ישיבת כרם ביבנה

בין קניין להתחייבות | חלק ב'

ר' דניאל סגרון


(קישור לחלק א')


השולחן ערוך (חו"מ סימן ס סעיף ו) כותב:


המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם או שאינו מצוי אצלו, חייב, אף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ה"מ כשהקנה לו בלשון מכר או בלשון מתנה, ואפילו כתב לו שעבוד על שדה או קבל אחריות על כל נכסיו, ואפילו נתן לו משכון, אינו כלום; אבל בלשון חיוב, כגון שאמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בכך וכך, חייב, והוא שקנו מידו[1].


אם כן, אדם יכול לחייב את עצמו גם על דבר שלא בא לעולם[2], ולפ"ז נוכל לפתור בעיות בקניינים על ידי יצירת התחייבות של המוכר לספק את הסחורה[3]. אמנם בכנסת הגדולה (הגב"י אות ס) כתב שאם מת הנותן קודם שיבואו הפירות לעולם לא זכה מקבל המתנה. וכן הסכימו התומים (סק"י) והנתיבות. אך הקצות (סק"ז) חלק וכתב:


דגבי חיוב לכולי עלמא אינו בחזרה...כיון דהחיוב חל על גופו וגופו הא איתיה בעולם ודאי ליתיה בחזרה ומחויב ליתן החטין או הפירות דקל, ואם אין לו החטין נשתעבדו נכסיו לשלם דמי החטין או דמי הפירות דקל... ואם מת ולא באו הפירות דקל לידו מחוייבין היורשין לשלם מנכסיו, דיורשין לא בעי שעבוד דאקני.


נמצא אם כן, שלדעת רבים מהאחרונים (כנה"ג, תומים ונתיבות) אם מת הנותן קודם שיבוא לעולם בטלה הנתינה. ואם כן עדיין אין לנו כאן פתרון מושלם לבעיה שבה אנו עוסקים, מכיוון שמן הסתם השאיפה היא לדאוג לכך שהקונה יהיה רגוע שכספו לא ילך לאיבוד בשום מצב, והרי בוודאי יוכל המוכר לומר קים לי כדעת כנה"ג וסיעתו.


אך לכאורה ניתן לומר[4] שאדם יוכל לשעבד את נכסיו לחיוב גופו. כלומר כיון שכל נכסיו של אדם הם ערבים לחיובו, אז הוא יוכל לשעבד את נכסיו לקיים את חובת גופו. כמו שמצינו (כתובות קא ע"ב ושו"ע סימן מ ס"א) שאדם יכול לומר חייב אני לך מנה בשטר אף שבאמת אינו חייב. על ידי אמירתו הוא מחייב את עצמו ואף את נכסיו, וכך כאן יוכל לשעבד את נכסיו לקיים את חיוב גופו.


ואף אמנם שהמוכר חייב את גופו ולא התחייב לשעבד את נכסיו, ייתכן אולי לומר שהעובדה שהחוק מחייב אותו והוא מכיר בכך נמצא שהחוק אינו סותר דין תורה ולכן הוא מועיל. כלומר, החוק גורם לכך שאדם יחייב את נכסיו לקיים חובת גופו. דעתו של אדם היא כפי החוק ואם החוק מחייב אז גם האדם מחייב את עצמו לכך[5].


ועיין בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"א סימן קד) שדן בעניין תוקפה של צוואת אישה לתת כסף המונח בבנק לצדקה האם "לדינא אין צוואתה כלום דיורש אותה בעלה", וכתב:


אך בעצם מסתבר לע"ד שצואה כזו שודאי יתקיים כדברי המצוה בדינא דמלכותא א"צ קנין שאין לך קנין גדול מזה. וממילא כיון שא"צ קנין מועיל מדינא אף נגד היורשין אף שהוא מתנה לאחר מיתה... וא"כ גם בצואה שנמסרה לדינא דמלכותא שיעשו ודאי כדבריה שאין לך גמ"ד גדול מזה וא"צ קנין יקנה המקבל תיכף בלא הפסק רשות אחר, שיכול זה ליתן[6].


ועיין עוד בתחומין (כרך לד, עמוד 175) מאמרו של הרב אריאל בראלי שפרש אוסף דוגמאות מרשים של מקרים שבהם חוק המדינה, למרות שאינו תקף כמובן נגד דין תורתנו הקדושה, בכל זאת הוא משפיע על דעת האדם וההלכה מכירה בכך. ובתוך דבריו הביא דברי החזו"א (ליקוטים ב"ק סימן טז) ש"כיון דמורגל אצלנו דינא דמלכותא דינא, אף שזה רק בתנאים מיוחדים, מ"מ זה משפיע על בני אדם לסמוך בסתמא על שיעור שהם דנים". וכעין זה כתב האגרו"מ (חו"מ ח"ב סימן סב) "ששעבוד תלוי בסמיכות דעת של המלוה ובודאי ליכא סמיכות דעת כשערכאות המדינה לא יסכימו לזה, ופשוט שאף במכירת קרקעות ובתים לא נקנו במדינתנו וכדומה לא בכסף ולא בשטר כל זמן שלא עשה לו כדיני המדינה דשום אדם לא סמך דעתו אלא על דיני המדינה בזה".


ואולי גם בנידוננו נוכל לומר, שהעובדה שכך החוק יוצרת לאדם גמירות דעת המקבילה לחיוב שאדם מחייב את נכסיו, ולכן גם לדעת הכנה"ג ודעימיה יחול החיוב אף על בניו כי שעבד את נכסיו לקיים את חיוב גופו[7].


באופן אחר אפשר אולי לומר, דרך נוספת לפתור את הקשיים בהם פתחנו במאמר שעבר.


שו"ע (סימן רז סעיף טז) כותב:


כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין, קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרים, ואחר שחייב עצמו קונים מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי חוב זה מחול לו מעכשיו, ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו; ועל דרך זה היו עושים בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשידוכים ובכל הדברים הדומים להם, וכן אנו נוהגים.


כלומר, חכמי ספרד הפכו את המצב. הם יצרו חיוב והתנו שהחיוב יתבטל אם לא יתקיים מה שהם חפצים להתנות עליו. לכאורה ניתן לפעול באותה דרך גם בנידון דידן. כל אדם שרוצה להקנות לחברו דבר שלא בא לעלום, לדבר שלא בא לעולם, דבר שאינו מסוים, דבר שאינו ברשותו ודבר שאין בו ממש, יחייב את עצמו בסכום מסוים ויתנה שאם לא ייתן את מה שהתחייב עליו יישאר עליו החיוב הממוני, ואם הוא ייתן יימחק החיוב הממוני.


לכאורה היה ניתן גם להוסיף שיש כאן ספק ספיקא. ספק כדעת המהר"ם מרוטנבורג (ד"פ סימן תתקמט) והרא"ש (כלל יג סימן כ) שסיטומתא מועילה גם בדבר שלא בא לעולם, ואם כן כל פעולת קניין נפוצה המועילה מדין סיטומתא תועיל גם בדשלב"ל, ואת"ל כדעת רבינו יחיאל (הובא במרדכי פ"ג דגיטין סימן שסג) והרדב"ז (ח"א סימן רעח) והיש"ש (ב"ק פ"ח סימן ס) והקצות (סימן רא) שגם סיטומתא לא מועילה בדשלב"ל[8], שמא הלכה כדעת הקצות בסימן ס' שכל המתחייב חל חיובו אף על יורשיו. וא"כ בנד"ד ממה נפשך יתחייבו בניו, אם מכח סיטומתא אם מכח התחייבות אביהם. ועוד יש להוסיף שלדעת החת"ס (חו"מ סימן סו) כאשר יש מנהג מבורר גם רבינו יחיאל מודה דמהניא סיטומתא בדשלב"ל[9]. איברא דכבר פסק מרן היביע אומר (ח"ח חו"מ סימן ב אות ד) ש"כל שאתה מרבה ספקות וספקי ספיקות אין להוציא ממון מיד המוחזק וכן הלכה רווחת בידינו".



(פורסם באשכולות 328 - משפטים תשע"ה)





[1] עיין סמ"ע סקי"ח: "ואפילו לדעת האומרים דאם קנו מידו ליתן או אתן, לא קנה דהוה ליה קנין דברים, וכמ"ש מור"ם בשמן לקמן סימן רמ"ה סעיף א', מ"מ בזה שחייב נפשו ליתן לזה, הכל מודים דקנה". וע"ע ש"ך סקכ"ו שתמה אמאי צריך קנין, ובקצה"ח סק"ח כתב לתרץ שיש לחלק "בין אומר הוו על עדים שאני חייב לפלוני מנה והוא מטעם אודיתא דהוה קנין, אבל באומר הוו עלי עדים שאני מתחייב שהוא לשון עתיד אינו יכול לחייב עצמו באמירה בלא קנין".




[2] ועיין מחנה אפרים (הלכות דשלב"ל סימן ג) שכתב שהוא הדין לגבי דבר שאינו ברשותו, והוכיח כן ממש"כ הנ"י (ב"מ כז ע"א בדפי הרי"ף) ש"מי שמשך חפץ מחברו והתנה לתן לו כור חיטים חדשים חייב לתן לו כמו שפסק". וע"ע בקצות סימן ר"ג סק"ד.




[3] עיין במאמרו של הרב דרור טוויל 'קניית חפץ לא מסוים בכרטיס אשראי' (בתוך 'משפטי ארץ: קניין ומסחר' עמוד 303 והלאה) שכתב כדבר פשוט שהתחייבות מועילה, אך לא עורר לכך שלדעת הכנה"ג ודעימיה תיווצר בעיה אם המוכר ימות כי הרי בניו לא יתחייבו. ומן הסתם כיוון שהדבר לא שכיח, לא נחת הרב טוויל לדון בכך, אך בכל זאת גם למציאות שכזו צריך למצוא פתרון הלכתי.




[4] תודתי נתונה לשגיא מאזוז ובן-ציון סופר, שבעקבות דיון עמם התלבנו לי הדברים.




[5] ואפשר להוסיף בזה, דהנה הקצות בסימן רצ סק"ג כתב לבאר דעת הב"י שבנודר לצדקה ומת חייבים בניו לשלם שכיון שהתורה ציוותה אותו לקיים דיבורו א"כ נשתעבדו נכסיו. ואולי גם כאן אפ"ל שכיון שהחוק מחייבו לקיים מה שהתחייב נשתעבדו נכסיו לכך ואין זה נגד דין תורה כי הרי אף לפי ההלכה ניתן לאדם לשעבד נכסיו לקיים את חובת גופו.




[6] ועיין בתחומין כרך לג, מאמרו של הרב פרופ' רון קליינמן, שדן האם חוק מחייב גם את מי שלא ידע ממנו. אך נראה שבנידון דידן הדבר ידוע לכל. ואף לפי מה שהביא (עמוד 91) בשם הרב אשר וייס שיש לפסוק בהתאם לחוק האזרחי מכוח מנהג "רק בתחומים שבהם דפוסי החיים עברו שינוי מוחלט כגון יחסי עובד ומעביד, תחומי המסחר ודיני בתים משותפים כי אין בהלכה התייחסות לתחומים אלו ולכן הכרחי להתבסס על החוק, אולם חלילה להניח שהחוק האזרחי הוא המנהג המחייב בכל תחום", נראה שכאן שגם לפי ההלכה יש חיוב אין זה סותר ממש דין תורה להוסיף חיוב גם ליורשים. ועיין קצות סימן רנ"ט סק"ה.




[7] שו"ר בתחומין כא עמוד 466 שהביא הרב ד"ר איתמר ורהפטיג משו"ת פרח מטה אהרון ח"א סימן ט "שחייבים היורשים בכל אותו החיוב שנתחייב המתחייב מצד שעבוד הנכסים שנשתעבדו בגררת גופו והנם קיימים... העולה מן האמור שנתחייב על דבר שאין בו ממש וגם היורשים ובאי כוחם חייבים מאותו חיוב כיון שחל על גוף המתחייב ועל נכסיו בגרירת גופו". עכ"ל. הרי לנו, שייתכן לשעבד את נכסיו לקיום חיוב גופו, ואף ששם שעבדה נכסיו מ"מ חזינן שניתן לשעבד נכסיו לקיים חובת גופו (אמנם הרב ורהפטיג תמה "התחייבות שלילית כיצד משעבדת נכסיו", אך בנידוננו קושיא זו לא שייכת, כי מדובר בהתחייבות אקטיבית לספק סחורה ולא בהתחייבות שלילית 'לא לבנות', עליה דן הרב פרח מטה אהרון).




[8] בעיקר מחלוקת זו האם מועילה סיטומתא בדשלב"ל כתב היבי"א (ח"ו חו"מ סימן ו אות ו) שהמוחזק בוודאי יוכל לומר קים לי כרבינו יחיאל ודעימיה. ועיין בזה באורך בדברי נכדו הרב עובדיה יוסף טולדאנו בספרו משפט הקנין ח"ג עמוד שדמ.




[9] אולי ניתן גם לצרף מה שכתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"ב סימן קכב) ש"פשוט דדין המלכות דין הוא אף כשזה מנוגד לדין התורה" ורק "כאשר דין המלכות הוא נגד מוסר התורה בטלה היא ומבוטלת". והרי פשוט הוא שבנידון דידן חוק המדינה אינו נגד מוסר התורה, וא"כ לדעת הגרא"ו החוק בו אנו עוסקים מחייב גם את שומרי המצוות.


 




 

 

 

השיעור ניתן בכ"ד שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6178

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר בנושא חושן משפט (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע 2 P