ישיבת כרם ביבנה

'לא בשמים היא'

הרב נתנאל שושן

נאמר בגמרא (ברכות ה ע"א):


אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם - אדם מוכר חפץ לחבירו, מוכר עצב ולוקח שמח; אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן - נתן להם תורה לישראל ושמח, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.


לכאורה אין הנידון דומה לראיה, כיון שבמכר רגיל אדם נפרד מהחפץ הנמכר ולכן הוא עצב, מה שאין כן הקב"ה אינו נפרד כלל מהתוה"ק שנתנה לנו, וכדברי הגמרא (שבת קיט ע"א) "אנכי" – ר"ת: אנא נפשי כתבית יהבית, היינו שהקב"ה נמצא עם התורה והיא קשורה אליו ואלינו גם יחד?


נראה, שבמתן תורה הנקודה שהתחדשה שבה זכו עם ישראל היא תוקף פסיקת ההלכה. כלומר, מעתה ואילך התוקף והכח לפסוק הלכה ולהורות ניתן לעם ישראל בלבד, וזהו שאמר הכתוב "לא בשמים היא" - מעתה ואילך בורא עולם אינו 'מתערב' בפסיקת ההלכה.


על כן המשל מקביל בדיוק לנמשל. כשם שהמוכר נפרד מהחפץ הנמכר ואינו ברשותו ובשליטתו יותר, כך גם התורה - מרגע שנתנה לעם ישראל אינה 'ברשותו' של הקב"ה, ואינו מכריע ופוסק יותר שהרי נתן לעם ישראל את יכולת הפסיקה, ולכן ע"פ המשל הנ"ל ודאי שהיה צריך להיות עצב, ואעפ"כ שמח, כיון שאין מידתו כמידת בשר ודם.


והנה, יש לעיין בשרשם של דברים: מדוע נתן לנו הקב"ה את הכח הזה של פסיקת ההלכה? למה הכרחי שדוקא חכמי ישראל יפסקו ולא יתקבלו הפסקים מן השמים?


כדי להבין זאת יש להקדים: על הפסוק "ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א, כו) – למי אמר? מסביר רש"י: "נעשה אדם - ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו".


ומה השיבו המלאכים לקב"ה כשנמלך עמהם? דברי תורה עשירים במקום אחר, ועל הדו-שיח ביניהם מסופר במדרש (בראשית רבה, פרשה ח, ה):


א"ר סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (שם) אמת מארץ תצמח.


במבט ראשון, מדרש זה אינו מובן בעליל. וכי זו היא דרך הוויכוח הנכונה והמקובלת?! מדוע אם האמת אמרה דבר נכון והגון משליך אותה הקב"ה ארצה ואינו משיב על טענתה?


ע"מ לתרץ זאת נתבונן בהקדמת 'קצות החושן', שם הוא עוסק בשאלה מעניינת: הכיצד אדם פשוט מן השורה יכול לבוא ולחדש חידושים, הרי יכול להיות שהוא טועה בחלק מפסיקותיו וחידושיו, ומי מפיס שהוא צודק בכל דבריו?


כדי לענות על שאלה זו, ה'קצות' מתייחס למדרש הנ"ל ומבאר אותו בצורה מחודשת. הקצות מחדש, שמה שאמר המדרש שהקב"ה 'השליך' את האמת ארצה, היינו שהוא הוריד את האמת למציאות הגשמית שבה אנו חיים, כיון שכל זמן שאדם מורכב מחומר אינו יכול להשיג דבר רוחני בצורה מושלמת. א"א להשיג הבנה רוחנית טהורה בממדים ובכלים חומריים. זו הייתה טענתם של מלאכי השרת כלפי משה רבינו: כיצד ניתן לתת תורה שכולה רוחנית ונטולת גשמיות לילוד אשה החי בעולם הזה, וסו"ס יש בו מן הגשמיות? ענה להם משה את אותו רעיון, שכאשר הקב"ה ברא את העולם הזה, ברא יחד אתו אמת המותאמת לעולם הזה - וזהו "נטל אמת והשליכו לארץ" הקב"ה ברא אמת שמתאימה לעולם הגשמי המורכב מרוחניות וגשמיות. וזוהי לא אותה אמת מוחלטת שנמצאת במרום.


כאשר אנו לומדים תורה וחותרים להכרעה הלכתית, לא תמיד אנו חותרים לאמת מדויקת, שהרי אנו משתמשים בכלים כגון רוב, חזקה, עדות ועוד כלים רבים שאינם בהכרח גמור האמת המדויקת. גם אדם שהולך ומכריע לפי רוב או חזקה - יודע שיתכן שהמציאות אחרת, כגון החזקה השתנתה. מה שאנו צריכים לעשות זה להגיע לאמת ע"פ הכלי שנתנו לנו, שהם חומריים ואינם רוחניים ואמִתיים לחלוטין. זוהי האמת שהושלכה לארץ, אמת שמותאמת לארץ.


זהו הייחוד בתורתנו הקדושה. האמת שבה מתאימה לעולם הזה ולצרכיו, וגם אנו כשאנו מחפשים את האמת הזו אין אנו מחפשים את האמת הטהורה, הנקראת 'אמת לאמִתה', אלא את האמת המותאמת לעולמינו והמתאימה לאורחות חיינו ע"פ התורה. על יסוד זה מושתתת כל המערכת ההלכתית בעם ישראל.  


אלו הם דבריו הנפלאים של רבינו בעל קצות החושן בביאור דברי חז"ל:


...והיינו משום דידוע דשכל האדם ילאה להשיג האמת בהיות בארץ שורשו ולזה אמרו אתה מבזה תכשיט שלך כיון שעיקר הבריאה עבור התורה והאדם בשכלו האנושי מהנמנע להשיג האמת האמיתי וכאשר יתנהגו העולמות כולם מעלמא ועד עלמא על פי תורת האדם ולא יהיה על פי האמת הרי אתה מבזה תכשיט שלך שחותמך אמת ועל זה השיב הקדוש ברוך הוא זהו רצוני שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי ולשכון כבוד בארצינו.


ע"פ דברים אלה, מסביר ה'קצות' את דברי חז"ל (בבא מציעא פו ע"א) הנראים תמוהים במבט ראשון:


קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קודמת לשער לבן - טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת - טהור. ספק, הקדוש ברוך הוא אומר: טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא. ואמרי: מאן נוכח - נוכח רבה בר נחמני. דאמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות... כי הוה קא ניחא נפשיה אמר: טהור, טהור. יצאת בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור, ויצאתה נשמתך בטהור.


יש לתמוה: הכיצד תיתכן מחלוקת בין הקב"ה למתיבתא דרקיעא, והלא הקב"ה לו השמים ושמי השמים, והוא נתן את התורה, וכיצד ניתן לחלוק על דבריו כביכול? ולא זו אף זו – מי המוכיח והמכריע במחלוקת זו – רבה בר נחמני. וכי בן-תמותה הוא שמכריע במחלוקת עליונה שכזו?


מתרץ הר"ן בדרשותיו (דרוש שביעי): ודאי שהמחלוקת לא היתה בבירור האמת המוחלטת, כיון שאם כך היה ברור שלא שייכת מחלוקת על דבריו של הקב"ה ח"ו. אולם נחלקו מה יהיה הדין ע"פ השכל האנושי שהאמת שבו אינה אמת מוחלטת ושלמה, ובזה שייך לברר מה ההלכה. אשר על כן, ההכרעה בשאלה זו תיעשה ע"י אדם גדול בעל שכל אנושי הלא הוא רבה בר נחמני.


ועל אותה הדרך כתב במקום אחר (דרוש יא): "לפי שלא מסר ה' יתברך הכרעת ספיקות התורה לנביא ולא לבת קול, אלא לחכמי הדור... שאין צריך לומר שאין ראוי שימשך אחר הנביאים היפך הסכמת החכמים" (וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לפיהמ"ש).


הבנה זו מחויבת המציאות בשתי פנים. האחת, בלימוד התורה יש לנו הזכות לחדש בה ע"פ שכלנו. והשנייה, שכיון שנתנה לנו זכות זו, מעתה מוטלת עלינו חובה קדושה לעשות זאת ביתר שאת, לחדש בה בכל עת מתוך עיון ויגיעת התורה. "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".


***


בתחילת השבוע נתבשרה הישיבה בבשורה משמחת, על אירוסי הבחור החשוב איתיאל סופר עם בתו של הרב גבריאל סרף שליט"א. איתיאל ידוע בישיבה כבחור שידיו רב לו בחומים רבים. חלק גדול לו בהוצאת והשבחת עלון איכותי זה, וכן שאר הדברים היו"ל ע"י הישיבה. כולנו מעריכים את פירותיו הברוכים, וחשים כלפיו הכרת הטוב.


נברכו בשם כל בית הישיבה בבנין עדי עד מרוב נחת ושמחה ויפוצו מעינותיו חוצה, ובורא העולם בקנין ישלים זה בנין.


(פורסם בשאכולות 365 - יתרו תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בי"ח שבט תשע"ו

קוד השיעור: 6881

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת יתרו (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע K
הרב קלמן מאיר בר
הרב קלמן מאיר בר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K