ישיבת כרם ביבנה

העם לא נעלם

אבי קלמנטינובסקי


(מאמר תגובה למאמר: לאן נעלם העם? /  ר' שאול אלעזר שנלר, תגובותיו מצורפות בהערות שוליים)


א. ההבדל בין "העם" ל"מצרים"
בעלון שעבר כתב ידידי ורעי ר' שאול אלעזר שנלר מאמר, בו דקדק היטב בלשונות הכתוב, וניסה למצוא תעלה ומזור לשינוי והחלפת הלשון "העם" ב"מצרים" ממכת הארבה, כאשר רק "פרעה" ו"עבדיו" נשארים בתמונה. בתשובתו כתב, שהעם הפסיק להיות העם של פרעה, ולהמשיך לאחוז בכח בעם ישראל. רק עבדי פרעה נותרו בלבם הקשה. כך גם תירץ את ייתור האמירה למשה "כי אני הכבדתי את לבו" לפני מכת הברד, למרות שכבר נאמרה למשה בתחילת המכות, וכן את הפסק הפרשות בין ברד לארבה. בזכות שאלותיו התעוררתי לעיין בנושא, אך מחמת שלא הניחו דבריו את דעתי, ראיתי לנכון להציע פירוש אחר.
אחד הפסוקים בו משתמש הה"כ הינו "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיהֶם, הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י, ז). אך פסוק זה מוכיח, שגם עבדי פרעה נשברו, שלא כדבריו. ואמנם מפרש ש"אבדה מצרים" מוסב על העם, אך מדוע לפרש, שעבדי פרעה התייאשו בגלל העם המיואש, ולא בגלל הסיבה עצמה של ייאוש העם – המכות? ובנוסף אנו רואים, שאפילו עבדי פרעה (כ"ש העם) החל לירא את ה' עוד קודם במכת ברד – "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה" (ט, כ)[1].
לכן נראה לי לתרץ בצורה "בעלבתית" ופשוטה. השימוש בלשונות בהתראתו של משה לפרעה, היו לפי מי נפגע מאותה המכה: במכות צפרדע, ערוב וברד שהייתה פגיעה באדם, נזכר "ובעמך"[2]. במכות כינים, שחין וחשך אין כלל התראה, לכן אין שום בעיה. במכות דם, דבר וארבה אין פגיעה באדם ישירות, אלא בסביבתו. לכן לא מוזכר "העם" אלא "מצרים". דם – "וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם " (ז, יט), דבר – "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (ט, ו) ואין חידוש במכת ארבה על פני קודמותיה בכך – "וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם" (י, ו). כלומר, התורה רצתה להדגיש שהמכות אינן על העם, אלא על רכושו וסביבתו, ולכן השתמשה בכינוי "מצרים" המורה על הארץ ולא רק על העם. ובכך תורצה שאלתנו העיקרית[3].


ב. מה נשתנה לאחר מכת הברד?
כפי שכתב במאמרו, ישנה שאלה גדולה על חזרת דברי הקב"ה למשה "כי אני הכבדתי את לבו" דווקא לפני מכת הארבה, וכן על חילוק הפרשות בין הברד לארבה. וניתן לשפוך אור על שתי שאלות אלו יחד, על פי דברינו.
מפורסמת היא חלוקתו של ר' יהודה את המכות לשלש קבוצות: דצ"ך עד"ש באח"ב. הרמב"ן (יג, טז) מבאר, שעשרת המכות היוו סדרת חינוך לאמונה בקב"ה. ניתן לראות, שכל קבוצה מטפלת בסוגי כפירה שונים. כפי שראינו, נפגעי המכה היו שונים בכל מכה. אם נבחן את שלש הקבוצות, נמצא שבכל קבוצה שלשה סוגי פגיעה: 1. פגיעה בסביבה (חי, צומח ודומם) 2. פגיעה באדם. 3. פגיעה כוללת.






























 



דצ"ך



עד"ש



באח"ב



1



דם (מים ודגים)



דבר (מקנה)



ארבה (יבול)



2



צפרדע



ערוב



חׂשך



3



כינים ("באדם ובבהמה")



שחין ("על האדם ועל הבהמה")



ברד ("על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה")


ובכורות ("מבכור פרעה... וכל בכור בהמה")



 


המכות האחרונות כרונולוגית בכל קבוצת מכות (כינים, שחין ובכורות) הן הפוגעות ביותר מבחינת היקפן – הפגיעה היא גם באדם וגם בסביבתו. אך לסוג זה של פגיעה נוספה מכה  – מכת הברד, שלא באה בסוף קבוצה, אלא דווקא בתחילת הקבוצה השלישית (באח"ב). נוכל להבחין גם בשלשה חידושים ביחס לקודמותיה במכות המסווגות כפגיעה כוללת (כינים ושחין): 1. ההיקף מתרחב גם ליבול, ולא רק לאדם ולבהמה. 2. הפגיעה מתוארת בצורה סופרלטיבית וקיצונית – "אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי" (ט, כד). 3. המכה אינה תופעת טבע רגילה – "וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד " (שם), וכדברי חז"ל נס בתוך נס (שמו"ר יב ד).
נראה לומר, שמכת הברד תוכננה להיות האחרונה בסדרת החינוך לפרעה ומצרים. היא המכה הקשה ביותר מבין שלש המכות שבקבוצה הקשה ביותר מבין שלש הקבוצות. מכת הברד לא היתה סתם מכה, כפי שלפעמים היא נתפסת. היא הייתה סופה קטסטרופלית וניסית, בה נהרגו גם אנשים - "וַיַּךְ הַבָּרָד... מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה", בצורה דומה למכת הבכורות. לכן בניגוד להתראות לפני שאר המכות, בהן תוארה המכה בצורה טכנית[4], לפני מכת הברד ישנה תוספת של נאום חוצב להבות של משה (שמות ט, יד-טז): "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ: כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ:"
מכת הברד היא "כל מגפותיו" של הקב"ה והיא תוכננה להיות מכת המחץ על פרעה – שיא המכות. כבר מההתרעה הנוראה הזו העבדים מפחדים – "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים" (ט, כ), ולאחר המכה פרעה מתחנן ומשפיל עצמו: "ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים!" (ט, כז) יש לשים לב גם כיצד מתוארת הכבדת הלב שלאחר מכן - "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו" (ט, לד). בניגוד למכת שחין הקודמת, פרעה עצמו מכביד את לבו! הקב"ה סיים את סדרת החינוך ונותן לפרעה לשלח את ישראל, בלי להכביד את לבו, מכיוון שהסדרה נגמרה. אך פרעה הרשע – שהרגע חטף את מכת השיא – אינו מקבל מוסר ומרשיע.[5]
לכן עובר הקב"ה לתכנית הבאה ולפרשה חדשה – סדרת חינוך לעם ישראל. בתחילת שבעת המכות נמסרה מטרתן: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם" (ז, ה). כעת משנסתיימה, מתחילה סדרת שלש המכות, שמטרתן: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (י, ב), דהיינו חינוך לעמ"י. לכן מובן מדוע ה' מתאר שוב את הכבדת הלב. מצרים נענשים על שעבודם את ישראל בעשר המכות. אך בשבע הראשונות המטרה היא לחנך את מצרים, ולכן בסופן – מכת ברד – ה' אינו מכביד את לב פרעה. אך משסירב לשוב גם אז, התחילה הסדרה הבאה, שמטרתה להעניש המצרים ולהתעלל בהם בלבד, יחד עם שיעור באמונה לעמ"י. מניעת דרכי התשובה מפרעה כעת נועדה להעניש ולהתעלל במצרים, כדי לחנך את עמ"י. ומכאן גם ההפרדה בפרשות.
פרשת הברד משמשת לשני פנים. היא האחרונה בסדרת החינוך למצרים – לאחר שחונכו "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" ו"כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", הוכיחה מכת הברד גם "כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ ". אך היא גם מתחילה את סדרת באח"ב לעם ישראל. חינוך זה - "אין כמוני בכל הארץ" – צריך להינתן אף לעמ"י, שאמנם מאמין בה' והשגחתו, אך עדיין שקוע בעבודה זרה. באח"ב הן המכות הסופרלטיביות שמעבר לגבול הטבע, הממשיכות עד קריעת ים סוף שבפרשתנו. שם מסתיימת סדרת חינוך זו – "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".


(פורסם באשכולות 326 - בשלח תשע"ה)



 





[1] תגובת הכותב ר' ש"א: יישר כחו של אבי על דבריו הנפלאים, ושבעים פנים לתורה. אעיר רק כדי לדייק את דבריי: הסיבה לפרש שעבדי פרעה התייאשו בגלל העם ולא באמת יראים את ד' היא משום שכך העידה בהם התורה פעמיים: "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ד' אלוקים", "ויכבד לבו הוא ועבדיו". הפסוק "הירא את דבר ד' מעבדי פרעה" אינו מהוה סתירה לפסוקים אלה, שכן שם מדובר על מיעוט מקרב עבדי פרעה ולא על כולם, ומלבד זאת מדובר על צעד התגוננות מפני המכה ולא יראה שלימה של שילוח העם. ובטעם שלא הוזכר שם העם ראה מש"כ במאמרי בהערה 3.




[2] בצפרדע וערוב המכה פגעה רק באדם, ולא הוזכרו החיות והצומח כלל. בברד הוזכר בין השאר "על האדם".




[3] תגובת הכותב ר' ש"א: להבהרת דבריי: במכת דם מדובר על הארץ ופשוט שייכתב בה 'מצרים', ובמכת דבר לא פורטו שלוש הקבוצות, והתייחסתי אליה במאמרי בהערה 3, עי"ש. עיקר טענתי היתה שכאשר ישנה התייחסות לאנשיםתמיד ישנן שלוש קבוצות יחד (מלבד כשיש סיבה לדבר, כפי שפירטתי), והקבוצה השלישית קרויה 'עמו' של פרעה. החריגות היחידות לזה הן במכת הארבה בה הקבוצה השלישית הופכת ל'מצרים', ואחרי מכת ברד שהקבוצה השלישית נשמטת ומקשי הלב הם רק 'פרעה ועבדיו'. שילוב שתי התופעות יחדיו מוליד את הפירוש שכתבתי.


 




[4] אמנם בדם אנו מוצאים "כי אני ה'", ובערוב "כי אני ה' בקרב הארץ", אך אלו מתארים מטרת המכה בקיצור נמרץ.




[5] יוצא, שבסדרת חינוך זו הקב"ה מקשה את לב פרעה רק במכת השחין. הדברים מתיישבים יפה עם עניין הכבדת הלב. הקב"ה אינו מכביד את לב פרעה, כדי להמשיך ולהכות עוד חמש מכות. כי אם כך קשה להבין, מדוע להמשיך בסדרת החינוך בצורה כזו, כשכולם כבר מיואשים ויראים את ה' במכות הברד והארבה, וה' ממשיך לחזק את לב פרעה. לפי דרכנו, סדרת החינוך באה לקִצה עם התרופפות ההתנגדות של פרעה במכת השחין. אך ה' מקשה את לבו לאחר מכה זו, רק כדי להביא את מכת המחץ על מצרים, ולהביא את חינוכם ויראתם לידי המיצוי המקסימלי במכת הברד. וזהו שאמר ה' "בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי". ולפ"ז יוצא, שמספר המכות לא היה ידוע מראש, אלא נקבע רק לאחר שה' היה צריך לחזק את לב פרעה עם פגיעת מכת השחין.




 

 

 

השיעור ניתן בי' שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6120

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשות וארא-בא (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




אור ישראל שוורץ
ע K
הרב מאיר אורליאן
הרב מאיר אורליאן
ע K
הרב מאיר אורליאן
הרב מאיר אורליאן
ע K
אבישי אהרוני
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K