ישיבת כרם ביבנה

שמחה זו - עושה גם עושה

ינון אברמשוילי


ביום רביעי האחרון חל י"ח באלול, או כפי שנהוג לקרוא לו בחב"ד - ח"י באלול, יום ההולדת של שני מאורי החסידות: רבי ישראל בעל שם טוב - מייסד שיטת החסידות, ורבי שניאור זלמן מליאדי (הוא אדמו"ר הזקן) - מייסד שיטת חסידות חב"ד. אחת ה'תורות' (=דברי התורה) שאמר הבעל שם טוב ביום הולדתו, ח"י באלול, היא: "יהודים הם שמחים על שזכו להיות עבדי ה'". על כך ישנה גם הוראה: "עבדו את ה' בשמחה", ומאחר שכל מהותו של יהודי היא עבודת ה' - הרי שתמיד הוא צריך להיות שמח. וכן נאמר גם בפרשת השבוע, שצריך אדם לנהוג בבחינת "עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (כמובן מהפסוק על דרך השלילה).


אולם, אף על פי שאת כל המצוות צריך לקיים בשמחה, ישנם מצוות בהם התורה מדגישה במיוחד את חשיבות השמחה. מצווה שכזאת היא מצוות הבאת ביכורים, שבה נפתחת פרשת השבוע. כאשר התורה מתארת את אופן קיום המצווה, היא מורה ליהודי: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך".


תורת החסידות מבארת כי מצוות הביכורים מבטאת יסוד מרכזי בעבודת ה'. המצווה אומרת, שיש לקחת את "ראשית כל פרי האדמה", את המובחר שבפירות, ולהביאו לה'. אמנם, מצווה זו נוהגת רק כשבית המקדש קיים, ולכן בזמן הזה אין באפשרותנו לקיימה כפשוטה. אך אף על פי כן, משמעותה הרוחנית קיימת בכל זמן ובכל מקום.


ומה מורה לנו מצוות הביכורים בעבודת ה'?


"כי תבוא אל הארץ אשר ה' א-להיך נותן לך" - כאשר יהודי מגיע למקום מסויים, עליו לדעת שזהו המקום אותו ייעד לו הקב"ה כדי לזככו על ידי התורה ומצוותיה. במובן הרוחני, חלה מצווה זו אפילו בחוץ לארץ (כפתגם אדמו"ר הצמח צדק: "עשה כאן ארץ ישראל").


ומה עושה יהודי בהגיעו לאותו מקום? אומרת התורה: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך". את הביכורים לה' צריך להביא דווקא מה"ראשית" - ממיטב הזמן והכוח. בכך נותן היהודי שבח והודיה לה', על שהעניק לו את "הארץ" - את שפע הטוב והברכה.


במישור המעשי, מתבטא הרעיון של מצוות הביכורים בכך, שאדם מקדיש את ראשית יומו למתן שבח והודיה לה'. עם הקימה בבוקר הוא פונה לה' ואומר: "מודה אני לפניך וכו'". אחר כך הוא מתפלל ולומד תורה. ורק אחרי כל זאת הוא פונה לעבודת יומו, ורואה בה את ברכת ה'.


וכל זה מלוּוה בשמחה גדולה. לא רק שמחה על הצלחה פרטית או ברכה זו או אחרת. השמחה היא כללית ומקפת - "ושמחת בכל הטוב" - שמחה על עצם מציאותנו, על עצם העובדה שזכינו להיות יהודים ולעבוד את בוראנו.


שמחה כזו חובקת את כל ענייני היום יום, את כל מעשנו ופעולתנו. גם כשיהודי עוסק בעבודתו ובשאר צרכיו, אין הוא נפרד מהשמחה הזאת, כי בכל רגע ורגע הוא מרגיש את השמחה על "כל הטוב". ומתוך שמחה זו נזכה בעז"ה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה ושמחה!


פעם סיפר הרבי מליובאוויטש בשם אחד מגדולי החסידות:


כשיבוא המשיח ישאלו אצלנו אומות העולם: במה זכיתם לניסים ונפלאות כאלו? ואנו נשיב להם: זכינו לכך בזכות השמחה.


זהו שנאמר (תהילים קכו, ב-ג): "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים":


אז - כאשר יבוא המשיח, יאמרו בגוים - יאמרו אומות העולם אודות בני ישראל, הגדיל ה' לעשות עם אלה - הגדיל ה' את חסדו איתם. ובני ישראל יענו להם: יודעים אתם מדוע הגדיל ה' לעשות עמנו? - מפני שהיינו שמחים.


(פורסם בעלון אשכולות 348 - כי תבוא תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ' אלול תשע"ה

קוד השיעור: 6611

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים מתורת חב"ד (זמן אלול תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: