ידועה ומפורסמת מחלוקת התנאים במסכת סנהדרין (דף צז ע"ב) בעניין הגאולה:                                                     ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, שנאמר (ירמיהו ג, יד) 'שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם'. אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר (ישעיהו נב, ג(  'חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו', חנם נמכרתם בעבודת כוכבים ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים.

במבט ראשון, נראית יותר שיטת רבי אליעזר, שהרי בכל תחום בחיים אין מתנות חנם, קל וחומר בעניין כה מהותי כגאולת ישראל.

ואכן, בעת שהתגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה ובישר לו שעליו מוטלת המשימה העצומה של הוצאת בני ישראל ממצרים, הגיב משה:

'ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים', ומפרש רש"י: מה אני חשוב לדבר עם המלכים, ואף אם חשוב אני מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים?

תשובת ה' אליו: 'ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה', ומבאר רש"י: 'וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים שיצאו ממצרים'.                                                              כלומר, גם אם אין כעת זכויות המספיקות לגאולתם, אך כיוון שבעתיד יזכו לקבלת התורה – אין לך זכות גדולה מזו.

אולי ניתן לקשר את שלושת האותות שמסר ה' למשה, לעניין הנ"ל.

ידועים דברי הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ג הלכה ג):                                                                      'המנהיג עצמו על פי הרפואה, אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה. אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב. וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל, נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'. ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא, ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו: 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים', והוא שאמר שלמה בחכמתו: 'בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך'.

יתכן וכל אחד מהאותות בא לרמז למשה רבינו, שאין לשפוט את עם ישראל בשעת צערם, ואין לדונם לכף חובה.

כאשר משליכים את המטה ארצה בכח רב, אפילו שהוא מטה האלוקים, יכול הוא להפוך לנחש, בעוד שאם אוחזים בזנבו בעדינות, הרי הוא חוזר להיות מטה.                              כלומר, קושי השעבוד אינו מאפשר לבני ישראל להתנהג בדרך הרצויה והטובה.

היד הנמצאת בחיק, מסמלת את העם שגלה מארצו. כתינוק בחיק אמו, כך עם שנמצא בארצו זהו מקומו הטבעי והבריא. היד המצורעת מקבילה לעם שחי בארץ לא להם, והיד הבריאה מסמלת את העם הנמצא בארצו. הגלות מכבידה ומקשה על השאיפה לשלימות.

המים הנשפכים ליבשה ונהפכים לדם, מרמזים על דמם של ישראל הנשפך כמים, ועל הרדיפות והסבל שהוא מנת חלקם במצרים.

אולי רומז  הקב"ה למשה, שאף אם כעת אין לעם ישראל זכויות ואין הם שלמים בעבודת הבורא, אם כל זאת ברגע שיוסר מהם עול השעבוד, אזי יהיו מוכנים ומזומנים לדבק בו יתברך, ובהחלט ראויים הם להיגאל.                                                                                                                                                                                                         וכדברי רבי אלכסנדרי במסכת ברכות (דף יז ע"א):  רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

יהי רצון שנדע תמיד ללמד זכות על רעינו מעם ישראל, ונזכה לעלות ולהתגדל תורה, במעשה המצוות, במידות טובות ובמעשים טובים.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion