בבואנו ללמוד את פרשיות בניין המשכן, מן הראוי שנתאמץ להבין מה עניינו של המשכן ומה תכליתו.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". רש"י ואבן עזרא פרשו את המילה "מקדש" מלשון קודש: "ועשו לשמי בית קדושה" (רש"י), "מקום קדוש. נקרא מקדש בעבור היותו משכן השם הקדוש" (ראב"ע). אכן, רשב"ם והחזקוני פרשו שמקדש הוא מלשון מקום התוועדות, שהקב"ה יזמן עצמו לשם עבור בני ישראל, כמו שכתוב "ונועדתי שמה לבני ישראל" (סוף פרשת תצווה), וכן מלשון הכנה והתכוננות, כמו שכתוב "התקדשו למחר" (במדבר י'א, י'ח)- הזמינו עצמכם (רש"י), התכוננו (רס"ג).
אמנם, עדיין צריכים אנו להבין כיצד כל זה נוגע אלינו, היכן נקודת החיבור בינינו לבין הקודש.משהסתיימה בניית בית המקדש, עומד שלמה המלך בתפילה גדולה לבורא עולם
(מלכים א' ח'). בתפילתו זו הוא אינו מדגיש את הקורבנות הרבים שעתידים להקריב על גבי המזבח, אלא דווקא את עניין התפילה: "ושמעת את תחינת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה (רד"ק: במקום) וכו', ואתה תשמע השמים (רד"ק: מן השמים) ועשית ושפטת את עבדיך וכו', ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל וכו', ונתתה מטר אל ארצך וכו', כל תפילה כל תחינה אשר תהיה לכל האדם וכו' ופרש כפיו אל הבית הזה. ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו וכו',  למען ייראוך כל הימים אשר הם חיים על פני האדמה אשר נתתה לאבותינו".
עיקר יחודו של בית המקדש הוא היותו מקום תפילה, מקום שבו הקב"ה מקשיב לתחנוני עמו ישראל, עושה משפט וצדק, סולח לעוונותיהם של השבים אליו ומריק ברכות מאוצרו הטוב.  כך כתב הספורנו: "ושכנתי בתוכם"- אשכון ביניהם לקבל תפילתם ועבודתם.
אך דא עקא, אין עניין התפילה ככל העניינים הפיזיים הנעשים אוטומטית מתוך אינסטינקט, אלא היא עניין חשוב ורציני, ממש עבודה. "ולעבדו בכל לבבכם- איזוהי עבודה שבלב, זו תפילה" (ספרי פרשת עקב, ורמב"ם ריש הלכות תפילה), וכל דבר רציני וחשוב דורש הכנה.
הרמב"ן בפתיחה לפרשתנו מבאר שהקמת המשכן באה רק לאחר שעם ישראל קיבל כבר מקצת מן המצוות והתחייב גם על העתיד: "וישראל קיבלו עליהם לעשות כל מה שיצוום", כעת אפשר לכרות ברית עם ישראל: "הנה הם לו לעם והוא להם לאלוקים", ומעתה כיוון שעם ישראל נקראים "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ראוי שיהיה להם מקום מקדש שבו שורה השכינה, ובו מזמן הקב"ה את עצמו לשמוע את תפילותיהם. מידה כנגד מידה, עם ישראל מכין את עצמו להיותו עם קדוש, והקב"ה "מכין את
עצמו" להענות להם, וכנ"ל.
אף משחרב בית המקדש הותיר לנו הקב"ה ,מקדש מעט" –אלו בתי כנסיות, וברוב חסדו אלינו עדיין הוא מקשיב לקול תחינותינו. אף אנו אל לנו להיות כפויי טובה, וחובה עלינו לחזק ולשפר את הכנותינו עת אנו נכנסים למקדשנו, לתפילה ולתחנונים. וזה לשון הטור באו"ח סי' צ'ג: "ובבואו להתפלל ישהה מעט וכו' כדי שיכוונו ליבם למקום. ובעומדו להתפלל לא יעמוד אלא מתוך כובד ראש פירוש באימה והכנעה". ובסי' צ'ח: " המתפלל צריך שיכוון ליבו שנאמר 'תכין ליבם תקשיב אזנך', פירוש שיכוון פירוש המילות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו שנאמר 'שיויתי ה' לנגדי תמיד'". וכן כתב רבנו הגר"א בביאורו לתיקוני זהר: "צריך להחריש מקודם התפילה ולחשוב על התפילה, דאז התפילה אח"כ שגורה בפיו, דדבר שאדם חושב קודם שידבר הדבר אח"כ הוא שגור ולא מגומגם".
יהי רצון שנזכה להרגיש בלבנו את חשיבותה וגדולתה של התפילה, ומתוך כך נזכה שיתקבלו כל תפילותינו ברצון.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion