שלוש ברכות אנו מברכים בכל בוקר על התורה:

א. "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעסוק בדברי תורה".

ב. "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה. בא"י המלמד תורה לעמו ישראל".

ג. "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, בא"י נותן התורה".

הברכה הראשונה היא ללא ספק ברכת המצוות, שכך הוא מטבע הלשון "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו". גם הברכה השלישית ברורה היא, והיא ברכת השבח, "אשר בחר בנו"[1].

אך הברכה השנייה דורשת בירור, מפני שבשונה מחברותיה היא פותחת בבקשה "והערב נא" וכו' האם גם היא ברכת השבח?

לשון "והערב" היא עניין של דבר טעים, ערב לחיך, ואכן כתב הלבוש בריש הלכות ברכת התורה (או"ח סי' מז ס"א), בדברו על חשיבות ברכות התורה, שהאדם חייב להראות שהתורה חשובה בעיניו ושהוא נהנה ממנה. וכשם שמברך על כל הנאותיו הגשמיות, כך גם צריך לברך על תלמוד תורה.

אם כן, יתכן שברכה זו היא מעין "ברכת הנהנין".

אכן, אנו ניגשים ללימוד התורה מחמת החיוב המוטל עלינו, ולא מצד איזו הנאה אינטלקטואלית או משיכה ל"מקצוע" "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו". אבל כל זה נכון בשלב הראשון. בשלב השני מתווספת קומה נוספת "והערב נא", לימוד מתוך רצון להתענג, מתוך רצון לשמוח ולהיות "מחובר", לימוד שלא רק שאין בו פגם אלא שתכליתו "לומדי תורתך לשמה".

ואם תאמר, איך מתיישב לימוד לשמה עם הרצון ליהנות מלימוד התורה?

כבר כתב הגר"ח מוולוז'ין (רוח חיים ג, ט) : "הנה בלימוד יש כמה פניות. לאהבת הממון והכבוד[2] ילמדו ההמון, ובני עליה אשר כוונתם אך לשמה המה מועטים, ורוב העם ילמדו למצוות הבורא ובצירוף פניה אחרת. ויש הלומד מאהבת חכמתה, כי גם כל המתפלספים יודו כי כל החכמות המה כמר מדלי נגד עמקות חכמת התלמוד. והנה, אם לומד לשמה על מנת לעשות, ובלימודו הוא נהנה מחכמתה, לא ייחשב לו זאת לעוון, כיוון שעיקר לימודו לשם מעשה".

יהי רצון שמכח חג השבועות הבא עלינו לטובה, נקבל עלינו באהבה עול לימוד התורה, ומתוך כך נזכה שייתן ה' בלבנו חשק ושמחה בעמל הלימוד, ויזכנו למדרגת תורה לשמה.

(פורסם באשכולות 299 # שבועות בהעלותך תשע"ד)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion