"בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה'" (ירמיהו ג, יז)

הנביא ירמיה מתנבא על כך שירושלים תיקרא כסא ה'.

הפעם הראשונה שהעיר ירושלים מוזכרת בתורה היא בבראשית יד', יח' בפסוק "ומלכי צדק מלך שלם".

הרמב"ן (שם) מבאר: " 'שלם ' - היא ירושלים, כענין שנאמר (תהילים עו', ג') 'ויהי בשלם סוכו '. ומלכה יקרא גם בימי יהושע 'אדני צדק ' (יהושע י', א'). כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב, או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא 'צדק '. ובבראשית רבה (פרשה מג' אות ו') המקום הזה מצדיק את יושביו, ומלכי צדק אדוני צדק. נקראת ירושלים צדק, שנאמר (ישעיה א', כא') 'צדק ילין בה ' ".

נמצינו למדים - שאנשי ירושלים נקראים אנשי צדק.

הרמב"ן בפירושו הראשון מדגיש ש"צדק" הוא אחד הביטויים של השראת שכינה בארץ. וכך כתב הרמב"ן בפרשת שופטים על דרך הסוד בביאור הפסוק "צדק צדק תרדף" (דברים טז', כ') - שעליך לרדוף ולחפש את התגלות הקב"ה בעולם שזהו בעצם הצדק המוחלט המתבטא בהשראת שכינה, ואנשי ירושלים שנמצאים במקום השראת השכינה - זוכים לדרגת "צדק" מיוחדת.

ובפירושו השני - כותב הרמב"ן (בראשית שם) שירושלים הוא מקום שגורם שהאנשים הנמצאים שם יהיו אנשי צדק.

ומוסיף שם הרמב"ן: " 'והוא כהן לאל עליון ' - להודיע כי אברהם לא היה נותן מעשר לכהן לאלהים אחרים, אבל מפני שידע בו שהוא כהן לאל עליון נתן לו המעשר לכבוד השם. והרמז לאברהם מזה, כי שם יהיה בית אלהים, ושם יוציא זרעו המעשר והתרומה, ושם יברכו את ה'.

ועל דעת רבותינו (נדרים לב':) שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח, הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה', והיה להם לכהן לאל עליון, כי הוא אחי אביהם הנכבד, כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם".

גם כאן מתבטאת מעלתה של ירושלים, הן - כסימן לבנים - ששם יבנה בית המקדש ושם יעבדו בני ישראל את ה', והן - כמקור קדושה שמושך את כל מי שחפץ לעבוד את ה'.

והנה - הרמב"ן (שם) ציין בפירושו "שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה". כעין זה מצאנו ברש"י בפרשת ויצא (בראשית כח', יז') על הפסוק "וזה שער השמים". "מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו - שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה".

וכן פירש בפרשת משפטים (שמות כג', כ') עה"פ "אשר הכנתי" - "אשר זמנתי לתת לכם, זהו פשוטו, ומדרשו - 'אל המקום אשר הכינותי ' - כבר מקומי ניכר כנגדו, וזה אחד מן המקראות שאומרים, שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה".

רעיון זה נמצא גם בפירושו של בעל הטורים על פרשת בשלח (שמות טו', יז') - " 'לשבתך ' - ג' במסורה, 'מכון לשבתך פעלת ', ואידך - בנה בניתי בית זבל לך, מכון לשבתך עולמים, וחברו - בדברי הימים, זהו שאמרו חכמינו ז"ל 'בית המקדש של מטה מכון כנגד בית המקדש של מעלה ', 'מכון לשבתך פעלת ה' ' – 'בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך' כנגדו, 'לשבתך ' - בגימטריא ירושלים ציון".

וצריך לומר - שרש"י מדגיש בפירושו מסרים אמוניים יסודיים באמונת ישראל ולכן הוא חוזר ומדגיש את היסוד לפיו ירושלים של מעלה מכוונת כנגד ירושלים של מטה. וכדרשת חז"ל (תענית ה'.) "כעיר שחברה לה יחדו" (תהילים קכב', ג') – שמחברת את ירושלים של מטה ואת ירושלים של מעלה. ובעצם ירושלים היא נקודת המפגש בין שמים וארץ.

ושומא עלינו להגדיר, מהי "ירושלים של מעלה" המכוונת כנגד ירושלים של מטה?

רש"י בשירת הים (שמות טו', יז') על הפסוק "מכון לשבתך" - מבאר - "מקדש של מטה מכון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת", ובמכילתא (דרבי ישמעאל פרשת בשלח פרשה י' פסוק "מכון לשבתך") - " 'מכון לשבתך ' – (מכוון לשבתך) - זה אחד מן הדברים שכסא של מטה הוא מכוון כנגד כסא של מעלה, וכן הוא אומר 'ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו ' (תהילים יא', ד') ואומר 'בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים ' (מלכים א' ח', יג') ".

ממקורות אלו עולה הגדרה מחודשת לירושלים ולבית המקדש - כסא הכבוד. והשראת השכינה מתבטאת בישיבת הקב"ה על כסא הכבוד והכסא של מעלה מכוון כנגד הכסא של מטה.

ובראשית הבריאה עה"פ "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (בראשית א', ב') אומר רש"י - "כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקדוש ברוך הוא ובמאמרו כיונה המרחפת על הקן".

ובפשטות - בשעת הבריאה - לא היתה לכסא הכבוד נקודת אחיזה יציבה בבריאה, ורק לאחר בנין ירושלים והמקדש הקב"ה כביכול מתייצב בכסאו, וכמו שנאמר "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה" (תהילים קלב', יד'). ואם כן - ירושלים היא העוגן לכסאו של הקב"ה בעולם.

ובנבואת ישעיה פרק ו' פס' א' על הפסוק "ושוליו מלאים את ההיכל" - מפרש רש"י: "כמו שולי המעיל (שמות כח', לד'), תחתיתו, ראיתיו יושב על כסא בשמים ורגליו בהיכל הדום מרגלותיו בבית המקדש לדון על עוזיה שבא ליטול כתר כהונה".

לאור זאת, מובן פסוק הכותרת של שיעורינו מתוך נבואת ירמיה לפיו "יקראו לירושלם כסא ה' ".

שלעתיד לבא - יתגלה בשלימות שירושלים היא בעצם כסא ה' בעולם.

ובמדרש, שמות רבה פרשה כג' אות א', עה"פ "אז ישיר משה"  (שמות טו', א') - דרשו חז"ל: "הדא הוא דכתיב 'נכון כסאך מאז ' (תהלים צג', ב') - א"ר ברכיה בשם ר' אבהו - אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז, משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אותו אוגוסטוס, אמרו לו עד שלא עשית המלחמה היית מלך, עכשיו עשינוך אוגוסטוס, מה יש כבוד בין המלך לאוגוסטוס? אלא המלך עומד על הלוח ואוגוסטוס יושב, כך אמרו ישראל: באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד שנאמר: 'עמד וימודד ארץ ' (חבקוק ג', ו') אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז - נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז - באז ישיר".

ומבואר בחז"ל - שעד שירת הים אין יציבות ואחיזה לכסאו של ה' בעולם ורק לאחר השירה נתייצב כסאו של ה'.

ומדוע? כי בשירת הים הונחה בעצם אבן הפינה לבית המקדש, שכן ישראל שרו "זה אלי ואנוהו" (שמות טו', ב') - שנבנה לה' נווה, וכן בהמשך "מקדש ה' כוננו ידיך" (שם, יז').

וחז"ל דרשו שבזכות ירושלים - נקרע להם הים (מכילתא דרבי ישמעאל פרשה ט' פסוק "אל נוה קדשך").

וזהו היסוד - שכבר בעת קריאת ים סוף ראו ישראל בחזונם את מימוש הפסוק "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' ".

ובפירושו של הרמב"ן מוזכר הביטוי כסא ה' במספר מקורות.

בפירושו לפרשת ויצא (בראשית כח', יז') - עה"פ "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" - כותב הרמב"ן: "השכים יעקב בבקר בפחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה, שנאמר 'ויירא ויאמר מה נורא המקום ', מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער שמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל, שנאמר 'וזה שער השמים ' ".

וכן בפרשת תרומה מתייחס הרמב"ן למיקומו המדויק של כסא ה', וזה לשונו (שמות כה', כא'): "אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו, שהכל דבר אחד על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם, ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, בעבור שהוא על ארון העדות ..."

ומבואר - שבמקום הנחת לוחות העדות, בארון, שם מקום מושבו של ה' יתברך.

וכן, כותב הרמב"ן בפרשת "וזאת הברכה" (דברים לג', יב') על הפסוק "לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן": "ונכון הדבר שירמוז בשלש שכינות הללו על שלשה מקדשים: יאמר במקדש ראשון - ישכון לבטח עליו, כענין שנאמר (דברי הימים ב' ז', א') 'וכבוד ה' מלא את הבית ', ואמר על בית שני - 'חופף עליו כל היום ' - שלא שרתה בו השכינה רק היתה מכסה ומגינה עליו, או חופף ממש כמו שהוזכר בפרקי היכלות, 'ובין כתפיו שכן ' - לימות המשיח, 'כי ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה' ' (ירמיה ג', יז')".

וביחס לכסא ה' - שומא עלינו להזכיר את דברי חז"ל המפורסמים בענין מלחמת עמלק וכסא ה'.

והנה - ברש"י פרשת בשלח (שמות יז', טז') על הפסוק "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" - מפרש: "ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו 'כס ', ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר 'האויב תמו חרבות לנצח ' (תהילים ט', ז'), זהו עמלק שכתוב בו 'ועברתו שמרה נצח ' (עמוס א', יא') 'וערים נתשת אבד זכרם המה ' (תהילים שם) מהו אומר אחריו? 'וה' לעולם ישב ' (תהילים ט', ח') הרי השם שלם 'כונן למשפט כסאו ' (שם) - הרי כסאו שלם".

ועל פי דברינו שירושלים היא כסא ה' - הרי שירושלים אינה יכולה ליבנות בשלמותה ולממש את יעודה כל עוד זרעו של עמלק המייצג את כוחות הכפירה - קיים.

ובפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" (שמות יז', טז') מובא פירוש חדש: "פי' כשתהיה מלוכה של הקב"ה מתגברת על כסאו אז ילחם בעמלק ויד הוא לשון מלוכה. ומשם הר"א ז"ל שמעתי - ד 'כי יד ' קאי אעמלק משום דקשיא ליה דהכא כתיב 'כי מחה אמחה את זכר עמלק ' ובפרשת כי תצא כתיב 'תמחה את זכר עמלק ' ולא קשיא, הא - שכשפושט ידו על ישראל תמחה, הא - כשפושט ידו על ביהמ"ק אמחה אני דכתיב 'מלחמה לה' ' בעצמו ובכבודו בעמלק. וירושלים נקרא כסאו של הקב"ה ואין כסאו שלם עד שיכרית זרעו של עמלק וכתיב 'וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו ' ולכך אין המתים משמשים בשם י-ה כדכתיב לא המתים יהללויה. לפי שאין יכולין להלחם בעמלק מכיון שמתו, ולכך  אמר דוד 'לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני ', וכתיב 'אבוא בם אודה י-ה ' ".

ומבואר - שעמלק, סמל הגויים, אשר ירים את ידו על כסאו של הקב"ה דהינו על ירושלים ובית המקדש - יפגע על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו שכן במלחמה על כסא ה' בעולם - ה' הוא הנלחם ועל זה נאמר "אמחה את זכר עמלק" (שמות יז', יד').

ורמז לדבר נמצא בפירושו של הרמב"ן על הפסוק "הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי" (שמות כג', כ') - וזה לשונו: "הוא בית המקדש כדכתיב 'מקדש ה' כוננו ידיך ' (שמות טו', יז') והטעם אשר הכינותי לי, להיות בית קדשי ותפארתי כי שם הכסא שלם".

והרב נבנצל שליט"א בשיחותיו (שמות עמ' תלב')  מביא שמלחמת עמלק היתה בכח' באייר (יעויין שם אופן החישוב) ולדברינו, הדברים מאירים - שביום זה - יום ירושלים - הוא יום מלחמתו של הקב"ה בכל מי שפוגע בכסא ה' בעולם.

ובשם האר"י ז"ל מובא (בשיחות הרב נבצל על שם "בספרים") על הפסוק "הנה אנכי ניצב על הגבעה" - שבכל מקום שהלכו ישראל היה עמם מקום קדוש בקדושת הר המוריה וזו היתה "הגבעה" - בה' הידיעה, ועליו עלה משה כדי להרים ידיו ולהשפיע שפע קדושה לנצחונם של ישראל על עמלק וזה שכתוב "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה" (שיר השירים ד', ו').

וקדושת הר המוריה הלכה עם עם ישראל.

ובמתן תורה נאמר "וירד ה' על הר סיני" (שמות יט', כ') - ושם פירש רש"י: "מלמד שהרכין (הקב"ה) שמים העליונים והתחתונים ... וירד כסא הכבוד עליהם".

וכן מצאנו שהנביא ירמיה (יד', כא') אומר: "אל תנבל כסא כבודך" ופירש שם הרד"ק: "אל תפילהו לארץ, כי כסא כבודך היא ירושלם, אל תפילהו ותנבלהו בהיות יושביה נעזבים אין פונה אליהם".

ובצורה נפלאה מגדיר הרב קוק זצ"ל ב"אורות" (עמ' קס') את מדינת ישראל כיסוד כסא ה' בעולם, וזה לשונו שם: "אין המדינה האושר העליון של האדם, זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון, אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול".

ויהי רצון שנזכה למילוי השם והכסא - במהרה בימינו, אמן.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion