ישיבת כרם ביבנה

רב פורים

רב פורים (:


המנהג של ההתחפשות בפורים חדר במשך הזמן גם לתוך כתלי בתי הישיבות. אבל שם קבל המנהג הזה צורה של התחפשות בתור רב... על-ידי מנוי-רב מיוחד לפורים. והמנהג הזה נעשה "לחוק ולא יעבור" בישיבות רבות וביחוד בישיבת וולוז'ין.
המסורת הוולוז'נית מספרת, כי המנהג הזה הונהג בראשונה על-ידי מיסד הישיבה: הרב רבי חיים. הרב הזה, שהיה מפורסם ביראתו הקודמת לחכמתו ושלעתים קרובות היה משתדל להשפיע על תלמידי הישיבה גם במוסר ובמידות, חשש פן לפרקים יעשה הוא עצמו דבר שלא כהוגן והתלמידים לא יעיזו להעיר למוסר אזנו, על-כן החליט לתקן תקנה בישיבתו, כי פעם אחת בשנה, ביום הפורים, יום שמחה לכל, יתפטר הוא ממשמרתו בתור רב ו"ריש מתיבתא" ותחתיו ימנו להם תלמידי הישיבה רב לפורים משלהם, והלה – תהיה הרשות בידו באותו יום לבקר את מעשי הרב ולהגיד למנהלי הישיבה ומשגיחיה את כל פשעיהם וחסרונותיהם.
האגדה הוולוז'ינית מוסיפה לספר כי פעם אחת זחה עליו דעתו של הרב-לפורים וב"דרשתו" לכבוד החג פגע בכבוד הרב ר' חיים באופן גס. למחרתו, אחרי שסר יינו מעליו, הלך אל הרב לפייסו, ובעמדו לפני הרב הביע את בטחונו כי בודאי יסלח לו על שפגע בכבודו בעת שכרותו על-פי הכלל: "אונס – רחמנא פטריה"; ואולם מכיון שמרגלא בפומי דאינשי לומר: "מה שאצל הפכח על הריאה – אצל השכור על לשונו", על-כן הוא בא לבקש מאת הרב שלא יחשדהו, כי גם בשעת פיכחותו יש לו בלבו איזו מחשבה רעה נגדו.
הרב ר' חיים בפקחותו ענהו: חלילה לי לחשוד אותך בזה, כי אמנם לדידי יש לי קושיא חזקה על פתגם-המוני זה: מכיוון, שעל-ידי השכרות מתגלה על הלשון מה שיש על הריאה, אם-כן למה לנו כל הטרחה בבדיקת-הריאה מפני סרכות ולהפסיד על-ידי-כך לא פעם ממונם של ישראל – הלא כדאי היה להשקות את הבהמה משקה המשכר סמוך לשחיטתה ואז היו כל הסירכות שעל ריאתה מתגלות על לשונה והיינו יודעים להגיד למפרע לטבח אם לשחוט את הבהמה או לא? אבל כפי הנראה – סיים הרב את דבריו – בנוגע לבהמה אין למדין מן הכלל הזה...
(הרב י"ל הכהן פישמן-מימון, 'חגים ומועדים', עמ' קכח-קכט)


בשנת למודו של הראי"ה קוק זצ"ל בוולוז'ין – שנת תרמ"ה – כבר לא נהגו לבחור שם רב פורים, אלא גבאי פורים, והראי"ה, שהיה בחיר התלמידים, נבחר לתפקיד זה על דעת כולם. "נהירנא – כותב הרב מרדכי רבינר ז"ל – שחשובי הבחורים בישיבה, הדליקו בעצם היום את הנרות, ברחוב המוליך מן האכסניא שבה התאכסן הראי"ה עד הישיבה, בכדי להביאו ברוב חגיגיות להיכל הישיבה ולבית ראש הישיבה הגאון הנצי"ב ז"ל".
ועל אותה שמחת פורים נשתמרו בידינו פרטים מפי שכינו לחדר של מרן הראי"ה בוולוז'ין – רבי אפרים טייטלבוים ז"ל: בהגיע הראי"ה גבאי הפורים לבית הנצי"ב ז"ל, הרי כדרך המרבים בשמחת פורים בישיבות, חרז גם הוא חרוזים על הנהלת הישיבה ומאורעות שאירעו בה, אבל הוא חידש חידוש גדול – הוא חרז את חרוזיו לא בשפה המדוברת, באידיש, אלא בעברית ובארמית. אחד הנושאים שדיבר מרן הראי"ה, הוא: " ברלין תשקע וברלין תעלה", לאמר – השכלת ברלין (שגרמה אז נזק לאהלי התורה) תשקע ותרד, ולעומתה ברלין (הישיבה שבראשה עומד הגאון ר' נפתלי צבי יהודה ברלין ) תעלה ותתרומם.
דרשתו וחרוזיו של הראי"ה עשו רושם גדול, ובאותה תקופה היו בישיבה כמה בחורים שידוע היה שהם מושכים בעט סופרים, ומהם שהציצו בספרי השכלה ונפגעו, וכשהללו הביעו השתוממותם משליטתו הגדולה של הראי"ה – "העילוי מפוניבז'" בשפה העברית והארמית, פנה אליהם הנצי"ב ז"ל ואמר: "ראו ידיעותיו של בחור זה, שהוא גדול בתורה וביראה, והרי אף בזה אינכם מגיעים לקרסוליו" .
('מועדי הראי"ה' עמ' רמז)


(פורסם בזמורות 131 - אדר תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בד' אדר תשע"ה

קוד השיעור: 6202

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

ליקוטים לפורים (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K