ישיבת כרם ביבנה

מעשה החנוכה

יעקב-עמיחי סופר



אמר וביקשני מורי ורבי, לכתוב את אשר ענה בי לבבי.
אף אני אמרתי בקרבי, אעשה זאת טרם אעלה על משכבי.
אמנם דעת ותבונה אין בי, אך הקסת אהובתי והדיו חביבי.
אי לכך, אייחל לצור משגבי, ולא אשכח לבקש רשות ממור אבי.

ננערתי להתבונן ולחשוב, על מה ועל מי ארשום ואכתוב.
נס ימות החנוכה הקרוב, עוררני ברצון עז וברגש טוב.
נחרזו כבר דיניו בספר הטוב – 'אורות הראיה' לרבינו הקרוב.
נעניתי אף אני הצעיר יעקב, בדברי אגדה מעט לחרוז ולכתוב.

ידועים מדרשי חנוכה ועניניו, ועוברים הם תמיד מאב לבניו.
יהודה המכבי ושאר אחיו, חדורים אצל כל אדם בתוך מעיו.
יהודי אשר התורה בראש מעייניו, והחפץ להיות יותר עניו.
ישמח תמיד להגדיל את ידיעותיו, ולשנן את הידוע מאלף ועד תיו.

ידוע הדבר כבר מדינא דגמרא, שנס החנוכה על שם אשה נקרא.
יהודית שמה בת יוחנן האבא, מבני חשמונאי העומד בראש הצבא.
יון הרשעה שפשעה ביוהרא, וההינו לחשוב שלא ינוצחו כסיסרא.
יפלו יחד עם מלכם אשר צמא, והשקתו ונרדם לפני שאותה טמא.

עת נרדם ולפני שיינו התפוגג, ערפה יהודית את ראשו ולא בשוגג.
עברה הצדקת והגיעה עד הסורג, שם רצה השועֵר להוציאה להורג.
ענתה ואמרה לו - אל תהי דואג! ראה את ראש הצורר, והתמוגג.
עמד יהודה המכבי והחל שואג, נאספו היהודים והכו בעם הלועג.

קבעו חכמים להדליק נר איש וביתו, ח' ימים כך מצוות החג ודתו.
קריאת ההלל דבר יום ביומו, להודות על הנִסים שעשה ה' לעמו.
קמו ותקנו תקנה נוספת בו, לחייב אף הנשים במצוות היום ובחוֹבו.
קביעה זו טעמה ידוע לכולנו, שהנס נעשה ע"י אשה כפי שתיארנו.

במקום אחר הסיפור בשינוי הובא, אך לא נתפלפל בו כבהוויות דרבא.
במקום זה נספר על מלחמות הצבא, וחייליו המכבים בני מתתיהו הסבא.
באלעזר נתחיל שגבורתו כשל בר-כוכבא, אשר ראה מולו פיל שועט ובא.
בעת שראהו רץ נגדו ולא נחבא, נעמד בין רגליו ודקרו בחרבא.

עיני תוריד דמעה על חללי ישראל, על אלעזר שטבע בפרש הפיל והתגאל.
עתה נדבר על יוחנן עבד הא-ל, ששיסף ראשו של יווני בכח ואל.
עריפה זו הגיעה בדין ליווני המחלל, על שפער פיו ולעג כאיש מתהולל.
עמדו המכבים וטיהרו את ארץ ישראל, ואט אט התקרבו אל האריאל.

מהרו ונכנסו אל בית חייהם, ומיד ראו את אשר עשו בו אויביהם.
מהצער והיגון שחו לארץ ראשיהם, בראותם איך חללו את קדשי אלקיהם.
מאד רצו להדליק נרות בו ביום, אך לא נותר שמן טהור - נורא ואיום!
מפינה נסתרת נגלה לפתע פתאום, כד קטן ששמנו מספיק רק ליום.

יהודה ואחיו שמחו שמחה גדולה, ובכל ישראל היתה רינה וצהלה.
יש בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה, מנורת הזהב נלקחה ואיננה.
יכולת לא הייתה בידם ליצור חדשה, שהמדינה בזמן זה הייתה ענייה ורשה.
יצרו אפוא משפודי עץ מנורה דלה, וכאשר העשירו עשאוה זהב כבתחילה.

חזרו המכבים וגמרו את הארץ לטהר, ואת כל היוונים סלקו מהארץ מהר.
חזרה אז הארץ ושקטה מהסער, ושוב נשמע קול התורה מכל שער ושער.
חלק קטן מהמדרשים הבאנו בשיר, ואת השאר כדאי לקרוא באופן ישיר.
'חשמונאי ובניו' כך נקרא הספר, בו מובאים המדרשים בחן ובשפר.

יהודים בכל הדורות קִבלו בשמחה, להודות ולהלל בכל עיר ומשפחה.
ידליקו נרות ויגמרו הלל בברכה, יאכלו מאכלי שמן זכר לנס החנוכה.
יהי רצון שבכל דור נפלאות נראה, ונזכה במהרה שהמקדש בהר ה' יראה.
יתקבצו הגלויות בשירה ובזמרה, ונזכה בקרוב שיבוא גואל מהרה.
 




***



אל הקורא היקר! כפי שציינתי בתוך דברי, מן הראוי לכל בר-בי-רב לקרוא את מדרשי החנוכה מתוך המקורות. ישנן כמה גרסאות לכל מדרש, ונראה לומר, שחלק מהמדרשים הם שיבושים של סיפורים אחרים שנאמרו במדרשים דומים. את המדרשים ניתן למצוא ב'מגילת אנטיוכוס' ו'מגילת בית חשמונאי', שהובאו בספר 'ממלכת כהנים' ובספר 'חשמונאי ובניו' (ספרים אלה חיפשתים ולא מצאתים בספרית הישיבה, עד שלאחר חיפוש מחיפוש מצאתים באוצר החכמה). כמובן שהסיפור המפורסם של נס החנוכה נמצא ב'מגילת תענית'.
הערה חשובה: רוב רובם של התיאורים והסיפורים (גם אלו שנכתבו במשפט או בחצי-משפט) מקורם במדרשי חז"ל ובמקורות, אולם יש כמה משפטים שהם מפרי דמיוני. וכיון שלא ציינתי איזה כך ואיזה כך, כדאי לקרוא מהמקור...
נ.ב. הזכרתי בתוך השיר שהראי"ה קוק זצ"ל בספרו 'אורות הראיה' כתב את דיני החנוכה בחרוזים. גם זה שווה קריאה. הרב חורז שם את כל דיני החנוכה כולל הדלקת הנרות, התוספות שבתפילה ודיני ההלל בשיר אחד ארוך. מומלץ בחום!
נ.ב.ב. חלק מהחרוזים אינם מדויקים דיים, ואקווה שתמחלו לי על כך. אם יש מאן-דהוא שבכל זאת מתעקש שכל החרוזים יהיו מושלמים, הרי הוא מוזמן לפנות אלי ולסייע לי לתקן את הטעון תיקון...
שיהיה לכולנו חנוכה שמח.


(פורסם באשכולות 320 - חנוכה תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ו כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5969

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לחנוכה (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
ר' אמיתי חוברה
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב יונה מצגר שליט"א
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K