ישיבת כרם ביבנה

להריח מעשים טובים!

הרב ישראל שטיינמץ


אחד האתגרים הניצבים בפני לומדי התורה הוא פער הדורות. העולם משתנה ללא הרף ועמו התרבות, המוסר האנושי הכללי וסביבת החיים. 'פרשות השבוע', לעומת זאת, קבועות במקומן אלפי שנים ללא תוספת או מגרעת. פער זה יוצר קשיי הבנה הן בפרטי פשט הפסוקים והן ברעיונות הכלליים המובעים בהם. בעיה זו לא היתה קריטית אילו היתה התורה ספר היסטוריה. אך מאחר ואין הדבר כך הרי שחיינו ואורך ימינו תלויים ביכלתנו להתגבר על מכשול זה.
בתוך הבעיה הכללית הנ"ל בולט נושא מרכזי ומאתגר במיוחד: בית המקדש ועבודתו. היהודי ה'מודרני' התרגל לחשוב שעבודת ה' תלויה אך ורק באדם עצמו - לימודו, תפילתו ומעשיו. הרעיון לפיו ישנו מקום בו כהנים שוחטים בהמות, מקטירים קטורת, מדליקים נרות וכו' ובכך עובדים את הא-ל עבורנו עשוי להיתפס, במקרה הטוב, כדבר מופקע מכל הגיון. ובצדק! לא יעלה על הדעת שעבודת ה'מקדש' תועיל כעבודת ה' עבור האדם הפרטי באם הוא מנותק ממנה. ידועים דברי הרמב"ן (ויקרא א, יט) ששקד לבאר את תועלת מעשי הקורבנות בכך שהם מפנימים בנפש המקריב - הצופה - רעיונות מוסריים והשקפתיים. ברגע בו עבודת המקדש מתנתקת מהעם אין בה תועלת והיא אינה רצויה! על דבר זה צווחו כל נביאינו והבהירו לעם שאין הקב"ה חפץ ברוב זבחיהם כל עוד ידיהם מלאו דמים. חוסר הפנמת עבודת המקדש בחיי האדם הפרטי הובילה בסופו של דבר לחורבן בתי המקדש.
הצורך לספוג ערכים ומוסרים מהמקדש מתבטא בהכרח בכל אחד מפרטיו. העובדה שהתורה מפרטת את מבנה המקדש, כליו, בגדי הכהונה והעבודה מורה כי בכולם טמונה משמעות שעלינו להפנים. בהיות המשכן ובית הבחירה עומדים על תילם ניתן היה לראות בעיניים ולהפנים ביתר קלות משמעויות אלו. כיום מוטל עלינו לנסות ולהפנים ערכים חבויים אלו דרך הלימוד. על רקע זה נציג רעיון מוסרי, אחד מני רבים, המתבטא באחד מפרטי המקדש – הקטורת.
הזכרנו את דברי הרמב"ן אודות תכלית עבודת הקורבנות והשפעתה על כל אדם המקריב או צופה בהקרבה. מה נאמר בענין הקטורת? לא זו בלבד שעבודתה כולה בלעדית לכהנים אלא אף נעשית בפנים הקודש ואינה נראית כלל! נראה כי בעקבות שיטת הרמב"ן הנ"ל מסתבר לומר שה'ערך' הטמון במעשה הקטורת מיועד בעיקר לכהנים. מהו אותו ערך? אמרו חז"ל (כריתות ו ע"א): "א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטרת". הכהן, מתוקף תפקידו, עשוי להגיע לידי זלזול באנשים שנמצאים בקצה השני של החברה. מי שנושא על כתפיו את עבודת הקודש חייב להצליח לראות בכל אדם מישראל שותף לעבודת ה'. זוהי יכולת שמסומלת בקטורת שריחה טוב. הריח הטוב מסמל בכמה מקומות, ובראשם בארבעת המינים, אותם שאין בהם תורה אך יש בהם מעשים טובים. מסר חשוב זה החבוי בקטורת מתבצע בפועל ע"י הכהן אך נלמד על ידינו יחד עם שאר חלקי המקדש ונדרש להפנמה ע"י כל אדם.
ייתכן שמסר זה טמון גם בשמן המשחה. גם כאן מדובר בתערובת בשמים המדיפה ריח טוב. וכמו הקטורת גם בה מעורב רכיב "בעייתי". כך לכה"פ לדברי הרמב"ם (הל' כלי המקדש א, ג) שפירש ש'מור דרור' הוא דם הצרור בחיה שבהודו. והראב"ד מיאן לפרש שבשמן הקודש מעורב דם חיה טמאה. שמן ה'מור' המדיף ריח טוב מסמל גם הוא, בדומה להדס, את המעשים הטובים כפי שמתבטא בפס' (שה"ש ה, ג): "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל". ופירש האלשיך שהמור נוטף דווקא מן הידיים העוסקות במעשים טובים. שמן המשחה מעניק את הקדושה לכלי המקדש. המסר דומה לקטורת: אין קדושה בלי כל חלקי עם ישראל. אפשר וזהו הרעיון העומד מאחורי תפקידו השני של שמן המשחה: המלכת המלך. גם המלך, בדומה לכהן, עלול שלא לראות את התועלת שב'פשוטי העם'. ואת זאת מזכירים לו במשיחתו.
ה'ריח' מקושר ע"י רבים למגילת אסתר בהקשרים שונים. שורש הדבר נובע מרמיזתו של מרדכי ב'מור דרור' ושמה של אסתר – הדסה הרומז לריחו הטוב של הדס. ייתכן שגם הפן המוסרי הנ"ל טמון בריחו של פורים. אותו מרדכי הקרוי על שם המור מעיד על עצמו כ"רצוי לרוב אחיו" ופירש רש"י ע"פ הגמ' כי חלק מן הסנהדרין פרשו ממנו מאחר ונעשה קרוב למלכות ובטל מלימודו. אולם יש לשים לב לסיום: "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו"! אסור ללכת שולל אחר אשליות מראה העיניים! גם מי שאינו נראה כבעל תלמוד עשוי להיות אדם הדורש טוב לעמו.
נראה כי מסר זה הולך ונעשה חשוב בתקופתנו לקראת אחרית הימים. עם ישראל מכיל בחלקו הגדול אנשים שאינם בעלי תורה אך שופעים מעשים טובים. לא פעם, ובוודאי בעת בחירות, אנו שומעים אנשים וביניהם אף אנשי תורה, המזלזלים במי שאינו בעל תורה. אנו, כבני ישיבה, חייבים להיות גשר בין חלקי העם. עלינו להריח מעשים טובים גם כשהמראה החיצון אינו תואם אדם תורני. רק כך נגיע לאחדות ואהבת חינם בעם ישראל שהיא הדרך העיקרית לבניית בית מקדשנו. לדאבוננו ערך זה כמעט ואינו עולה על נס בעוד שהוא, בניגוד להרבה ערכים אחרים, תלוי בידיים של כל אחד מאִתנו.
תכונה זו, שכמעט נעדרת לגמרי בימינו, תייחד את הגואל כדברי הנביא (ישעיה יא, ג): "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ". לא בכדי נקרא שמו על שם תהליך הקדשתו בשמן המור: 'משיח'!


(פורסם באשכולות 331 - פרשת כי תשא תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בט"ו אדר תשע"ה

קוד השיעור: 6244

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשיות המשכן ולפורים (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




שמואל נעים
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע
הרב ישי בוכריס
הרב ישי בוכריס
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K