ישיבת כרם ביבנה

ציור כזה - עוד לא ראית!

ינון אברמשוילי


בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על זריזותם והתמסרותם הנפלאה של כל בני ישראל – אנשים נשים וטף – להקמת המשכן. התורה מספרת, שהם הביאו תרומות אף יותר מן הנדרש. התלהבות זו נבעה מכך, שהמשכן הוקם ככפרה על חטא העגל. חטא זה היה חטא כללי שפגם בכל עם ישראל, וממילא לשם תיקונו, נדרשה השתתפותו של כל העם בהקמת המשכן.
אך מיד נשאלת השאלה, הרי חטא העגל הוא חטא נורא, שעונשו ניתן קמעא קמעא בכל פורענות בעם ישראל לאורך כל הדורות, ככתוב: "וביום פקדי – ופקדתי עליהם חטאתם". כיצד אפוא הצליח דווקא המשכן לכפר על עוון כה חמור? ובכלל, מה הקשר בין עצם קיום המשכן, לכפרה על חטא העגל?
הדבר יובן על פי מהותו הפנימית של חטא העגל. על פי הרמב"ם, עבודה זרה, אין פרושה כפירה מוחלטת בה'. גם מי שמאמין בקיומם של כוחות נוספים על הבורא, מאמין בעצם בעבודה זרה. וביתר דקות: אדם החושב, שקיימת בעולם מציאות כלשהי מלבד הקב"ה – יש בזה שמץ של עבודה זרה.
הסתירה האמיתית והשלמה לעבודה זרה היא אחדות ה'. אדמו"ר הזקן מסביר ב'שער היחוד והאמונה', כי משמעותה הפנימית של אחדות זו היא ההכרה ש"אין עוד מלבדו", שאין שום מציאות מלבד הקב"ה. לא רק שאין שום כח בעל יכולת ושליטה לבד מהקב"ה, אלא שאין בכלל שום מציאות בעלת קיום עצמאי זולת הבורא. וכאן מדגיש אדמוה"ז, כי אין אפילו מציאות כזאת שהיא בגדר 'עוד' מלשון טפל (כמאמר הגמרא בקידושין ו ע"א "יהודה ועוד לקרא") מלבד הקב"ה! הקב"ה הוא המציאות האחת והיחידה שקיימת בעולם, שכן העולם כולו מתקיים בכל רגע ורגע באמצעות כוחו האלוקי האין סופי.
הביטוי הממשי להכרה זו הוא הציווי: "בכל דרכיך דעהו". ציווי זה מבטא את הקשר של האדם עם הבורא, יותר מאשר לימוד התורה וקיום המצוות.
בקיום התורה והמצוות עלולה להישאר תחושה של שתי רשויות נבדלות – האדם והבורא. הוא אמנם עובד את בוראו, אבל הם שני דברים נבדלים. הציווי "בכל דרכיך דעהו" אומר, שהחיים שלך עצמם הם חלק מעבודת ה', עד שבכל מעשיך ובכל דרכיך אתה עובדו.
אפילו סתם טיול יכול להיות חלק מעבודת ה', אם האדם אינו חושב על הנאתו האישית, אלא על ראיית פלאי הבורא שבטבע - בדרך זו הופך הטיול, מעשה חולין כשהוא לעצמו, למטרה – הוא עצמו מגלה את גדולת ה', את הקדושה האלוקית.
על פי זה יובן איך היה המשכן כפרה על חטא העגל: עניין המשכן הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד,  השכינה האלוקית ירדה ושכנה בתוך המציאות הגשמית של העולם ואף לתוך כל אחד ואחד, כשבני ישראל תרמו את חפצי החולין הפרטיים שלהם, ועשו מהם מקדש לה' – בכך הוכיחו את הכרתם באחדותו המוחלטת של הקב"ה, שאף חפציהם הגשמיים מיועדים להשראת השכינה.
ולכן עשיית המשכן היא כפרה על חטא עבודה זרה, כי דווקא בו מתבטאת האחדות האמתית מצד אחד, ותכלית השלילה מצד שני, לעבודה זרה – שעניינו נתינת מקום וישות לדברים חוץ מהקב"ה.
וזה גם תפקידנו, להכיר במציאות הבלעדית של ה', ולכוון את כל חיינו ואף את פעולותינו היום יומיות, לגילוי הקדושה והאלוקות בעולם, "ושכנתי בתוכם".
על הפסוק (שמואל א ב, ב): "אין צור כאלקינו" אומרת הגמרא (ברכות י ע"א): "אין צייר כאלקינו".
פירשו חסידים: ככל שצייר יכול לעשות תמונה חיה ומוחשית יותר, כך הוא נחשב למומחה גדול יותר. הוי אומר שמומחיותו היא ביצירת רושם מוטעה – כאילו האינו חי – חי הוא.
אף לגבי הקב"ה כן: הוא ברא עולם שנראה כמציאות עצמאית, אך לאמיתו של דבר כל קיומו נובע מן החיות האלוקית השופעת בו בכל רגע מחדש...


(פורסם אשכולות 322 - פרשת ויקהל פקודי תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ב אדר תשע"ה

קוד השיעור: 6250

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר מתורת חב"ד לפרשת ויקהל (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
מאור דוד בראל
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
ר' יאיר בכר
ע K