ישיבת כרם ביבנה

הנחתְ תפילין היום?

משה יעקב גמליאל

הגמרא בקידושין (לד ע"א) לומדת מפטורן של הנשים ממצות תפילין, שהנשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמן, ואת פטורן מתפילין אנו לומדים מההיקש לתלמוד תורה. בסוגיה ארוכה מסיקה הגמרא שיש מצוות נוספות הנכללות בכלל מ"ע שהז"ג, ושנשים פטורות מהן מדרשות הפסוקים; הגמרא מסיימת את הסוגיה (שם, לה ע"א) במערכת של מצוות ודיניהן, שעל פי המִדות שהתורה נדרשת בהן, מלמדים אותנו שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, וחייבות במצוות שלא הזמן גרמן. בתוך מערכת זו מתרצת הגמרא גם דעות שני תנאים – ר' מאיר ור' יהודה – הסוברים שתפילין זמנם גם בלילה ובשבת ואינם מצות[1] עשה שהז"ג;[2] הגמרא מניחה שהם מקבלים את הכלל אלא שהם לומדים אותו ממצוות אחרות.


מכאן אנו יכולים לקבל את דברי הגמרא בקידושין, לפיהם כל מ"ע שהז"ג נלמדות מתפילין; אבל עדיין תמוהים לנו דברי הגמרא בעירובין, שנשים חייבות בתפילין מפני שאין התפילין מ"ע שהז"ג – הרי שלילת גרמת-הזמן מהתפילין איננו מונע מאִתנו ללמוד תפילין מלימוד תורה ולפטור את הנשים מהן!


 


הראשונים הבחינו בסתירה זו, אלא שכדי להבין את דבריהם נקדים את סוגיות הגמרא.


לאחר שהגמרא לומדת את הכלל, שכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות מהן, כמו שפטורות מתפילין – ושאר מ"ע, הרי הן חייבות בהן כאנשים, הגמרא שואלת איך נלמד דין זה, המפורש במשנה, "למ"ד תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא". תשובת הגמרא מתבססת על מהלך הסוגיה שקדם לכך, בו הובאו מצוות אחרות כמקורות אפשריים להלכה זו. לפי ר' מאיר ור' יהודה, האומרים – כך נלמד[3] בסוגית עירובין – שאין תפילין מ"ע שהז"ג, נצטרך ללמוד את הדין של מ"ע שהז"ג ממצוות אחרות אלו – מצות ראיה ושמחה – אלא שהילפותא תהיה מרווחת פחות מזו שהציעה הגמרא אליבא דשאר התנאים.


על אופייה ומהותה של השאלה "למ"ד תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא, מאי איכא למימר", רש"י מסביר ש"א"כ איפכא איכא למילף, דשלא הזמן גרמא נשים פטורות"; מדבריו ברור, שבשלב זה של הסוגיה, תפילין וכל הדומה להן פטור, אלא שמחלוקת התנאים היא מה הוא המאפיין של תפילין. גם מסקנת הגמרא, כמו שראינו, אינה שוללת הנחה זו, אלא מוצאת מקור אחר ללמוד ממנו. הרי, שלפי הסוגיה בקידושין, גם ר"מ ור' יהודה פוטרים את הנשים מן התפילין.


כאשר נבחן את הסוגיה בעירובין נראה, שהגמרא מנסה למצוא תנא שלשיטתו שבת זמן תפילין – לאו דוקא תנא הסובר שאין הן מ"ע שהז"ג, וודאי אין צורך למצוא תנא המחייב נשים בהנחת תפילין. הגמרא מניחה, שאם יש תנא הסובר שתפילין הן מ"ע שלא הז"ג, הרי שבודאי הוא אינו מחלק בין שבת לימים אחרים, ונמצא שלשיטתו שבת זמן תפילין. הגמרא מוצאת זאת בתוספתא (עירובין ח, טו), שם מסכימים ר"מ ור' יהודה שאותו דין שבמשנה, שהמוצא תפילין רשאי להביאן, תקף גם לגבי נשים; היות ושניהם[4] אוסרים לנשים לקיים מצוות שהן פטורות מהן, ומכאן שמ"ע שהז"ג אינן מצוות לגביהן, וממילא אינן מתירות להן לצאת בתפילין בשבת, הרי שההיתר שהם נותנים לאשה להביא תפילין מחוץ לעיר בשבת, מוכיח שנשים חייבות בתפילין.[5] מכח הלכה זו אנו מסיקים,[6] שאין התפילין מ"ע שהז"ג – שהרי הנשים חייבות בהנחתם – וממילא איכא למ"ד ששבת זמן תפילין.


נמצא, שבעוד הסוגיה בקידושין מתמודדת עם כך שפטור הנשים מתפילין איננו מלמד על מ"ע שהז"ג – כיון שאינן כאלה, הסוגיה בעירובין לומדת שתפילין אינן מ"ע שהז"ג – מכך שהן חייבות בהן!


 


מוטל עלינו לקבל את סוגיית עירובין המפורשת,[7] שנשים חייבות בתפילין, ובשיטה זו תתפרש סוגיית קידושין כך: תפילין הן מ"ע שלא הז"ג, ונשים חייבות, אבל מכאן אין ללמוד[8] על שאר מ"ע, בין שהז"ג ובין שלא הז"ג, שהרי לא איצטריך היקשא ללמדנו; ומסקנת הגמרא היא, שלא נחלקו התנאים על מ"ע שהז"ג שנשים פטורות. על מה נחלקו? מהיכא ילפינן לה. אותה ידיעה עצמה היא שסמכה עליה סוגיית עירובין – לא מסוגית קידושין למדה כך סוגית עירובין, אלא מהסכמת התנאים שכולם פוטרים את הנשים ממ"ע שהז"ג.


הסבר זה יהיה נכון לגבי שאלתנו מנין ידעה הסוגיה להוכיח דבר זה; אבל בתוך הוכחת הסוגיה שבקידושין, מלשונות הפסוקים, אנו נזקקים על כרחנו לדרשה מן הפסוקים. זו היא שאלת הגמרא בקידושין, ולכך מוצאת הגמרא פתרונות שונים, לפי שיטותיהם הנבדלות של ר' יהודה ור"מ בדרשות הפסוקים.[9]



(פורסם בעלון אשכולות 364 - בשלח תשע"ו)





[1] בה"ג (עשה ב) וביראים [שצט](טז) מונים אותן מצוה אחת, והרמב"ם מונה אותן שתים (יב-יג) וממנו בסמ"ג (כא-כב) ובחינוך (תכא-תכב). ובסמ"ק מנה אחת לשתיהן (קנג). ור"י פערלא האריך בזה בביאורו לרס"ג (עשה ה-ו).




[2] תמיהה מתבקשת מכאן היא, איך נאפיין את התפילין כמצוות עשה שהזמן גרמן ללמוד מהן לכל שאר מ"ע שהז"ג, כאשר דין זה עצמו נתון במחלוקת תנאים.


במהלך דיון התוספות (עירובין צו. ד"ה ימים) בשאלת חיוב תפילין בחול המועד, תוספות מביאים ראיות (מירושלמי מו"ק ג,ד, ועוד ראיה, שיש לדון בה, ממסכת ביצה), לפיהן יש להניח תפילין בחוה"מ, אבל מניחים מדרשת הגמרא השוללת שבת וי"ט מחיוב תפילין, שחוה"מ פטור מתפילין. הם מנמקים זאת בשתי סברות: "לכאורה אין להניח תפילין בחוה"מ, שא"צ אות, דאסור במלאכה בדבר שאינו אבד; ועוד, דחייב בסוכה בחג ובפסח אסור באכילת חמץ" (ויש להשוות דברם אלו עם לשון או"ז בהלכות תפילין (א,תקפט) ש"לא מקרי אות בהכי", ומגמתו שם להתיר הנחת תפילין בחוה"מ, והאריך). הנחתם של התוספות היא, שכל המצוות התלויות בימים שוללות את החיוב של הנחת תפילין. איסור מלאכה הוא אות, הבא במקום הנחת תפילין, ואילו מצוות המועדים – יתכן שהם מצורפים בלשון התוספות לאיסור מלאכה כראיה שחוה"מ גם הוא אות, ויתכן שהם מצוה התופסת את מקום חיוב התפילין באופן אחר; כך או כך, מצוות שהזמן גרמן הן המנוגדות לחיוב הנחת תפילין. לפי הסבר זה, הרי שהחיוב של הנחת תפילין בימי חול דוקא הוא מהותי להם, ומשכך יש לאפיין את התפילין כמ"ע שהז"ג דוקא. נראה שבמובן מסוים יש לראות דוקא דבר זה, שתלות התפילין בזמן היא מחודשת, כמובילה לכך שתפילין הם הדוגמה הברורה ביותר למ"ע שהז"ג.




[3] כך מציין רש"י, וכנראה אין מקור אחר לכך. עם הסבר הסוגיה נציע הבדל מסוים בין מה שאנו לומדים מסוגית עירובין לקידושין, ומה שאנו לומדים מסוגית קידושין; הבדל זה חשוב כדי שלא יהיו הסוגיות נסמכות זו על זו, אבל הוא יסייע גם להבין את עצם הדיוק בדברי הגמרא. 




[4] ר' יהודה בתורת כהנים, ור' מאיר במשנת "אין מעכבין את התינוקות" בר"ה (לג.). הראשונים (עירובין צו. תוד"ה לא) מתחבטים בשאלות שונות לגבי האופן בו אנו מגיעים למסקנות אלה, אבל עצם הדבר מפורש בגמרא.




[5] אין הדבר מוכיח שנשים חייבות בתפילין בשבת, שהרי המשנה מתירה להביא תפילין מחוץ לעיר, ודין זה הוא אף למ"ד שבת לאו זמן תפילין; כמובן, אם מכאן אנו מסיקים שאין התפילין מ"ע שהז"ג, אין לחלק בין שבת לחול.




[6] בספר גאון יעקב (לתלמיד הגר"א ר"י כהנא; עירובין צו: ד"ה ש"מ) מובאת פירכא חזקה על דברים אלו: הרי אנו יודעים שהגמרא במקומות אחרים מתלבטת אם להקיש תפילין לת"ת – שנשים פטורות, או למזוזה שנשים חייבות בה. אם כן, מנין לגמרא להניח שהנשים חייבות משום שזו מ"ע שהז"ג, הרי יתכן ור"מ ור' יהודה סוברים שיש כאן היקש למזוזה! הוא מתרץ שמדובר בדחיה בעלמא, אלא שלפי דבריו נשים חייבות בתפילין אף שהן מ"ע שהז"ג – ואין דבר זה הולם את משמעות סוגית קידושין ולא את לשון סוגיות שבת; את קושיתו אפשר ליישב על פי דברינו לקמן.




[7] ריטב"א (קידושין לה. ד"ה ופרכינן) מביא כך בשם "יש מפרשים", וכך היא כל משמעות סוגית עירובין וממילא נקודת המוצא של מפרשיה; ובקידושין נמצא כן ב"שיטה לא נודע למי" ובחידושי מהר"י בירב במובאה מראב"ד.


כך ברור גם בסוגיא בשבת (סב.), המעמידה ברייתא דומה בשיטת ר"מ הסובר שתפילין "הוה ליה מ"ע שלא הז"ג, וכל מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות". בזה מועילה לנו הערת "משמרות כהונה", שברייתא זו כשלעצמה "איכא לאוקמא כר"י דנשים סומכות רשות", אלא שהגמרא סומכת את פירושה לברייתא זו על פירוש סוגיית עירובין לברייתא ששם. ורש"י בשבת מציין לעירובין, ובקידושין מציין לשתי הסוגיות; אלא שהוא ציין לעצם השאלה אם תפילין זמן גרמן, ודייק בזה מציין הדפים שציין לסוגיה זו בשבת (סא.) ולא לאוקימתא שבסוגיה המאוחרת (סב.).




[8] ולא כקושית ריטב"א, שאם כן נלמד אותו דבר עצמו מתפילין שהן מ"ע שלא הז"ג.




[9] ביאור הסוגיה במאמר זה היה לפי רוב הראשונים בנוסף לכך יש לציין את שיטת הריטב"א, שבחידושיו לקידושין הוא מביא, אמנם, את דעת המפרשים שנשים חייבות בתפילין אם הן מ"ע שהז"ג; אבל הוא דוחה דברים אלה כדברים שלא יתכנו בפשט הסוגיה. פירושו של ראב"ד לסוגיה מוסיף כמה נקודות חשובות. אם ירחיב לנו ה' יהיה מקום לעסוק גם בפירושים אלה.



 

 

השיעור ניתן בי"א שבט תשע"ו

קוד השיעור: 6849

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר הלכתי בנושא: לשאלת חיוב נשים בתפילין אליבא דמ"ד שאינן מ"ע שהז"ג (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע 2
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע 2
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע 2
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע 2
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2