רש"י בתחילת פרשת וארא מביא בשם חז"ל: "שאמר משה 'למה הרעותה', אמר לו הקדוש ברוך הוא, חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי אליהם בא-ל שדי ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת 'מה שמו מה אומר אליהם'". הדוגמא הראשונה שמביא הקב"ה היא מפרשתנו: "וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים... ולא הרהרו אחר מדותי". החזקוני אף מחדש שהניסיון העשירי והאחרון לא היה עקידת יצחק, ואף קבורת שרה הייתה בכלל עשרת הניסיונות (בראשית כג, ב).
אלא שהתמונה העולה מהפסוקים עצמם שונה. בני חת מוכנים לתת לאברהם לקבור את שרה היכן שירצה, ועפרון מוכן לתת לו את השדה בחינם. אברהם אמנם מתעקש לשלם לעפרון, אך היה יכול לקבל מה שרצה מיד ובחינם. היכן כאן הניסיון הגדול?
שאלה נוספת היא על התנהלותו של עפרון. עפרון מוכן כל הזמן לתת לאברהם את המערה בחינם. אך בסוף הוא מקבל מאברהם מיד את הסכום העצום עליו רמז בלי לומר מילה. וכדברי המדרש: "עפרון אמר לתת השדה לאברהם במתנה, ואח"כ העלה אותו בדמים יקרים" (שכל טוב בראשית כג, טו). אמנם מכאן מוכיח המדרש שעפרון רשע, אך עדיין צריך להבין את התנהלותו. הרי אם אברהם היה מתרצה בתחילה, היה מקבל את הקרקע בחינם. מה פתאום רומז עפרון על סכום כה גבוה, ומקבלו מיד כששוקל לו אברהם?
אם נקרא שוב את הפסוקים נוכל למצוא תשובה לשאלתנו. אברהם בא לבני חת ומבקש "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם" (ד). אברהם מבקש אחוזת קבר – קרקע שתהיה רשומה על שמו בטאבו. הוא אינו רוצה "שתהא נקברת בקרקע של אחרים, שלא תתבזה אחר זמן" (שכל טוב שם יג). אך אם נשים לב, עונים לו בני חת "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ" (ו). הם מוכנים לתת לו את הזכות לקבור בלבד, אך אינם מוכנים לשום זכות קניינית בארצם. אברהם חוזר שוב על רצונו לקנות "אחוזת קבר" מעפרון (ט). עפרון עונה "הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ" (יא). לכאורה כאן מדבר עפרון על נתינת השדה. אך שימו לב שעפרון מוסיף בסוף דבריו את המילים המיותרות "קבר מתך". מבאר במדרש שכל טוב על אתר: "לעיני בני עמי אני מודיע כי דברי כל פיך כמעשה, וכאילו נתתיה לך כבר, לא לאחוזת עולם אלא קבר את מתך". עפרון מסכים לתת לו את השדה והמערה, אך לא זכות קניינית, אלא זכות מעבר בשדה וקבורה במערה. אך אברהם שוב דורש לקנות את השדה שתהיה שלו – "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי" (יג). עפרון כבר מבין שאברהם לא מוכן להתפשר על זכות קבורה בעלמא. אך הוא עדיין מנסה להתעקש למכור רק את הזכות לקבור. "אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר" (טו) – שוב מדגיש עפרון שמוכן לתת הקרקע בשביל לקבור בלבד, אך רומז דרך אגב שהקרקע שווה ארבע מאות שקל כסף, אם אברהם בכל זאת ירצה לקנות. אברהם מבין את הרמז ושוקל את הכסף לקנות הקרקע.
יוצא שעיקר הוויכוח אינו על גובה התשלום. הוויכוח הוא האם לתת לאברהם זכות קניינית בקרקע, שלכך גם השלכות לגבי המחיר. עפרון המדבר על זכות הקבורה מוכן לתת בחינם, אך כשהדיון עובר לזכות קניינית – טוב לבו של עפרון נמוג, ומתגלית רשעותו כסוחר נצלן. כעת נבין גם מה היה הניסיון לאברהם. לאברהם הובטחה זכות קניינית בארץ. על אף שבני חת ובתוכם עפרון אינם מוכנים לתת לו לממש זכות זו, ואף כשעפרון נכנע – הוא נכנע רק לסכום מופרז, אברהם אינו מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה.
הדגשה זו של זכות הטאבו בקרקע ניתן לראות בסיכום הדיון (יז-כ):
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב: לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת:
דבר ראשון, התורה מדגישה את קניין השדה, כולל ירידה לפרטים - "וכל העץ אשר בשדה". רק לאחר מכן מספרת התורה בקצרה על קבורת שרה שם. וגם בסוף שבה התורה ומדגישה, שהשדה קם לאחוזת קבר, כי הדיון עם החתים והניסיון היו על הקניין.
אברהם אבינו האמין שיקבל את הארץ, על אף שנתקל בקשיים. נוכל ללמוד גם אנו לדורנו. גם בקושי הרב לראות את סוף הסכסוך, שומה עלינו לבטוח על הזכות שנתן לו הקב"ה על ארץ ישראל, ובזכות כך נזכה לירושת הארץ.

(פורסם באשכולות 315 - פרשת חיי שרה תשע"ה)