ישיבת כרם ביבנה

'מוסיפים אמונה'

הרב יונתן רובין

מאמר תגובה למאמרים שפורסמו בזמורות מדינה יהודית ו- ציונות דתית או דתיות ציונית

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה"


קראתי בעיון את דברי הבחורים היקרים אסף משניות ואביעד בוכריס. מי אני שאכניס עצמי בפולמוס שביניהם,  אולם היות ומעמדה של הרבנות הצבאית עלה בשיח הפורה, חש אני צורך כבוגר הישיבה וכרב צבאי בשמונה וחצי שנים האחרונות להעמיד דברים על דיוקם ולחדד תביעה אמונית ומעשית שנדמה לי כי תהיה מוסכמת על שני הכותבים.


בפתח דברי אדגיש גילוי נאות: זכיתי בעת היותי רב גבעתי באביעד בוכריס כעוזר נאמן ויד ימיני לכל הנדרש לרבנות החטיבה.


אדגיש גם כי דברי הם דעתי האישית הפרטית לחלוטין לא מוניתי ואיני משמש "דובר הרבנות הצבאית".


האם צה"ל הוא קדוש? לטעמי הדבר ברור ומוחלט שאכן כן! התנהלות של מפקדים וחיילים דתיים ושאינם שלא ע"פ ההלכה אין בה בכדי לגרוע מקדושתו של הצבא היהודי במדינת ישראל.  כשם שקדושתו של מקדש הייתה קיימת גם כשנפל פגם ערכי במשרתי הקודש.


בצבא הקדוש יש פקודות, ויש מפקדים. יש רבנים המתווים אמירה הלכתית מותאמת מציאות מבצעית. אותם רבנים באמצעות הרבנות הצבאית גם מעצימים את רוחם של הלוחמים בדברי חיזוק ובחינוך לערכים. השירות הזה ניתן לכלל החיילים בצבא דתיים ושאינם דתיים. עד כמה נצרך הוא להיות בליבת העשייה של הרבנות הצבאית? על מינון אפשר להתווכח אך עדין הרי זה בגדר אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. אין בעיסוק בתודעה יהודית משום הפחתת העיסוק והמיקוד בענייני הלכה.


בשנים האחרונות נוספו נגדי כשרות ואנשי רבנות רבים במקומות בהם לא היה כלל נציג רבנות. תשאלו את הוריכם האם ניתן היה לאכול במטבח צבאי לפני 20 שנה? מטבחי צה"ל אובזרו באמצעי כשרות (מכונות אורז וקמח משוכללות), פריטי המזון הנרכשים בצבא הם ברמת כשרות גבוהה ביותר.


לא אלאה אתכם במורכבות, בקושי, ובעלויות הגבוהות של מכרזי המזון בל גוף ענק כמו צה"ל עקב דרישתנו לכרוב חסלט, בקר חלק (היום כלל הבקר הגולמי הוא חלק!) וכו'. שודרגו העירובין במחנות הקבע. קיימת מודעות רבה והנחיות המעוגנות בפקודות לנדרש ע"פ ההלכה בשהיית כוחות בשטח בשבתות.


נכתבו ספרי הלכה רבים העוסקים בנושאים מורכבים כדוגמת עבודת האיסוף הקרבי, משטרה צבאית בשבתות ועוד. ספרים אלו אינם בבחינת תורה המונחת בקרן זוית וכל הרוצה יבוא ויטול, עקרונותיהם מעוגנים בפקודות הקבע של תורת האיסוף הקרבי, המשטרה הצבאית, חיל השריון, התותחנים, ועוד.


רב צבאי אינו הרב רק של הדתיים, עיסוקו במיוחד בתודעה יהודית נועד לכלל חיילי צה"ל במגוון דיעות ורקעים, דווקא דרך תודעה יהודית נחשפו חיילים רבים למקור קדושתם ולשורש חיבורם לעם ישראל, כמדומני שאף בזה אנו מצווים בגדר של "ולא תישא עליו חטא", "ואהבת לרעך כמוך", ועוד שלל ציווים שניתן לחבר לנושא זה. האם זה "נחשב" פחות מהצורך לשמור שבת כהלכתה בצבא?


האם הכל מושלם? בוודאי שלא! יש חריגות מנהלים, יש בעיות, יש קיצוצים כבכל צה"ל (הרבה פחות ממה שנכתב בתקשורת לגבי הרבנות הצבאית), אך יש אמירה והנחיה מפורשת של הרמטכ"ל שליבת העשייה של הרבנות – כשרות והלכה לא יפגעו ויש לתכנן מענה הולם.


ומכאן לתביעה מעצמינו. אכן מעמדה של הרבנות יתכן ונראה שפחת. אולם עלינו לשאול את עצמינו כ"צרכן" של הרבנות הצבאית, האם דרשנו מטבחי מהדרין כפי שנפתחים רבים כאלה לטובת גיוס חרדים?


כמה אנו מוכנים להקריב על מנת לשמור על קוצו של יוד במסגרת הצבאית?


האם היינו מקפידים כך לו היה הדבר כרוך בהפסד ממון פרטי?


לבוגרי השירות הצבאי אזכיר מספר אסוציאציות:


אי עשיית מלאכה לפני תפילה ככלל ברזל שעליו מרעידים עולמות - האם קיים גם ביום שיוצאים הביתה ויש הסעה מוקדמת? אורך התפילה ביום זה לעומת ימי אימונים? הליכה עם ציציות בחוץ גם בשבוע שדאות, כיצד מסתובבים החברה בפלוגה אחרי מקלחת בשעת ט"ש?


כמה מאיתנו התנדבו (לא נודבו), לביצוע עבודות כשרות כאשר היה חסר משגיח, כמה היו מוכנים לשרת כשמשגיח כשרות את שירותם הצבאי?


לא ארחיב בשלל דוגמאות נוספות, כללו של דבר: על מנת ש"והיה מחניך קדוש" יתקיים בתוך הצבא הקדוש עלינו לתבוע מעצמינו כללי קדושה והידור על מנת להעלות את קדושתו לגבהים חדשים.


"האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך".


הכותב הינו בדרגת רס"ן ומשמש כרב 'עוצבת הבשן'


(פורסם בזמורות 146 # תמוז תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בה' תמוז תשע"ו

קוד השיעור: 7165

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר תגובה בנוגע לשירות בצה"ל (זמן קיץ תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: