ישיבת כרם ביבנה

זה כסף קל!

ינון אברמשוילי


אחד מחוקי הקיום הבסיסיים ביותר של הכלכלה קובע כי האדם מוכן להשקיע משאבים רבים להשיג דבר מסוים, אך ברגע שאכן ישיג אותו, הוא יהיה בעניו כמובן מאליו, וממילא יעבור להשקיע בדבר הבא – זהו הכח שמניע את הכלכלה העולמית בבסיסה, וזה הכח שגורם לאדם לרדוף אחרי דבר, שלכאורה, לעולם לא יספק אותו – הכסף.
בפשטות, לרדיפה הבלתי פוסקת הזו אחר ממון אנו קוראים תאוות בצע, אך עיון בפרשתנו מגלה, שהתורה מוצאת ברדיפת הממון גם צד חיובי.
יעקב ועשו הם אחים תאומים מבטן ומלידה, הם הילדים היחידים להוריהם, אך נשאו בקרבם מתח וחשדנות איומים אחד כלפי השני: עשו כעס על יעקב על שלקח ממנו במרמה את הבכורה והברכות, ונשבע בחמת זעמו להרוג את אחיו ברגע שאביו ימות. יעקב מצדו, עשה הכל כדי להימנע מפגישה עם אחיו הזועם וברח למשך שנים ארוכות אל בית דודו לבן שבחרן הרחוקה.
אך הזמן חולף וזכרונות העבר התעמעמו, שני האחים נישאו והקימו משפחות, והשעה בה היו מוכרחים להיפגש קרבה לבוא. יעקב ביקש לשוב לא"י יחד עם משפחתו, ועשו יצא לקראתו מביתו שבשעיר. בתחילה היו ליעקב תקוות כי אחיו סלח לו ומוכן לפתוח דף חדש, אך שלוחיו מספרים לו כי עשו מתקדם לעברו יחד עם צבא שלם...
יעקב נבהל ומיד מתכונן למלחמה: הוא חוצה את המחנה שלו לשניים, בתקווה שאם אחד יפגע, השני יוכל לברוח. במשך הלילה יעקב מעביר את משפחתו את נחל יבֹּק ומתפלל לנס משמים.
והנה, בשעה כה גורלית, לאחר שכל משפחתו חצו בעלטה ובחשאי את הנחל, מתרחש סיפור מוזר.
התורה מספרת שיעקב חזר לבדו אל מעבר יבֹּק ושהה שם משך זמן, עד שמופיע 'איש' זר ופותח אתו במאבק אלים. היה זה מלאך שנשלח מן השמים לפגוע בו בשם עשו. יעקב מצליח לאחר מאבק ממושך להינצל מידיו, אך בכל זאת נפגע בכף הירך, מה שמותיר אותו נכה.
מה בדיוק קרה שם? מדוע יעקב שב לבדו אל הנהר וחושף עצמו לסכנה בשעה כה גורלית?
הגמ' בחולין עונה תשובה מעניינת: "יעקב נשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם" (צא ע"א), כלומר, יעקב שב לנהר כיון ששכח שם כמה חפצים קטנים שהיו חביבים עליו, אך לא מדובר בתכשיטים יקרי ערך, אלא ב"פכים קטנים"...
והשאלה רק מתעצמת: בשביל כמה פכים יעקב מסכן עצמו ונותר לבד בשעת לילה כזו?! ובכלל, מה פשר האמרה הזו "צדיקים – ממונם חביב עליהם וכו'? בפשטות, זה נשמע יותר כמו משפט לתאר בו רשעים או אנשים גשמיים עכ"פ.
וביאור העניין: תורת הקבלה מסבירה, כי בתוכו של כל דבר גשמי טמון ניצוץ אלקי נסתר. מדובר בנקודת חיות רוחנית המבקשת לצאת מהמעטפת החומרית ולשוב אל מקורה העליון. רמז לכך, בפ' בראשית מופיע הפסוק: "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", מסבירה תורת הקבלה, כי המילה "מרחפת" היא ראשי תיבות של: "רפ"ח מעולם התוהו", כלומר 288 (=רפ"ח) ניצוצות שמקורן בעולם שנקרא תוהו (עולם רוחני אשר קדם למציאות הקיימת. בעולם התוהו אורו של הקב"ה האיר בצורה גלויה ביותר עד שעולם התוהו לא יכול היה להכיל את האור הזה, וברצונו של הקב"ה – הוא נשבר, התנתץ, לרסיסים קטנים שהתפזרו בכל חלקי העולם, תופעה זו נקראת בשם "שבירת הכלים").
תכלית החיים שלנו על פני האדמה, היא לעורר ולברר את הניצוצות הללו מהדברים הגשמיים בהם הם נתלבשו. הדבר נעשה בפשטות ובכל רגע, לדוגמא, כאשר יהודי מברך על פרי, הוא מעלה את הניצוץ החבוי בו חזרה לאלקות. כאשר יהודי לוקח מטבע שהרוויח ונותן לצדקה, הוא מחבר את המטבע עם מקורה העליון.
וכאן מצויה הסיבה לכמיהה הבלתי פוסקת הזו אל המציאות הגשמית בכלל, ואל הכסף בפרט. מעבר לתאוות הבצע מצד הנפש הבהמית, יש כאן שאיפה מצד הנשמה לבצע את משימתה בעולם, שכן כסף הוא, כנראה, הכלי העוצמתי ביותר לביצוע פעולות גשמיות בעולם, וממילא, טמונים בתוכו ניצוצות גבוהים ביותר.
שאיפתה של הנשמה היא לכוון את הניצוצות אל מקומם הראוי ע"י השימוש הנכון בכסף.
לפיכך יעקב אבינו לא היה מוכן לוותר אפילו על הפכים הקטנים, גם אם היו חסרי-ערך. העובדה כי הרכוש הגיע לידיו לימדה אותו שעליו לתקן את הרכוש ולא להשאירו מאחור.
החסיד ר' פנחס משקלוב היה עשיר גדול וגר בבית גדול ונאה, פעם שאלו רבו, אדמו"ר הזקן, לשם מה הוא זקוק לבית כה גדול? ענה החסיד: "כאשר הבית ברשותי, כל אסיפה בקהילה היא אצלי, וכך אני יכול להמליץ טוב על יהודי פלוני הזקוק לתמיכה מקופת הקהילה. אבל אם לא היה לי בית כזה, לא היתה דעתי נשמעת ולא היתה צומחת טובה לאותו יהודי..."


(פורסם באשכולות 318 - פרשת וישלח תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בי"ד כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5917

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

פורסם באשכולות 318 - פרשת וישלח (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: