כשאצא לדּרכי

אַשחֶה מִּטָתּי בִּבְכִי

לֹא עַל שֶׁלִּי

לֹא על פסת  עָמִּלי

על שלֹו על שלנו

על הצלחתּ שּליחוּתי

גם אם חלֹום לֹא ישכים לפתחי

אקום בּשמחה כשאדע הוא אתי.

יעקב היוצא מבאר שבע לחרן פוגע ב'מקום'. חכמים פירשו כי 'ויפגע במקום' פירושו שהתפלל יעקב לקב"ה והוסיפו שתיקן יעקב תפילה חדשה תפילת ערבית. ואכן פגיעה כלשון בקשה מופיע מספר פעמים במקרא: אצל עפרון נאמר 'ופגעו לי בעפרון בן צוחר' אצל רות נאמר 'אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך'. לשיטה זו יעקב התפלל טרם יציאתו לחרן תפילה שטיבה לא התפרש בפסוקים.

ניתן כמובן להציע שתפילתו של יעקב היתה תשפילת הדרך ומדברי ה' בחלום הסולם יש ככל הנראה תמיכה לביאור זה, שהרי ה' אומר לו בפירוש:

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.

מסתבר על פי תשובת הקב"ה כי יעקב ביקש גם שישוב לביתו בשלום וכך ראוי להזכיר בנוסח תפילת הדרך [כנוסחם של הרי"ף והרא"ש ודלא כנוסחת הגמ' שלנו שמושמטת שם בקשה זו].

ועדיין אין הדעת נחה בכך שתפילת הדרך היתה תפילתו היחידה של יעקב בשעה שיצא לדרכו לבית לבן.

מסתבר כי את מושא תפילתו של יעקב יש לחפש דווקא בחלום שבא בעקבותיה. נתאר לעצמנו את מצבו של בית יצחק באותה שעה שיעקב נאלץ לעזבו. יצחק שעיניו כהו מראות ספון בתוך חדרו כאשר עשו בנו הבכור נושא נשים כנעניות שבשעת חולשתו של יצחק הופכות את ביתו של יצחק למקום בו מקטירים לעבודה זרה. ניתן לשער כי את הקטורת הקטירו נשות עשו על המזבח שבביתו של יצחק. ליצחק ורבקה ספרו הנשים כי הן מקטירות לה' ובליבן נתכוונו לעבודה זרה. הדעת נותנת כי בשעה קשה זו שכינה לא שרתה שוב באהלו של יצחק. את אותו סילוק שכינה תלה יצחק בטעותו במחשבה שהגיע זמנו ליפטר מן העולם. במילים אחרות: השראת שכינה באהלם של יצחק ועשו שוב הפכה לבלתי אפשרית.

יעקב שסבר כי עליו מוטלת המשימה להקים מחדש בית להשראת השכינה, מצטווה על ידי אביו ואמו לעזוב את ארץ ישראל לתקופה שאינה מוגבלת בזמן. השבר הגדול בפניו עמד יעקב לא היה שברו האישי, היה זה השבר הגדול של סילוק השכינה וחורבן בית יצחק. אפשר ועל דבר זה עצמו שפך יעקב את ליבו לפני הקב"ה ב'מקום' בו הוא פגע. יעקב התחנן על השראת שכינה ועל בנין בית ומזבח שם יתגלה שוב הקב"ה וינחה את זרע אברהם ויצחק כיצד עליהם לעבדו והיאך לשמור את דרכו דרך הצדקה והמשפט.

בשעה זו לא ניתן היה לתקן את קלקולי עשו ונשותיו, אולם בחלום ובחזיון הלילה אפשר ואפשר לראות את העתיד להיות. יעקב רואה בחלומו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הסולם השמיימי הזה היה הכבש בו עלו המלאכים להקריב קרבנות לאביהם שבשמים. את ה' ראה יעקב ניצב על המזבח ומקבל את הקרבנות המוקרבים עליו. והדברים מפורשים במדרש רבה [סח',יב' [: תני בר קפרא לית חלום שאין לו פתרון, והנה סולם, זה הכבש, מוצב ארצה, זה מזבח (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי, וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים, עולין ויורדין בו, שהם עולים ויורדים בכבש, והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט) ראיתי את ה' נצב על המזבח ורמזים גדולים רמז לנו בעל הטורים: 'והנ"ה סל"ם מצ"ב  [328] בגימרטיה 'הכב"ש' [327] והנה מלאכי' – אותיות 'אלו הכהנים'.

לבו של יעקב התחזק והוא הכיר שתפילתו נענתה והוא ובניו עתידים לבנות מזבח שקרבנותיו יתקבלו ברצון. אמנם שנים רבות תחלופנה עד שנבואה זו תוגשם, אך גם דרך ארוכה ומייגעת מתחילה בצעד קטן, קטן אך מאושש: וַיִ שָ א יַע קֹּב רַ גְ לָ יו וַיֵּלֶ ךְ ַארְ צָ ה בְ נֵּי קֶ דֶ ם.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion