ישיבת כרם ביבנה

ארבעה מזבחות - על דרכה של הציונות הדתית

אסף משניות


לאחר חודש בו התעסקנו בתמה המרכזית של הרב סולובייצ'יק, בדבר איש האמונה, נעסוק במאמרים הקרובים בנושא חשוב מהותי נוסף בתורתו של הרב- השקפתו על הציונות, בדגש על הציונות הדתית[1].


על מנת להבין את דרכה של הציונות הדתית, לוקח אותנו הרב לסיפורו של אברהם אבינו, ובדגש על ארבעת המזבחות שבנה אברהם במהלך שנותיו בארץ ישראל: א. מזבח ה-"לך לך". ב. המזבח שבנה אברהם בבית אל. ג. המזבח שבנה אברהם בחברון לאחר שנפרד מלוט. ד. המזבח שבנה אברהם על הר המוריה.


ארבעת המזבחות הללו, כך מסביר הרב, הם מזבחות שלא רק אברהם בנה בבואו לארץ, אלא גם עם ישראל בנה בדורות האחרונים בדגש על הציונות הדתית. במאמר זה נעמוד על הסברם של ארבעת המזבחות המודרניים והקורבנות שהקרבנו עליהם בדורות האחרונים.


קניין הארץ:


המזבח הראשון שבנינו משותף לכל עם ישראל, דתיים וחילונים כאחד. זהו המזבח של קניין הארץ, או המזבח השלישי שבנה אברהם: "קום ויתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה... ויבן שם מזבח לה'" (בראשית יג, יד-יח).


כל תנועות הציונות, החל מהציונות החילונית, דרך הציונות הדתית ואף הקהילות החרדיות, בנו את מזבח קניין הארץ. על המזבח הזה הקריבה כל תנועה שתי קורבנות, המהווים שני סוגי קניין בארץ.


הקניין הראשון, הוא קניין כסף וחזקה. אברהם, בזמנו, קיים בארץ גם קניין כסף וגם קניין חזקה. קניין הכסף של אברהם היה כמובן קניית מערת המכפלה בכסף מלא. קניין החזקה היה כאמור "קום ויתהלך בארץ"- מסעו של אברהם ברחבי ארץ ישראל. קניין זה, כאמור, כל חלקי העם ביצע. כל תנועה ומגזר הקימו ישובים, ערים,  יצרו חקלאות מפותחת ובנו כלכלה משגשגת. 


קניין זה, למרות רשמיותו ותוקפו ההלכתי אינו מספיק ע"מ להחזיק לנצח. חזקה יכולה לעבור לאחר ע"י שיקנה בעצמו את הקרקע או יכבוש אותה מידיו של המחזיק בכוח. לכן יש לעשות קניין נוסף, קורבן שני שיש להקריב על מזבח קניין הארץ - קורבן הנפש.


בתחילת סיפור קניית מערת המכפלה, נקראת השדה שדה מקנה: " ויקם שדה עפרון... למקנה לעיני בני חת". מקנה הכוונה קניין פורמאלי בלבד, ולא נצחי, כפי שהסברנו קודם. לעומת זאת, אחרי שקבר אברהם את שרה עלתה השדה מדרגה, ונהפכה לשדה אחוזה. זהו קניין סופי שלא ניתן לביטול.


גם את הקניין הזה, את קורבן החיים הקריב כל העם על מזבח הקניין. כל חלקי העם תרמו בנפשם לקיום הציוני בארץ, בין עם בקורבנות לפני קום המדינה כמו בפרעות תרפ"ט, או בין עם לאחר קום המדינה במלחמות בפיגועי טרור. קורבנות אלו, הקנו לעם ישראל קניין נצחי על הארץ.


מזבח ה-"לך לך":


שאר המזבחות נבנו בעיקר ע"י הציונות הדתית, ונתמקד בחלק זה של המאמר במזבח ה"לך לך", שהוא המזבח הראשון אותו בנה אברהם.


הקרבן שהקריב אברהם על מזבח זה היה הקשר עם משפחתו. אברהם נתבקש לנתק כל קשר עמם, ולעבור למקום חדש שלא הכיר אותו קודם לכן. למעשה נתבקש אברהם להתחיל את חייו מחדש, תוך בדידות נוראה (עי' במאמר השני על 'איש האמונה') אותה חלק רק עם אשתו, שרה שהקריבה אף היא את הקורבן הזה.


הרב טוען, שאת הקורבן שהקריב אברהם, הקריב גם יוסף, במהלך ויכוחו עם האחים. במחלוקתו עם האחים, ויתר יוסף על ביתו. אחיו גירשו אותו.


מדוע היה מוכן יוסף להקריב את הקורבן הזה? התשובה לכך היא שיוסף ראה בחלומותיו, שהמציאות שבה חי בית יעקב לא תתקיים לעד. יבוא יום שבו יאלצו לרדת למצרים. להתערבב בתרבות שונה וזרה. תרבות שבה אין הם רועי צאן יותר. הם "מאלמים אלומים", עוברים לדרך חיים אחרת. "והנה השמש ואחד עשר כוכבים", עוברים לתרבות אחרת, שונה ולעיתים אף מנוגדת מכל מה שהם האמינו בו. יוסף הבין שעל מנת שמשפחתו לא תאבד בתרבות החדשה, בעולם החדש, צריך להתחיל להתכונן לכך. האחים לעומתו, סברו שאל לנו לדאוג לעתיד, אלא עלינו להמשיך את חיינו כאילו ההווה ימשך לעד וכאשר הוא ישתנה - נתמודד אתו.


הציונות הדתית היא בבחינת יוסף של דורנו, כך מסביר הרב. גם אנחנו נאלצנו להתמודד מדחייה של החברה שאליה השתייכנו - חברת לומדי התורה. מי שהצטרף לתנועה הציונית נאלץ לחיות עם כך שמשפחתו סלדה ממנו. הוא לא קיבל תפקידים ציבוריים גם אם היה ראוי לכך. הוא הפך לבודד, כמו אברהם ויוסף בזמנם. הציונות הדתית ראתה שני אסונות שעשויים לבוא על החברה היהודית באירופה ובמיוחד במזרחה: האחד חשיפה לעולם ההשכלה ולתרבות האירופית, והשני הוא רדיפת היהודים.


לשם כך התחברה הציונות הדתית מחד עם יהודי מערב אירופה, המשכילים, ולא דחתה אותם ואף אימצה את ההשכלה בחום - מתוך הבנה שזהו עתידו התרבותי של העולם. מאידך, הצטרפה הציונות הדתית לשאר התנועות הציוניות בבניית הארץ.


בתקופת יוסף ואחיו התנ"כיים, כותב הרב, פסקה ההשגחה כיוסף ובזכותו שרדו בני ישראל את הירידה למצרים. גם במחלוקת שבין יוסף ואחיו המודרניים, פסקה ההשגחה כיוסף. בגלל מזבח ה"לך לך" של הציונות הדתית, שרדה מסורת ישראל ותורת ישראל את אחת התקופות האפלות בהיסטוריה היהודית.


(פורסם באשכולות 355 # תולדות תשע"ו)



 





[1] המאמר מבוסס על מאמרו של הרב סולובייצ'יק בחמש דרשות: 'ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו'.




 

 

 

השיעור ניתן בא' כסלו תשע"ו

קוד השיעור: 6691

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מתורת הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: