את חטאו של קורח נועץ הרב קוק זצ"ל בחטא הקדמון של קין. לנו נדמה שקין רצח את הבל, משום שקינא בו על שה' שעה על מנחתו ולא קיבל את מנחתו שלו. אך הרב זצ"ל רואה זאת בצורה שונה. לא שהרצח נבע מזה שלא קבלו את מנחתו, אלא להיפך - לא קיבלו את מנחתו משום שקין הוא רוצח. אמנם הסדר הכרונולוגי של הדברים הוא כזה, שלא קיבלו את מנחתו וע"כ רצח את הבל, אך באמת "אותו הרוצח שיצא אל הפועל אח"כ, היה גנוז וספון כבר בעת הקרבת הקרבן מפרי האדמה". כלומר, קין הוא רוצח בפוטנציאל, ומשום כך כשהוא מקנא באחיו, יוצא הרצח אל הפועל. ומדוע ה' לא קיבל את מנחתו? משום "שקורבן זה תועבה הוא והוא הוא המגביר את כל כח רע, והחטאת הרובץ על הפתח, הוא מתגבר ומתאמץ ע"י רוח הקודש שהוא קולט את קרבו ומהפכו לתכונתו".

אדם שתכונותיו רעות ומגונות, אינו רשאי להביא קרבן, משום שקבלת הקורבן נותנת לגיטימציה לרוע שבו: הנה ה' קיבל את מנחתי, למרות מחשבות הבליעל שבקרבי. והמסקנה, שהקב"ה מבין את נפשו של כל אחד, ומקבלו כמות שהוא. ואם כך, הרי אין צורך להתאמץ ולשפר את המידות ואת ההתנהגות המעשית, שהרי הקב"ה מקבל אותך כפי שאתה הינך.

אידיאולוגיה זו של קין הפכה להשקפת עולם כללית, והיא המכונה בפי הרב זצ"ל - קינות. "הקינות עשתה באדם את מעשה המפעל הקרחי בישראל. הקריאה של כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' היא הקריאה לועגת לכל תוכן הקדש ולכל הרוממות וההכנה התוכית הדרושה להיעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת שיהיה מובטח מכל פגם וסיאוב, ושלא ייהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם".

ההויה והאנושות כולה מסודרת בדרך של מרכז והיקף. החל מגרמי השמים ומערכות כוכבים הסובבות סביב כח מרכזי ועד לחלקים הקטנים ביותר של האטום שאף הוא בנוי מגרעין ואלקטרונים הסובבים סביבו והוא מושך אותם אליו ומשפיע עליהם.

וכך האנושות. "ישראל באומות כלב באיברים", כדברי ריה"ל. ואף בישראל עצמם ישנו מרכז – שבט לוי. המרכז את חיי הרוח ומשפיע על כלל ישראל המקיפים אותו. ובשבט לוי ישנו מרכז – הכהנים, שהם משפיעים על היקף השבט כולו. ובמרכז הכהנים – הכהן הגדול.

המהר"ל הסביר, שמשום כך כל האותיות של אהרן הן אותיות אמצעיות, כנגד ג' המרכזים – ישראל באומות, שבט לוי בישראל, ומשפחות הכהונה בשבט לוי, והן האותיות ה'-נ'-ר'. ה' היא האות האמצעית שביחידות, נ' בעשרות ור' במאות. (א'-ט', י'-צ', ק'-ת'), והאות א' מציינת את יחודו של הכה"ג שהוא לעולם אחד.

דבר זה בא ללמדנו, שלעולם אנו זקוקים למשהו מרכזי שבו הכל מרוכז, הוא למעלה מכולם, וגורם לכל ההיקף להתרפק עליו, להשתוקק להיות דומה לו, ולהתעלות אליו.

האומר "כל העדה כולם קדושים" – אין צורך במרכז ויוצא דופן כי כולם קדושים וכולם תכונות ושלמות הקודש – זה אומר שכולם למטה ואין צורך עוד להתעלות, והרי זו היא השקפת קין, שאין צורך במאמץ להתמודד ולתקן, הכל כבר מתוקן והכל קדוש. אין שום חילוק בין המון העם לאהרן הכהן ולמשה, "ועל כן הוכרח הדבר שירד חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל ולהיות לעולם לאת לבני מרי, כדי שלא יהיו עוד כקרח וכעדתו".

השקפה זו תסביר לנו את דברי חז"ל המוזרים, שקרח התעטף עם אנשיו בטלית שכולה תכלת והתריס כלפי משה – אם חוט אחד של תכלת פוטר, כשכולה תכלת על אחת כמה וכמה. וכן בית מלא ספרים ודאי שאינו חייב במזוזה. נראה מדברי חז"ל כאילו באו אל משה להוכיח עד כמה יש דברים אבסורדיים בתורתו. אך לפי הנ"ל, כוונה עמוקה היתה בשאלותיו: אם כולם קדושים – לשם מה יש צורך בכה"ג ובנביא כמשה. אם טלית כולה תכלת, לשם מה חוט אחד מרכזי שישפיע על הכל. וכמו כן אין צורך במזוזה כאשר הבית מלא ספרים.

משה ענה להם, שלעולם יש צורך בדבר מרכזי שיזכיר "את כל מצוות ה'", והוא תמיד למעלה. זהו חוט הציצית באדם והמזוזה בבית, וכמה שהאדם יהיה קדוש וכן הבית - לעולם אנו זקוקים למרכז שהיא מעל הכל, כדי לדחוף אותנו למאמץ נוסף למעלה.

"העולם צריך שיכיר, כי לא בהגה אחד, באמרת אמונה מתוארה לבדה, די לאדם לעוף לגן עדן, וכל אוצר הרעה הרצח והתעוב, הספון בכל חדרי רוחו, בדמו ובבשרו, יכול להשאר בעינו, וממילא הוא איננו צריך צרוף ולימוד, ריכוז ועליה".

(פורסם באשכולות 383 # קרח תשע"ו)