ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה. אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
(כתובות סו ע"ב).

ותמהו רבים על דבריו אלו של רבי יוחנן בן זכאי. בשלמא כשעושים רצונו של מקום ואין כל אומה שולטת בהם, שפיר שייך לומר "אשריכם ישראל". אך מה עניין שבח זה לזמן אשר בו אין עושין רצונו של מקום?

על מנת להבין דבר זה, נתבונן בגמרא בברכות (ז ע"ב):

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מזמור לדוד? קינה לדוד מיבעי ליה! אמר רבי שמעון בן אבישלום: משל למה הדבר דומה? - לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח - אף כן דוד, כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא הנני מקים עליך רעה מביתך - היה עצב, אמר: שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי. כיון דחזא דאבשלום הוא שמח, משום הכי אמר מזמור.

מבאר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ: מה עניין שמחתו של דוד המלך, הרי אבשלום בקש להורגו? אלא, משל לבן שחטא ובא אביו להכותו מכות נמרצות, ובכל מכה ומכה נוזף בו ' מדוע כך וכך עשית'. הבן, על אף כאביו, כל אימת שמסתכל ורואה שאביו הוא שמכהו, מתנחם הוא בלבו שסוף סוף אביו רוצה בטובתו ובתיקונו, ובוודאי מרחם עליו גם בזמן שמכהו.

אך אם חטא הבן חטא גדול ונורא, אין אביו רוצה כלל לראותו, ושולח אדם אחר להכותו. כאן כבר אין לצפות לרחמי המכה על המוכה, ואבוי לו לבן.

כך דוד המלך, כשאמר לו הקב"ה 'הנני מקים עליך רעה מביתך', חשש שיהיה זה על יד ממזר או עבד, דהיינו בדרך הטבע (שבדרך הטבע מי שמורד באדונו הוא העבד או מישהו שהוא עז פנים במיוחד) וזוהי הנהגה המורה על ריחוק מ-ה'. ממילא, כשראה שבנו הוא המורד בו, דבר לא נורמלי לחלוטין, היתה בו שמחה לא על עצם המרד אלא על העובדה שאפשר לראות את יד ה' אפילו במצב הקשה הזה של מידת הדין המתוחה עליו.

דברי רבי יוחנן בן זכאי 'אשריכם ישראל' גם על המצב השפל שלהם באה לומר, שכשם שבעת הצלחתם הם מסוגלים להתגבר אף על החזקים שבאומות, דבר המורה על הנהגת ה' מעל הטבע, כך גם בזמן צרתם כשהם נמסרים ביד בהמתן של אומה שפלה, יש במצב זה סימן כלשהו שלא עזב ה' את עמו.

לא תמיד אנו זוכים להשגחתו יתברך כמו שהיינו רוצים, אך אל לנו לשכוח שגם נסיגה כואבת הינה בבחינת "'דומה דודי לצבי' - מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נגלה ונכסה ר' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון" (במדבר רבה נשא).

יהי רצון שנזכה לגואל האחרון במהרה בימינו אמן.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion