ישיבת כרם ביבנה

מה לכוון בשמיעת קול השופר? – הצעה מעשית

הרב יצחק שטרן

ההתרגשות גדולה, כולם מחכים בציפייה דרוכה. "עת שערי רצון להיפתח", "למנצח מזמור לדוד". המתקיע מדריך את הקהל להאזין בדממה ולכוון לצאת, בעל התוקע מברך "לשמוע קול שופר", ואז נישא באוויר קולו החודר של השופר: טווווו, טו-טו-טו, טוטוטוטוטוטוטוטוטו, טוווווו. 101 קולות מרעידים את ליבותינו. "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" (תהלים פט, טז). 


 


אבל רגע. בקולות הראשונים, בסדרת התקיעות הראשונה, אנו עוד מתפעמים מקולו הנרגש של השופר. אולם אחר כך, כשקצת התרגלנו, אנו מעט מבולבלים. הקולות נמשכים, והמחשבות – לא נעים לומר – מתרוצצות ולא ממוקדות. תפקידנו הוא לשמוע ולהאזין לקול השופר, ואנו תוהים מה עלינו לחשוב ולכוון בשעת ההאזנה. 


 


טעמים רבים נאמרו על תקיעת השופר בראש השנה. כוונות רבות נכתבו ב'ספרים'. באיזה טעם נבחר? על מה נכוון השנה בתקיעות? ננסה להציע הצעה מעשית, שתחלק את טעמי התקיעה השונים לפי סדר ומהלך התפילה.


 


התקיעות נחלקות לחמש סדרות מרכזיות:


• התקיעות שלפני תפילת מוסף ("תקיעות דמיושב").


• מלכויות


• זיכרונות


• שופרות


• תקיעות אחרונות (בסוף התפילה)


 


תקיעות דמיושב


כתב בספר אור המאיר (ראש השנה):


ושמעתי מהמגיד [ממעזריטש] זצלה"ה... אחר שאנו בני ישראל נאחזים ונסבכים כל השנה כולה בעוונות ופשעים, ונתרחקנו מהיכל המלך, ועתה בראש השנה אין לך אחד מישראל שאינו שב בתשובה ותפילה ותחנונים. אמנם דאג לבם בקרבם ומגור מסביב, פן ואולי שכחנו לשון המלך, כיון שכל השנה כולה לא דברנו עם המלך, כמו עתה, אזי עצה בין הבנים לתקוע בשופר קול פשוט, לעורר רחמנותו יתברך, לזכות להשתעשע בהיכל המלך הקדוש ברוך הוא פנימה.


 


תקיעת השופר מבטאת את הקול הפנימי שלנו, את הכיסופים לדבר עם המלך ה', להביע את געגועינו ואת אהבתנו, כדבר בנים אל אביהם. קול פשוט שאינו מתורגם למילים. שתיקה רועמת שיש בה יותר מכל דיבור. השברים והתרועה מביעים את שברון נפשנו, את גניחות ויללות הלב – "גנוחי גנח וילולי יליל" (ראש השנה לג ע"ב), את הרצון הפנימי לתיקון, לאיחוי, לבניין רוחני חדש.


 


בסדרת התקיעות הראשונה, בטרם נבוא להתפלל את תפילת המוספים, נביע כוונה פשוטה: ריבונו של עולם, מבקשים אנו את קרבתך, רוצים אנו לעשות רצונך. כואבים אנו את ריחוקנו, את מעידותינו, את נקודות השבירה שלנו, ואנו זועקים ממעמקי לבנו: "שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא... לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי, אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ". אל תבט על מעשינו אלא על פנימיות רצוננו, אל תשוקתנו. זעקת לבנו בשעה זו מביעה את מציאותנו האמיתית. "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (תהלים מ, ט).


 


מלכויות


האבודרהם הביא בשם רס"ג עשרה טעמים לתקיעות השופר בראש השנה. העניין הראשון הוא – המלכת ה': 


העניין הראשון – מפני שהיום הייתה תחילת הבריאה, שבו ברא הקב"ה את העולם ומלך עליו. וכן עושים המלכים בתחילת מלכותם, שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות, להודיע ולהשמיע בכל מקום התחלת מלכותם. וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא ליום זה. וכך אמר דוד (תהלים צח, ו): בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'.


 


זהו הטעם הפשוט ביותר, לכאורה, לתקיעת השופר. והוא מה שאמרו חכמים (ראש השנה טז ע"א):


אִמְרוּ לפניי בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות. מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם... ובמה? - בשופר.


 


הזמן המתאים ביותר לכוון כוונה זו הוא בתקיעות שבסוף סדר מלכויות. בתקיעות אלו נכוון שאנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים, שאנו מכירים בכך שהקב"ה הוא בורא העולם, הוא מלכו של עולם והוא מנהיגו. ובלבנו נישא תפילה שיכירו כולם במלכות ה', "יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אלוקינו יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד".


 


זיכרונות


מובא בגמרא (ראש השנה, שם):


אִמְרוּ לפניי בראש השנה... זיכרונות - כדי שיעלה זיכרונכם לפניי לטובה, ובמה? - בשופר.


אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? – אמר הקב"ה: תִּקְעוּ לפניי בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפניי.


 


על יסוד זה כתב רס"ג:


והעניין השישי – להזכירנו עקידת יצחק, שמסר נפשו לשמים. וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו, ויעלה זיכרוננו לפניו לטובה. 


 


הזמן המתאים לכוון כוונה זו הוא בתקיעות שבסוף סדר זיכרונות. בתקיעות אלו ניזכר ונזכיר את מסירות נפשו של אברהם אבינו לקיים מצוות בוראו, ואת נכונותו של יצחק אבינו למסור נפשו בהיעקדו על המזבח. יחד עם זה ניזכר ונזכיר את מסירות הנפש של אבותינו ואימותינו במשך כל הדורות, שנהרגו על קידוש השם ולא הסכימו לוותר על יהדותם ועל שמירת התורה והמצוות. נזכיר את היהודים בכל המקומות ובכל הדורות שדבקו באמונתם גם בשעות הקשות והנוראות ביותר שעברו עליהם ועל עמם. נבקש מהקב"ה: "עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְמַעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ, לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ". ונקבל עלינו באהבה להיות חלק ממייחדי וממקדשי שמו במסירות ובאהבה.


 


שופרות


כתב רס"ג:


והעניין השלישי - להזכירנו מעמד הר סיני, שנאמר בו (שמות יט, טז): "וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד". ונקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם "נעשה ונשמע". 


והעניין החמישי - להזכירנו חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמת האויבים... וכשאנו שומעים קול השופר נבקש מאת ה' על בניין בית המקדש. 


והעניין התשיעי - להזכירנו קיבוץ נדחי ישראל ולהתאוות אליו, שנאמר בו (ישעיה כז, יג): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". 


 


הזמן המתאים לכוון כוונות אלו הוא בתקיעות שבסוף סדר שופרות. בתקיעות אלו נשוב על כנפי הדמיון אל מעמד הר סיני, נדמה עצמנו ניצבים בתחתית ההר, מביטים בהר סיני שנעשה עשן כולו ומאזינים לקולו של השופר ההולך וחזק מאוד, ולקול האלוקים המוסר לנו את תורתו הקדושה. "אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ. עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ". 


 


נתפלל לה' ונבקש מלפניו: ריבונו של עולם, אתה בחרתנו מכל העמים ונתת לנו את תורתך, אנא שים קץ לצרותינו, השלם את תהליך הגאולה המופלא שהתחלת בו. השמיענו מהרה את קול שופרו המשיח, העומד על גג בית המקדש ואומר לישראל: ענווים, הגיע זמן גאולתכם. תקע בשופר גדול לחירותנו, וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו. הינשא עלינו לעיני כל חי, ככתוב: (זכריה ט, יד): "וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה... וַאדֹנָי ה' בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע".


 


סוף התפילה


בתקיעות האחרונות – נחזור ונכוון בקצרה את כל הכוונות הנ"ל. נשוב להתחבר לקול הפנימי הפשוט הזועק ומבקש את קרבת ה', נחזור להכריז על קבלתנו את עול מלכותו יתברך, נזכיר את עקידת יצחק ואת מסירות הנפש של ישראל לאביהם שבשמים, ונחתום בתפילה לגילוי המחודש של בחירת ה' בישראל ולהשמעת קול שופרו של משיח המכריז על גאולתם של ישראל. !בעזרת השם, עוד השנה*.

 

 

קוד השיעור: 8939

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K