ישיבת כרם ביבנה

רב פפא פשיטא ליה

שלמה זלמן ריימן

מאמר עיוני - בבא קמא ג ע"ב


איתא בגמרא (ג ע"ב):


בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה. ואמאי קרי לה תולדה דרגל? לשלם מן העלייה. והא מבעיא בעי רבא! דבעי רבא, חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלייה משלם? לרבא מבעיא ליה לרב פפא פשיטא ליה. לרבא דמבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל? לפוטרה ברה"ר.


מנא לה לגמרא שפשיטא ליה לרב פפא שמשלם מן העלייה ולרבא מבעיא ליה? אולי גם רב פפא מסתפק וקרי ליה רגל לפטור אותו ברשות הרבים?[1] כדי להבין זאת יש לעיין בשיטת רב פפא בהגדרת נזקי קרן ורגל, ובספק שהסתפק רבא בצרורות.


יש מחלוקת מפורסמת בדף טו ע"א:


אתמר, פלגא נזקא, רב פפא אמר ממונא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קנסא. רב פפא אמר ממונא קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימן, ובדין הוא דבעי לשלומי כוליה ורחמנא הוא דחס עליה דאכתי לא אייעד תוריה. רב הונא בריה דרב יהושע אמר קנסא קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי, ובדין הוא דלא לשלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דלנטריה לתוריה


יוצא שנקודת המח' ביניהם היא, האם דרכו של שור להזיק בכוונה או דהוי משונה ששור יזיק. בתוספות בעמוד ב' נאמר, שרב פפא פוטר שור שמזיק נזק משונה, מפני שאין לו מקור לחייב, שהרי סובר קרן לא הוי משונה[2]. הגמ' בדף ה ע"ב מביאה מח' אם קרן קל משאר נזיקין כי לאו מועד מתחילתו, היינו שלאו אורחיה להזיק (משונה) או דלמא חמור מהשאר כי כוונתו להזיק. תוספות אומרים שזה מח' רב פפא ורב הונא, אם פלגא נזקא ממונא או קנסא.


לכאורה יוצא, שלשיטת התוספות מח' רב פפא ורב הונא היא מח' יסודית בהגדרת קרן. לרב הונא היא נזק משונה, וכולל כל נזקים משונים. (ו"כוונה להזיק" זה רק סימן שהנזק משונה), ולרב פפא 'משונה' פטור, והגדרת קרן היא כוונה להזיק (ובזה הוא שונה מרגל שהרי שניהם באורחייהו להזיק).[3] [4]


הספק של רבא בצרורות:


מקור הבעיה של רבא נמצאת בדף יח ע"ב, יש שם רצף שאלות על דין צרורות. האם משלם מגופו או מן העליה, האם יש דין מועד, האם יש שינוי לרבע, והאם חייב ברשות הרבים. לכאורה הספק של כל הבעיות הללו הוא, האם דין צרורות מקבל דינים של קרן או של רגל. [5]


וזה לכאורה תמוה - מה הסברה לדמות אותו לקרן? הרי הוא דומה לרגל בכל צד (אורחייהו דרך הליכה ומצוי תמיד) מפני שיש הלכה למשה מסיני שחייבים על צרורות חצי נזק, נעמיד עליו את שאר דיני קרן?


לדעתי, אולי הספק בהגדרת והרחבת ההלכה למשה מסיני. יש שתי דרכים להבין את ההלכה מסיני. האחת, לחייב 'צרורות' בחצי נזק למרות שהוא דומה לרגל, השניה, שההלכה מסיני הוציא את 'צרורות' מנזקי רגל והגדיר אותו כקרן. שחיוב חצי נזק הוא מדיני צרורות, כי דין צרורות דומה לקרן. ההלכה מסיני בעצם הגדירה מחדש מה נכלל בקרן, וממילא בצרורות חייב חצי נזק מגופו. (אך גם אחרי השינוי הזה, עדיין פשיטא שפטור ברשות הרבים ולכאורה שזה ממונה.)


לכאורה, רק מי שסובר ש'קרן' הוי 'משונה' יש מקום להסתפק אם צרורות לענין תשלומים דומה לקרן.[6] כמו שנזק משונה משלם פחות כי לא הוי ליה לאסוקיה אדעתיה, כך גם על צרורות, שהוא הכח של הבהמה, שייך להגיד שלא הוי ליה לאסוקיה אדעתיה.


אפשר גם להסביר בצורה הבאה: יש שתי דרכים להגדיר 'אורחיה'. האחת, שמעשה הנזק יהיה מצוי וטבעי, ואז צרורות הוי אורחיה כי דרכו לילך על אבנים. השנייה, שהנזק עצמו יהיה מצוי וצפוי, אז צרורות אפשר להגדיר כמשונה, כי לא כל כך מצוי שאבנים שהבהמה התיזה יזיקו לכלים.[7] [8]


וצדדים אלו מתאימים רק למי שמגדיר קרן כנזק משונה, אך לרב פפא שסובר פלגא נזקא ממונא והגדרת קרן הוי שכוונתו להזיק, אז אין צד להגיד שצרורות הוי כקרן. לומר שבצרורות הבהמה מתכוונת להזיק זה מגוחך! לכן פשיטא ליה שבצרורות משלמים מן העליה כרגל וההלכה מסיני שאמרה שחייבים חצי נזק לא הוציאה אותו מכלל רגל ואין בו אלא חידושו.


אך יוצא מכל זה שצריך לפסוק כרבא, ואיבעיא דלא אפשיטא והמוציא מחבירו עליו הראיה ואפשר לגבות רק מגופו, כי הגמרא פוסקת להלכה פלגא נזקא קנסא, ואם הסיבה שפשיטא ליה לרב פפא מבוסס על שיטתו שפלגא נזקא ממונא לא שייך לפסוק כמוהו. אך הרמב"ם והרי"ף פסקו שגובין חצי נזק מן העליה, ולא נראה שיש בזה מחלוקת.[9] [10]



(פורסם באשכולות 396 # לך לך תשע"ז)



 





[1] הרמב"ן במלחמות באמת סובר שהגמ' חזרה בה, אך הרמב"ם ורי"ף לא הבינו כמוהו ונשאר בתימה עליהם. הרשב"א ורבינו פרץ שאלו ותרצו מה שתרצו, אך לא הסבירו מה נקודת המח', ולמה היה פשוט לרב פפא. ברצוני להציע אפשרות להסביר לפי תוספות כדלהלן.




[2] לכאורה קשה, איך רב פפא יסביר בהמה שאוכלת כסות וכלים דהוי קרן? (משנה יט ע"ב) וכלב ששרף את הגדיש שחייב חצי נזק מגופו שרב פפא חייב לאוקים ששני ליה? (כי אם בצרורות, לרב פפא פשיטא ליה שמשלמין מן העליה) אולי שאין הנאה אומרים מסתמה להזיק התכוון והוי דרכו וקרן (עיין תוס' יז ע"א, ד"ה דרסה) לכן רק בכלבא דאכל אימרי שפשוט שהתכוון לאכל רב פפא יפטור.




[3] לפי זה, הגמ' בדף ב ע"ב שמגדירה קרן ככוונתו להזיק זה לפי רב פפא, ומסתברא כי כל מגמת אותה גמ' היא למצוא תולדות אליבא דרב פפא שאמר יש תולדות דלאו כיוצא בהן.




[4] זה גם יסביר את דברי הגמ' בדף טו ע"ב תיובתא והלכתא. גם אחרי שדוחים את התיובתא מנלן שהלכה פלגא נזקא קנסא? אך בדף כו ע"א לגבי רגל שדרסה על תינוק נראה שיש ספק אם קרן הוא 'משונה' או 'כוונה להזיק' ופושטים משונה.




[5] משמע שהם תלויעם באותו ספק מתוס' בדף ג ע"ב, ד"ה לפוטרו. וצריך לי עיון איך זה נכנס בלשון הספק של רבא, לכאורה זה ספק שונה לגמרי, האם גופו זה דין בחצי נזק (והם חבילה אחת וצורת תשלום) או דין נוסף ונפרד בקרן. אך דין לפטור ברשות הרבים פשיטא שזה דין ברגל ולא קשור לכמה אתה משלם.




[6] נראה שרבא סובר שפלגא נזקא קנסא, וקרן היינו משונה, ממאמרו בדף ה ע"ב, ותוס' שם (כך האיר לי הרב שטרן שליט"א).




[7] עיין יט ע"ב באיבעיא דרב עינא לגבי כשכשה באמתה, שלפי הרא"ש הסתפק בהגדרת אורחייה.




[8] לפי זה אפשר לתרץ שאלת תוס' (ג ע"ב, ד"ה לפוטרו). לענין "אורחייהו" לפטור ברשות הרבים זה פשיטא שהענין הוא שהמעשה נזק יהיה טבעי ומצוי ויש לו רשות לעבור ברשות הרבים. ולכן לענין רשות הרבים הוי פשיטא שצרורות דומה לרגל ופטור. אך ענין תשלומים תלוי באם הוי ליה לאסוקיה אדעתיה, ובזה מתאים להקל גם מתי שהנזק לא מצוי למרות שמעשה הנזק כן.




[9] וצריך עיון מה יפסוק הרמב"ן, שהבין שרב פפא גם מסתפק והגמרא חזרה בה.




[10] אשמח לשמוע הערות והארות.



 

 

השיעור ניתן בי' חשון תשע"ו

קוד השיעור: 7351

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר עיוני - בבא קמא ג ע"ב (זמן חורף תשע"ז)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע 2
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K