עיר הקודש ירושלים אינה מוזכרת בשמה בתורה, אמנם היא נרמזת בה: "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד, יח). כך תרגם אונקלוס: "מלכא דירושלם", וכן פירשו שאר המפרשים, שהכוונה לירושלים (רס"ג, אבן עזרא, רמב"ן והרד"ק).

כבר בשמו, מלכי-צדק, אנו רואים שעניין הצדק והמשפט קשור לירושלים. וכך כתב הרמב"ן (שם):

ומלכהּ יקרא גם בימי יהושע "אדֹני צדק" (יהושע י, א), וכו', ומלכי צדק אדוני צדק, נקראת ירושלם צדק, שנאמר (ישעיה א, כא) "צדק ילין בה".

וברד"ק (שם):

ונקראו מלכי ירושלים מלכי צדק מן אדֹני צדק וכן כתוב בספר יהושע "אדֹני צדק מלך ירושלים", כי ירושלים הוא מקום הצדק והשלום לא יסבול עול וחמס ומעשה תועבה זמן ארוך, לפיכך מקיא החטאים היושבים בה. כמו שאמר "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא יח, כה).

אברהם אבינו מגיע לעיר הצדק לאחר מלחמתו בארבעת המלכים, שבאה בעקבות השעבוד של יושבי הארץ אליהם, ולקיחתו של לוט בן אחיו בשבי. ואכן, בורא העולם העיד על אברהם:

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: (בראשית יח, יט)

למעלה משישים שנה יעברו עד שיגיע אברהם שוב לאותו מקום, אלא שאז ניתן לו שם נוסף:

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (שם כב, ב)

ודרשו בגמרא (תענית טז ע"א): "מאי הר המוריה? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר: הר שיצא ממנו הוראה לישראל, וחד אמר: הר שיצא ממנו מורא לאומות העולם".

כלומר, התייחדה ירושלים בשני דברים יסודיים: האחד, שהצדק והמשפט הם נר לרגלה. והשני, לימוד התורה והוראתה לכל ישראל, וכדברי רש"י (שם):

הר שיצא ממנו הוראה - תורה לישראל - "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו ב, ג), "יורו משפטיך ליעקב" (דברים לג, י), ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל.

מעתה נוכל להבין פסוקים לא מעטים בדברי הנביאים הקושרים את ירושלים לעשיית צדק.

הנביא ישעיה מכנה את ירושלים בתפארתה: "קִרְיָה נֶאֱמָנָה, מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ" (ישעיהו א, כא). אך כשחטאו ישראל: "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (שם שם, כב-כג).

עיוות הדין והיעדר משפט מביא לחורבן.

וכיצד עתידה הגאולה לבוא? על ידי: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (שם שם, כו-כז). ופירש רש"י : "במשפט תפדה - ע"י שיהיו בה עושה משפט".

כך גם התנבא ירמיהו:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל  בֵּית יְהוּדָה: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ ה' צִדְקֵנוּ: (ירמיהו לג, יד-טז)

ממילא מובן מדוע ציוותה התורה שמקום הסנהדרין יהיה בירושלים:

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ... לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: (דברים יז, ח-יא)

בעוד השופטים דנים ועושים משפט, תפקיד הכהנים הינו ללמד תורה:

כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא: (מלאכי ב, ז)

שמחתנו בגאולת ירושלים, ותפילתנו להשלמת בניינה על ידי הקמת בית המקדש, אינן בפן הגשמי בלבד, אלא מכוונות הן גם לרוח הגדולה של לימוד התורה על כל מעמקיה, ולרצון העליון ללכת בדרכו של אברהם אבינו לשמור דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט.