ישיבת כרם ביבנה

מזיק מתוך שכרותו

ר' טל לוי


בכל שנה ושנה במסגרת מסיבות הפורים השונות, אנו עדים לנזקים שעלולים להגרם (או שנגרמים בפועל) על ידי אותם אנשים שתויי היין. וצריך לעיין בגדר שיכור האם אפשר לחייב אותו בתשלומין או לא. אנו כמובן רק נטעם מסוגיא זו ולא במטרה לפסוק ממנה הלכה למעשה.
הגמרא (עירובין סה ע"ב) כותבת: "שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו, מלקות מלקין אותו. כללו של דבר הרי הוא כפיקח לכל דבריו. אמר רב חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם."
והנה, רואים אנו מדברי הגמרא שיש חילוק בין שיכור רגיל שמקחו מקח וממכרו ממכר, וכה"ג אם עבר עבירה שיש בה עונש בי"ד מחוייב עליה, אלא שרב חנינא חילק בין שיכור כלוט שפטור לגמרי ובין שיכור רגיל שאז מחוייב בכל הני.
השו"ע (חו"מ סימן רלה, כב) כתב: "השכור מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימים ואם הגיע לשכרותו של לוט והוא העושה ואינו יודע מה עושה אין מעשיו כלום והרי הוא כמו השוטה". אמנם הרעק"א בהגהותיו שם כתב: "ומכל מקום אם הזיק לחבירו – חייב", והפנה לדברי הים של שלמה (ב"ק פרק ג סימן ג) שכתב כך:
והשיכור אפילו הגיע יותר משיכרותו של לוט, מ"מ מחייב בתשלומין על כל היזקות. ומה שמסקינן בפ' הדר (עירובין סה ע"א) דשיכור כלוט פטור ממיתת בי"ד ולא מלקין אותו, היינו דפטור מדיני שמים על אותו העוון. ומ"מ מקבל דינו על מה שלא עצר ברוחו ושיכר עצמו להשתגע. אבל לפוטרו מדין היזק שמזיק לחבירו פשיטא שחייב, דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן, בין אונס בין רצון דאל"כ לא שבקת חיי דכל שונא ישתה וישתכר על חבירו להזיקו ופטור.
הים של שלמה מבין כי כל מה שמדובר בגמ' בעירובין שפוטרת את השיכור כלוט מחיובים, היינו חיובים מדיני שמיים, אבל חיובי נזיקין של בין אדם לחברו – חייב.
אמנם לגבי פורים אנו יכולים להציע שתי סיבות לפטור את המזיק בשכרותו:



  1. היזק מחמת מצוה.


  2. היזק מחמת מנהג.



היזק מחמת מצווה
אם נניח שאכן יש מצווה להשתכר[1], יתכן ונוכל לפטור את המזיק משום עשיית המצווה.
מצאנו לגבי מצוות נר חנוכה מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים שהובאה בתוספתא (ב"ק פ"ו, הל' כח): "וכן היה ר' יהודה אומר: בנר חנוכה פטור, מפני שהניח ברשות. וחכמים אומרים: בין זה ובין זה חייב כגון אילו מסככין על פתחי חניותיהן ברשות הרבים בחג אע"פ שיש להן רשות ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב".
ובגמרא (ב"ק ל ע"א, סב ע"ב, קיח ע"ב) הגמרא מנסה להבין האם מדובר ברשות בי"ד או רשות דמצוה, ומכל מקום הגמרא דוחה את שיטתו של רבי יהודה ומשמע שלהלכה אין היתר בנזק לנר חנוכה[2]. וכן פסק הרמב"ם (נזק"מ יד, יב): "הניח החנוני נרו מבחוץ החנוני חייב אף בדמי פשתן מפני שהניח נרו מבחוץ. ואפילו בנרות חנוכה היה לו לישב ולשמור." כלומר, הרמב"ם פוסק שלא כדברי רבי יהודה, וגם אם אדם הזיק משום מצווה אין בזה פטור.
אלא שמצאנו לכאורה סתירה בדברי הרמב"ם שהרמב"ם פסק במקום אחר על פי הגמרא (ב"ק לב ע"ב) שהרץ בבין השמשות בערב שבת והזיק לחברו פטור וכן כתב הרמב"ם: "ואם היה ערב שבת בין השמשות - פטור, מפני שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס השבת והוא אינו פנוי". והנה כאן משמע בדברי הרמב"ם שיש פטור מחמת מצווה, ואם כן לא ברורה שיטת הרמב"ם, שמחד פוסק שאין פטור מחמת מצווה ולכן בנר חנוכה הוא חייב, ואילו הרץ בערב שבת פטור.
על מנת לתרץ את דברי הרמב"ם נראה להביא את דברי המרדכי (ב"ק פ"ג, סימן טל) שכותב: "ודוקא אותה מצוה דבין השמשות דאין לו שהות אבל בשאר מצוות כגון, לרוץ לביהכנ"ס או לבית המדרש דיש לו פנאי אם הזיק חייב." מדעת המרדכי עולה שהפטור של המזיק בערב שבת בין השמשות אינה משום המצווה אלא משום הזמן הבהול, ודווקא משום הזמן הבהול הוא דפטור אבל בשאר מצוות כאשר אין הזמן בהול הרי שיהיה חייב.
עולה שמדברי הרמב"ם, אין כל היתר ופטור מנזיקין כאשר מזיק מחמת מצווה. ולכן בדיני שכרות בפורים קשה לומר שיהיה היתר מחמת המצווה לשתות.


היזק מחמת המנהג
מצאנו בכמה מקומות בהם יש פטור מתשלומי נזיקין מחמת המנהג. כך מצאנו בתוספות (סוכה מה ע"א, ד"ה מיד) וז"ל: "ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה וקורעין בגדו של חבירו או מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך נהגו מחמת שמחת חתן". רואים שמחמת מנהג בני אדם מסכימים ומוחלים זה לזה על הנזק, וכל אדם שבא לשמוח עם החתן לוקח בחשבון שיקרעו בגדיו או שישברו המשקפיים וכד'.
לעניין פורים אף מצאנו כן בדברי הבית יוסף (סימן תרצה) שהביא מדברי תרומת הדשן (סימן קי) שכתב: "שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפילו שלא ברשות משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו" והוסיף שם הבית יוסף: "ונ"ל דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך אבל אנו שלא נהגנו כן אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לעניין זה."
רואים אנו מדבריהם שיש פטור מתשלומין והכל מבוסס על פי המנהג הרווח. ולפי זה אף נוכל לומר, שאפילו נאמר שאין מצווה להשתכר, אדם שהשתכר יהיה פטור מחמת המנהג.


פסק הרמ"א
הרמ"א בסימן תרצה כתב: "ויש אומרים שאם הזיק אחד את חברו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם".
האחרונים, ובהם המג"א והמשנה ברורה כתבו, שכל הפטור נובע אם היה כאן פטור מחמת שמחת הפורים אבל אם התכוון להזיק הרי שאין כאן פטור.
המג"א (תרצה, ס"ק ז) הביא את דעת הכנסת הגדולה שחילק בין נזק ממוני שאז פטור לבין נזק גופני שאז חייב. אמנם דעת האגודה אינו כן דכתב הוא על מה שהבאנו לעיל מהתוספות במסכת סוכה: "כשמשחקים הבחורים בשבת ומכין זה את זה פטורים ובלבד שלא יתכוונו" כלומר, אפילו נזק גופני פטור.
ערוך השולחן בסימן תרצה פסק, שבימינו אין פטור זה שייך וכל המזיק מחמת שכרותו הרי שהוא חייב.
כמו כן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בחזון עובדיה על פורים (עמ' רז) כתב: "מי ששתה יין בפורים ונתבסם, והתחיל לרקד ולשורר, ובתוך כדי כך, הזיק לחברו, או טינף את בגדיו, חייב לשלם כל מה שהזיק לחברו. ואין הבדל בזה בין פורים לבין שאר ימות השנה."
ומכל מקום, במקרה של נזק יש לפנות לדיין, לדעה מה יעשה לו.



(פורסם באשכולות 329 - תרומה תשע"ה)





[1] ואין כאן המקום להאריך אם יש חיוב להשתכר או אין חיוב, ואת"ל יש חיוב מהו החיוב. 




[2] הרי"ף לא פסק כדברי ר"י והשמיט דבריו בפרק הכונס. ומה שפסק כדברי ר"י בגמרא בשבת, כתב השלטי גיבורים שנפל טעות בדפוסים.




 

 

 

השיעור ניתן בא' אדר תשע"ה

קוד השיעור: 6186

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר עיון הלכתי לפורים (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K