בפרשתנו כמה וכמה אזהרות בקשר למצות צדקה: במצות מעשר נאמר- "ובא הלוי... והגר והיתום והאלמנה... ואכלו ושבעו" (דברים יד', כט') ובענין הצדקה "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, כי פתח תפתח את ידך לו" (דברים טו', ז'-ח'), ובענין השמיטה, "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו ... והיה בך חטא" (דברים טו', ט'). לנו נדמה שהרכוש שבידינו הוא שלנו, ואנו עושים טובה לעני כשאנו נותנים לו מרכושנו. אך התורה למדה אותנו שכל ממון שבידי האדם אינו אלא כלי ומכשיר שבעזרתו ממלא אדם את תפקידו, וכל שימוש ברכוש שקיבלנו מאת הבורא למטרה אנוכית, אינה אלא גזל.

ביום הכפורים אנו מסיימים את תפילתנו בבקשה- "למען נחדל מעושק ידינו". והדבר מופלא, מדוע הוזכר רק איסור גזל בסוף היום? אך באמת אין הכוונה לאיסור גזל מאחרים, אלא שימוש לא נכון ברכוש שהקב"ה נתן בידינו לשמש לנו כלי ומכשיר לעבודת הבורא, וכשאנו איננו מפרנסים עניים ומשתמשים במתנת הבורא רק לצרכינו האישיים, אנו גוזלים מרבש"ע אותו רכוש.

העשיר האגואיסט, שרואה בכסף מטרה לעצמה, אינו מוצא סיפוקו לעולם, וע"כ הממון נקרא "כסף", מלשון כיסופים, שהאדם כוסף לדבר ולא ישבע ממנו, ומי שיש לו מנה רוצה מאתיים וכו'. וכן הזהב, מפרש המהר"ל נקרא כך, מלשון זה-הב, שלעולם הוא מבקש לקבל ותמיד חסר לו. וע"כ העני נקרא אביון, שתמיד תאב לקבל עוד ועוד. וע"כ עשיר הוא דוקא השמח בחלקו ולא מי שיש לו הרבה, שמי שיש לו תאב לקבל עוד וע"כ הוא אביון.

ההלכה אומרת שאסור לבעה"ב לקצור את הפאה ולתתה לעני, אלא חייב להרשות לעני להכנס לשדה, ושהוא עצמו יקצור את הפאה, משמעות הדבר, מפרש הרב קוק זצ"ל, שבעל השדה אינו בעה"ב, ואסור לו לנהוג מנהג בעלים, אלא הפאה ניתנה לעני והוא בעל השדה ביחס לפאה, וע"כ הוא הנכנס לשדה וקוצר.

פרשת ראה נקראת בשבת מברכים חודש אלול, והוא החודש השביעי, חודש השמיטה, שבו הקב"ה שומט את חובות בני ישראל ומכפר עליהם, משום שהוא מתנהג עמנו בחסד וברחמים, וע"כ עלינו להתנהג ג"כ בחסד, ואז גם הקב"ה יתנהג עמנו בהתאם. "לך ה' הצדקה", כאשר אנו נותנים צדקה, ואם נאמר ש"קרבה שנת השבע" ולא נפתח ידנו לאביון, גם חובותינו כלפי שמיא לא ישמטו.

יחס המקום לאדם קשור ביחס שבין אדם לחבירו, וע"כ דרשו בספרים שני ראשי תיבות לחדש אלול:
א. אני לדודי ודודי לי (שה"ש ו', ג').
ב. איש לרעהו ומתנות לאביונים (אסתר ט', כב').
וע"כ אמרו חז"ל שבימים אלו של חודש אלול יש להרבות במעשי חסד ובנתינת צדקה, ודבר זה גם מביא לגאולה הכללית "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיה א', כז').

 (פורסם בענבי הכרם לפרשת ראה)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion