נאמר בסוף פרשת ויצא: "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בן מלאכי אלוקים, יאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחניים, וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום".

איתא במדרש רבה סוף פר' ויצא: "כמה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ? ר' הונא בשם ר' אייבו אמר שישים ריבוא, הה"ד "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה" ואין שכינה שורה פחות מס' ריבוא. רבנן אמרי: 120 ריבוא "ויקרא שם המקום ההוא מחניים" מחנה הרי ס' ריבוא, מחניים הרי ק"כ ריבוא. א"ר יודן: נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו. הה"ד וישלח יעקב מלאכים לפניו".

המדרש אומר דרשני!

בגמ' שבת קמו. מובא שהאבות תקנו חטאו של אדם הראשון. ואיתא בנפש החיים שער א' פ"ו- לאחר חטא אדה"ר טוב ורע מעורבים זה בזה, וכוחות הרע נמצאים בתוך האדם עצמו.

והנה יעקב אבינו הגיע למדרגתו של אדם הראשון קודם החטא, שיצה"ר נהיה אצלו חיצוני. וכפי דאיתא בגמ' בבא מציעא פד. "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדה"ר".

וכן מבואר עה"פ "ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה", וברש"י שם: "והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן". וביאר ר' צדוק בפרי צדיק, היות ויעקב אבינו היה כאדה"ר לפני החטא, לא ידע כלל הנאת הגוף, דהרע לא היה בתוכו, וע"כ לא ידע שום בושה".

המשך חכמה עה"פ "ויהי לו שור וחמור צאן ועבד ושפחה", שואל למה לא אמר והגמל כדלקמן "והגמלים", וביאר, דהעניין "כי האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים", כי תחילת הבריאה היה כי יטה עצמו לצד הטוב תמיד, רק היצה"ר הוא מסית בפני עצמו. אמנם כאשר בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא שנתערבבו הטוב והרע בו עצמו וכו'. וזהו ששלח "עם לבן גרתי"- ותרי"ג מצוות שמרתי, "ויהי לי שור וחמור"- כי הטוב והרע נפרדים המה, ולא כגמל אשר דרשו חז"ל במדרש על רבקה "ותרכב על הגמל"- ומה גמל יש לו סימן טומאה שיצא ממנה עשו, וכן עשו הוא חזיר היער שאצלו מעורב הסימן טומאה עם טהרה, שכיבד אביו ואמו, ע"כ.

מדברי המשך חכמה אנו למדים על תכונתו של יעקב שהפריד בין טוב ובין רע והתעלה למדרגתו של אדה"ר לפני החטא שהאלוקים עשאו ישר.

מאבקו של יעקב ניתן לבארו לפני הנ"ל, שהרי יעקב נדר נדר "אם יהיה אלוקים עמדי...ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים". ומבאר הספורנו וז"ל: "כלומר הנני מקבל עלי מעתה שה' יתברך המרחם יהיה לי לאלוקים ויתנהג אתי במידת הדין".

הנהגה זו של מדת הדין הוא הנהגת אדה"ר קודם החטא, "האלוקים עשה את האדם ישר"- קודם החטא וכו'. ואת נדרו של יעקב "ושבתי בשלום" מבאר רש"י: "שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן".

ולכן כעת כשחוזר יעקב מבית לבן הרי שולח להגיד לעשו, אני קיימתי את נדרי כי אני עכשיו במידת הישר ומוכן לקבל את הנהגת מדת הדין. ובא על כך שרו של עשו "ויאבק איש עמו" ופי' רש"י ויאבק- לשון ויתקשר. והיינו שרצה שוב להכניס לתוכו את הרע, ושיהיו טוב ורע מקושרים זה בזה להפילו ממדת "הישר". אבל יעקב אבינו עמד בניסיון והתגבר עליו, לכן נאמר לו "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל". והיינו ישר-אל – ישר אתה עם הקב"ה.

ולכן נאמר "ויבא יעקב שלם" ואיתא בגמ' שבת לג: ואמר רב: שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו".

והיינו יעקב בגופו הרי הוא כאדה"ר קודם החטא בשלמות וכפי שחז"ל אמרו "יעקב אבינו לא מת" (תענית ה:). פירושו- גם גופו נעשה רוחני ולא מת.

"שלם בתורתו"- כדאיתא בגמ' עירובין נד: "אלמלא לא נשתברו לוחות ראשונות לא נשתכחה תורה מישראל". וזוהי מדרגת אדה"ר קודם החטא.

"שלם בממונו"- כדאיתא "ויותר יעקב לבדו"- א"ר אלעזר שנשתייר על פכים קטנים, והיינו שצדיקים רואים את שלמותם בעבודת ה' גם בממונם, וזוהי מדרגת "הישר".

ונחזור למדרש בו פתחנו את דברינו, ונבארו עפ"י דברי ר' צדוק בפרי צדיק:

שואל ר' צדוק, כיצד ע"י קריאת יעקב אבינו את המקום מחניים נעשו ק"כ ריבוא? ובאר, דכיוון שיעקב אבינו הגיע למדרגת אדה"ר קודם החטא, א"כ הרי הוא הפריד בין רע לטוב. לכך הפריד את המחנה המעורב בטוב וברע לשתי מחנות, של רע בפני עצמו ושל טוב בפני עצמו. וזהו עפ"י דבריו ויהי לי שור וחמור עפ"י ביאור המשך חכמה לעיל.

ונסיים בדברי חז"ל "יעקב אבינו לא מת – מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" אף אנו זרעו של יעקב מצווים להמשיך בדרכו ולהפריד בין הרע לבין הטוב, ולקיים בנו שלמות בעבודת ה', שלמות בתורה, וזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, שהיא תפארת לעושיה, וזוהי מדת התפארת של יעקב וזרעו אחריו, אמן!

אשכולות # וישלח תשס''ח

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion