ישיבת כרם ביבנה

האדם הגדול

הרב עמרי קראוס


אחד מיסודות החינוך הוא הכלל "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" ומסביר המלבי"ם "מצוה שיהיה החינוך ע"פ דרכו, כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר", אין אדם דומה לחברו ואין מחנכים בשלשות.


בפרשת תולדות מפרט הרש"ר הירש "יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגוניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגוניות דרכי חייהם"[1] הרש"ר הירש כותב שכן נהג יעקב כאשר בירך את השבטים, הברכה הינה מעין מבט חודר לתכונות הלב של כל שבט ושבט, "כאשר נקבצו בני יעקב לשמוע את ברכת אביהם, והלה ראה בהם את שבטי ישראל שלעתיד, לא ראה רק כהנים ומורי הוראה; הנה עמד שם שבט הלוייה ושבט המלוכה, שבט הסוחרים, שבט האיכרים, ושבט הלוחמים; עמד שם לנגד עיניו העם כולו, על כל סגולותיו הרבגוניות, ועל כל דרכי התפתחותו; את כולם הוא ברך, "איש אשר כברכתו ברך אתם" (בראשית מט, כח), איש איש כסגולותיו המיוחדות לו".


אמנם חינוך מעין זה היודע להכיר בפנימיותו של כל בן, תלמיד וחניך אינו קל בכלל, כיצד יוכל המחנך לרדת לעומק הנפש של כל אחד ואחד? יש האומרים שלכן אמרו חז"ל "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו"[2], שבאמת רק מלאך יכול להביט לתוך נבכי הנפש פנימה. אך בפרשתנו חז"ל לימדו אותנו הלכה נוספת בהלכות מלאכים, כאשר באים המלאכים לאברהם מגיעים שלושה מלאכים, כל אחד ותפקידו הוא "אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות"[3], אם רבך דומה למלאך, אשר נדמה לך שתפקידו בעולם הוא רק אתה התלמיד - למד תורה מפיהו[4], מכיוון שכדי לחנך צריך השקעה אין סופית, והכרה אמיתית של המחנך את החניך, כל תלמיד ותלמיד צריך להרגיש שרק הוא בעולמו של הרב.


אמנם ברצוני להוציא מידי טעות שיכולה להיווצר, כאשר אנו אומרים שלכל אדם יש יעוד ואופי שונה, אין הכוונה שיש ויתורים בחלק מסוים של בנין אישיותו. ואסביר:


אדם הקורא את הפרשה ונתקל באישיותו של אברהם אבינו יוצא מבולבל במקצת כיצד לתאר את אברהם, מצד אחד עומד לפניו איש החסד, שביום השלישי למילתו כבר יושב על פתח אוהלו ומחכה לאורחים, וברגע שאכן האורחים מגיעים הוא רץ לקראתם ומכניסם לביתו.


כהמשך לזה אנו רואים אדם שאף לא מתיירא מלהיכנס לוויכוח ומעין משא ומתן עם רבש"ע במטרה להגן על אנשים המוגדרים כרשעים, מסירות נפש למען אנשי העולם.


אך מצד שני אנחנו נפגשים עם אישיות הנראית כהפוכה לתיאורנו, לאחר תשעה ניסיונות שונים, מחליט ה' לנסות את אברהם בעוד ניסיון אחד אחרון. ה' מצווה על אברהם לקחת את יצחק בנו האהוב אל הר המוריה ולהקריבו שם לעולה.


למרות הקושי, שלא ניתן להבין את עוצמתו, אברהם אינו מהסס. הוא משכים בבוקר, חובש בעצמו את חמורו, וצועד לכיוון הר המוריה.


והקורא עומד ותמה, היכן הדמות שהצטיירה מקודם, הדמות שכ"כ דואגת לאנשים זרים, כיצד האיש האמיץ הופך להיות תמים כ"כ ומקיים את הציווי בלי שאלות וטענות, מדוע יכול אברהם להתווכח עם רבש"ע למען אנשי סדום ואילו למען בנו יחידו אין הוא מתווכח?


אנשים שאינם מקבלים את אמונתנו יטענו שאין כאן אברהם אחד, אישיות זו היא אישיות מפוצלת, אין זה הגיוני שאותו אדם יתנהג בדרכים הפכיות. אמנם לנו ברורה התשובה, כאשר שייך להתווכח, כאשר ה' מסביר את הסיבה שהוא רוצה להפוך את סדום, מכיוון שאנשיה רשעים, יכול אברהם להתווכח, אך כאשר רבש"ע מצוה לעקוד את יצחק, בלי טעם וללא היגיון, אין על מה להתווכח[5].


יכולה לשבת בכפיפה אחת מסירות נפש למען אנשי העולם, אומץ ועשיה, ומצד שני תמימות בלתי נגמרת והתבטלות כנגד הרצון האלוקי, אין כאן סתירה. כאשר המניע מגיע משורש אחד של עבודת ה', הוא מתפצל לגוונים רבים שבמבט חיצוני יכולים להראות כהופכיים זה לזה.


אברהם אבינו מלמד אותנו לא להסתפק באלמנט אחד של עבודת ה', אלא ללכת על הכל.


פעם שמעתי הסבר מהי קריקטורה. לוקחים אדם ומגדילים בתמונתו אבר אחד, וזה מצחיק, אך כשמגדילים את כל האיברים, אין כאן קריקטורה, אלא אדם ענק.


ואנו, תלמידיו של אברהם אבינו, הולכים בדרכו החינוכית ולא מוותרים על אף חלק בעבודת ה'. לימוד התורה לא מבטל את עבודת המידות, ועבודת המידות לא מוריד מלימוד התורה.


אנו גם תלמידיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר חינך אותנו שאין סתירה בין התורה, עם ישראל וארץ ישראל, אלא להיפך: כל ערך מחזק את חברו, אישיות של תלמיד חכם נבנית ממזיגה בין הערכים, כל ערך מחזק את חברו ומרחיבו.


ודאי שלכל תלמיד יש את המיוחדות שלו, אך בישיבה אנו עוסקים בלבנות אנשים גדולים, גדולים בכל דבר, בלימוד תורה, במידות טובות, באהבת הבריות, גדולים בעבודת ה'.



(פורסם באשכולות 397 # וירא תשע"ז)






[1] רש"ר הירש בראשית פרק כה פסוק כז. [וראה בהרחבה בספרו 'יסודות החינוך – שיחות פדגוגיות'. העורך.]




[2] תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א.




[3] רש"י בראשית פרק יח פסוק ב.




[4] רעיון זה שמעתי מראש הישיבה.




[5] כך שמעתי.



 

 

השיעור ניתן בט"ז חשון תשע"ז

קוד השיעור: 7356

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת וירא בענייני חינוך (זמן חורף תשע"ז)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב עמרי קראוס
הרב עמרי קראוס
ע K
הרב עמרי קראוס
הרב עמרי קראוס
ע K
הרב עמרי קראוס
הרב עמרי קראוס
ע 2 K
הרב עמרי קראוס
הרב עמרי קראוס
ע 2 P K
הרב עמרי קראוס
הרב עמרי קראוס
ע 2 K
הרב עמרי קראוס
הרב עמרי קראוס
ע 2 P K
ר' מאיר ציצוביץ
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K