אלעזר בשר ודם אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הכל שוין לפניו הנשים והעבדים והעניים והעשירים תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים כתוב בו מה שכתוב בעני במשה כתיב (תהלים צ, א) תפלה למשה איש האלהים ובעני כתיב (שם קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו זו תפלה וזו תפלה להודיעך שהכל שוין בתפלה לפני המקום תדע לך כשיצאו ישראל ממצרים רדף אחריהם פרעה שנאמר (שמות יד, י) ופרעה הקריב וכתיב (שם) ויצעקו אל ה' התחיל משה אף הוא מתפלל לפני המקום אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר התפללו בני ושמעתי תפלתן שנאמר מה תצעק אלי:

חומש שמות מספר את סיפורם של בני ישראל, שמאוסף של יחידים נהפכו לעם גדול.        

מעתה אינם רק בני ישראל אלא עם ישראל.

וגדולתו של העם הזה באה לידי ביטוי בין השאר בכח תפילתו המשותפת, כאיש אחד בלב אחד, " כ-ה' אלוקינו בכל קוראנו אליו".

יהי רצון שנזכה להתאחד סביב האמונה בבורא עולם, ומתוך כך יתקבלו כל תפילותינו ברצון.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion