*השאלה

בשכונה מסוימת היו כמה גנים, עם 15-20 תינוקות בכל גן, שתיאמו ביניהם לגבות סכום אחיד של 2000 שקלים מכל ילד לשנה. יום אחד פתחה אשה חדשה מהשכונה גן חדש במחיר של 1500 שקלים לילד, והגננות תבעו אותה לדין תורה מפני שמזיקה לפרנסתם.

יש לברר האם יש טענתם מתקבלת או לא.

א. בגדר היורד לאומנתו של חברו

בגמרא בסנהדרין (פא ע"א) מובא:

דרש רב אחא בר' חנינא: מאי דכתיב אל ההרים לא אכל - שלא אכל בזכות אבותיו, ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל - שלא הלך בקומה זקופה, ואת אשת רעהו לא טימא - שלא ירד לאומנות חבירו...

הגמרא דורשת את כל הפסוק שלא כפשוטו, שמה שכתוב "ואת אשת רעהו לא טימא" הכוונה יורד לאומנות חברו, כי אם מדובר כפשוטו מה השבח שלא טימא את אשת רעהו, הרי זה איסור סקילה. וקצת נראה מהדוגמאות של הגמרא שכל הדברים המובאים כאן הם מילי דחסידות.

וכן מובא בסוף מסכת מכות (כד ע"א) בין אחד עשר הדברים שדוד תיקן: "ולא עשה לרעהו רעה - שלא ירד לאומנות חבירו". וגם שם נראה פשט הדברים מכל הדוגמאות שמדובר על מילי דחסידות, וכך כתב בשו"ת חוות יאיר (סי' מב) שיש מידת חסידות שלא לרדת לאומנות חברו.

אבל הבית יוסף (חו"מ סימן קנו) כתב שיש איסור דרבנן לא לרדת לאומנות חברו. והחתם סופר (חו"מ סי' עט) כתב שזה איסור תורה והוא ענף מענפי הגזל. וכך גם נראה מדברי הרמ"א בתשובה (סי' י) שכתב שאפילו לגוי אסור לרדת לאומנות חברו, ואם זה איסור דרבנן הם לא היו גוזרים על גוי לא לרדת לאומנות חברו. החת"ס רצה לטעון שגם הבית יוסף מודה שהשורש של האיסור הוא מהתורה, אלא שאת גדרי האיסור רבנן גזרו.

צריך להבין כיצד מתיישבים דברי הפוסקים שזה איסור ממש, אם הגמרות שראינו שמהם משמע שהאיסור הוא מילי דחסידות.

הגמרא בבבא בתרא (כא ע"ב) אומרת שלדעת רב הונא אפשר לעכב אדם מלהקים חנות מתחרה לידו מאחר שמפסיד פרנסתו. הגמרא הקשתה מברייתא שאומרת שאדם יכול להקים חנות ליד חנות חברו והוא אינו יכול לעכב, ותירצה הגמרא שזו מחלוקת תנאים בין חכמים לרשב"ג ורב הונא הולך כשיטת רשב"ג.

מאידך, רב הונא בריה דרב יהושע חולק ואומר שאם מדובר באדם מאותה העיר אי אפשר לעכבו מלפתוח ליד חנות, ורק אם הוא מעיר אחרת אפשר לעכב עליו, ואם הוא משלם מיסים לעיר א"א לעכב עליו בכל גוונא.

פסקו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והתוס' בב"ב פסקו כרב הונא בריה דרב יהושע, שמאחר שיצא לנו שרב הונא הולך כשיטת רשב"ג שהוא דעת יחיד, אנו פוסקים כרב הונא בריה דרב יהושע.  וכך פסק השו"ע (קנו, ה):

...או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי... אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה או מרחץ בצד מרחצו של זה יש להם למונעו ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינם יכולים למנעו.

ממילא, הסביר הגאון רבי זלמן, מה שהפוסקים כתבו שלרדת לאומנות חברו זה איסור גמור הם דיברו באדם שבא מעיר אחרת שזה אסור מדינא, ומה שמובא בגמרא שזה מילי דחסידות הכוונה באותה העיר שמדינא מותר, רק יש מידת חסידות לא לפתוח ליד.

הבית יוסף (חו"מ שם) הביא את דברי ראבי"ה בספר אביאסף, שחידש חידוש גדול, שאם היה מבוי סתום משלושה כיוונים וראובן התגורר סמוך לצד הסתום ופתח שם חנות, ושמעון רצה לפתוח חנות בפתח המבוי, כך שיצא שכל הלקוחות צריכים לעבור דרך שמעון לפני שמגיעים לראובן - הדין הוא שיכול ראובן לעכב את שמעון. וכן גם כתב בהגהות מיימוניות (פ"ו מהל' שכנים אות ח). וכתב על כך הבית יוסף שנראה שהוא פסק כרב הונא, ומאחר שלא קי"ל כרב הונא, שראינו שכל הפוסקים חולקים עליו, הדין הוא שלא יכול לעכב עליו גם במקרה הזה.

אמנם הדרכי משה (חו"מ שם, אות ד) חלק על הבית יוסף, וכתב שבמקרה הזה גם רב הונא בריה דרב יהושע מודה שיכול לעכב עליו, כי במקרה הזה אף אחד לא יעבור אצל ראובן והוא פוסק חיותו לגמרי.

החת"ס (שם) ביאר את דברי הדרכי משה, שיש לחלק בין 'פיחת חיותו' לבין 'פסק חיותו'; רב הונא בריה דרב יהושע הסובר שאינו יכול לעכב מדבר באופן שהשני גורם רק שרווחיו יפחתו, אבל גם הוא מודה שאם השני מפסיק פרנסתו לגמרי שיכול לעכב עליו מלפתוח, כמו במקרה של המבוי הנ"ל. ואכן הרבה אחרונים פסקו כדברי האביאסף (רמ"א, החת"ס, משאת בנימין ועוד - ע"ש בחת"ס). 

נמצא שיש מחלוקת בין הבית יוסף לבאחרונים שפסקו כאביאסף.

ב. הוזלת מחירים

ראינו שהגננות אינן יכולות לעכב עליה מלפתוח גן חדש, מאחר שהיא באה מאותה העיר, אבל יש לדון מצד זה שהיא מורידה את המחיר בשוק.

הגמרא בבא מציעא (ס ע"א) דנה בהוזלת מחירים:

רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו, וחכמים מתירין. ולא יפחות את השער, וחכ"א זכור לטוב.

חכמים ורבי יהודה נחלקו אם אפשר להוריד את המחיר בחנויות למרות שזה מוריד משכר המוכרים, חכמים ראו זאת בעין יפה, ורבי יהודה אסר.

מרן השו"ע (חו"מ רכח, יח) פסק כחכמים:

מותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות כדי להרגילם שיקנו ממנו, וכן יכול למכור בזול יותר מהשער כדי שיקנו ממנו ואין בני השוק יכולים לעכב עליו.

הרמ"א (קנו, ז) הגדיל וכתב, שמה שאמרנו שבני עיר יכולים לעכב על עיר אחרת זה דווקא בדליכא פסידא דלקוחות, אבל אם הם נותנים מחירים יותר בזול או סחורה יותר טובה א"א לעכב אותם. אמנם יש חולקים על הרמ"א, אבל כך הוא פסק להלכה.

אלא שכאן נחלקו האחרונים: מהר"ם אייזנשטט בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' עח) כתב, שמה שהתירו בגמרא להוזיל את המחיר בשוק זה דווקא אם אחר ההוזלה יוכלו המתחרים להשוות המחיר, אבל אם הם לא יוכלו ויצטרכו לסגור את חנויותיהם אסור להוריד המחיר. וכן כתבו בעל ערוך השולחן (קנו, יא; ועי"ש שאם מוזילים יותר מהרגיל גוערים בהם, שמקלקלים דרכי המסחר) ובספר ערך שי.

מאידך, רבי שלמה קלוגר בחכמת שלמה (רכח, יח) חלק על הרב פנים מאירות, מזה שהשו"ע והטור סתמו דבריהם ולא חילקו, משמע שבכל מצד אפשר להוריד את המחיר. מה שורש המחלוקת בין החכמת שלמה לפנים מאירות?

לכאורה נחלקו במחלוקת הבית יוסף ואביאסף, האם מקבלים את החילוק שהבאנו בחת"ס בין "פסק לחיותו" לבין "פיחת לחיותו": הפנים מאירות סבר שיש חילוק והחכמת שלמה סבר כבית יוסף שאין חילוק.

למעשה

אם המחיר שהגננת החדשה הייתה נוקבת היה שובר את השוק לגמרי - הדין היה תלוי במחלוקת שאמרנו, אבל כפי שנראה המחיר שנקבה עדיין ריאלי, ואפשר להתמודד איתו, ולכן א"א לעכב עליה. נוסף על זאת, בכל מקרה היא לא שוברת את השוק, היות ויש מגבלה כמה ילדים אפשר לשים בגן, ותמיד ההורים יצטרכו ללכת גם לגנים נוספים. נוסיף שגם החוות יאיר הנ"ל והגר"ז בשו"ע הרב, שכתבו שיש מידת חסידות לא לפתוח, במקרה שיש רווחת הציבור בהוזלת המחירים - יש להמליץ על כך את דברי חכמים "זכור לטוב", ואין בזה אפילו מידת חסידות להימנע מכך, ואדרבה - יצירת תחרות כזו היא מקובלת ומבורכת, שכך היא דרך העולם (עי' בתשובות והנהגות כרך ה סי' שעב).[1]

(פורסם באשכולות 476 # לך לך תשע"ט)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion