ישיבת כרם ביבנה

"מעריב! מעריב!"

ינון אברמשוילי


על הפסוק בפרשתנו, "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש", מפרש רש"י: "ויפגע – רבותינו פירשו לשון תפילה, כמו 'ואל תפגע בי' ולמדנו שתיקן תפילת ערבית".
מזה שתפילת ערבית תוקנה ע"י יעקב, בעוד שתפילות שחרית ומנחה תוקנו ע"י אברהם ויצחק, מובן שתפילת ערבית היא האחרונה בסדר התפילות, כך שסדר התפילות הוא: שחרית, מנחה, ערבית. לעומת זאת, בתהילים נאמר במפורש (וכך משמע בגמ' בברכות), שסדר התפילות הוא "ערב ובוקר וצהריים", כלומר שתפילת ערבית היא התפילה הראשונה.
ויש לומר, ששני סדרים שונים אלו בתפילות נובעים משתי נקודות מבט שונות, ואפילו מנוגדות, על התפילה:
מצד אחד, התפילה היא "עבודה שבלב" (כנלמד מהפסוק "ולעבדו בכל לבבכם"), שפירושה קבלת עול מלכות שמיים ודבקות בה', ועד כדי "התפשטות המציאות" – כלומר עד למצב שהאדם שוכח לחלוטין את מציאותו האישית וחושב רק על התקשרותו ודבקותו בבורא.
מצד שני, ישנו הפירוש הפשוט של התפילה – בקשת הצרכים האישיים של האדם מהקב"ה, כלומר שהאדם לא רק שלא שוכח ממציאותו, אדרבה – הוא עסוק בעצמו ובצרכיו.
ובזה תלוי סדר התפילות:
הכלל בהלכה הוא, ש"במעשה בראשית – היום הולך אחר הלילה" (ולכן נאמר בששת ימי בראשית "ויהי ערב ויהי בוקר"), ואילו "בקדשים – הלילה הולך אחר היום".
ובענייננו, מצד התפילה כ"עבודה שבלב", עבודת ה' ודבקות בו – הרי התפילה היא כקדשים,  שבהם הלילה הולך אחר היום, וממילא תפילת ערבית היא האחרונה, ובאה אחרי שחרית ומנחה.
אולם, מצד התפילה כבקשת צורכי האדם – הרי היא שייכת ל"מעשה בראשית", שבו היום הולך אחר הלילה, ולכן תפילת ערבית היא הראשונה בסדר התפילות, לפני שחרית ומנחה (וכמו שנאמר בתהילים "ערב ובוקר וצהרים").
והדברים יתבארו באופן נפלא בדרך החסידות:
תפילת ערבית היא התפילה שמתפללים בלילה – בזמן החושך.
וממילא, שני האופנים בסדר התפילות תלויים בשני דרכים להסביר את משמעותו הרוחנית של החושך.
לפי פשוטם של דברים, חשכת הלילה מורה על מצב רוחני ירוד ושפל, מצב ממנו כבר אי אפשר לרדת יותר, אפשר רק לעלות, ובהתאם לכך, סדר התפילות הוא: "ערב ובוקר וצהריים", ההתחלה היא במצב של חושך, וממצב זה עולים מדרגה לדרגה, עד שהופכים את החושך לאור, פעולה שמגיעה לשלמותה בתפילת המנחה (ולכן "אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה").
אולם, בפנימיות העניינים, החושך בעולם הזה מורה על אור נעלה מאד, שמרוב גודל מעלתו אין האדם הגשמי יכול לתפוס אותו ולהשיגו, ולכן בעיני האדם מצב זה נדמה כחושך (על דרך אדם שיושב בשיעור ולא מבין כלום, לא משנה עד כמה נפלא ומדהים יהיה השיעור – אותו אדם לא רק שלא יהנה אלא יסבול!), ואכן מנקודת מבט זו – התחלת עבודת היום היא בתפילת שחרית, המבטאת אור גלוי, כזה שאנו מסוגלים לתפוס, וסיומה ושלמותה בתפילת ערבית, המורה על אור נעלה יותר, כזה שאינו נתפס על ידי האדם.
ולכן תוקנה תפילת ערבית על ידי יעקב – שהוא "בחיר שבאבות" – בגלל מעלתה על תפילות שחרית ומנחה.
ולסיום, בחב"ד נוהגים לברך "שיהיה בטוב הנראה והנגלה", וע"פ המבואר למעלה הדבר מובן:
כיוון שהקב"ה הוא טוב, ו"טבע הטוב – להיטיב", כלומר הקב"ה שהוא מקור הטוב, ממילא הוא מיטיב עם ברואיו, אלא שכשם שהקב"ה הוא אין סופי, כך מידותיו אין סופיות, ויתכן מצב בו הטוב שנותן לנו הקב"ה הוא כל כך גדול – עד כדי שאין אנו מסוגלים לקלוט אותו, וממילא מצב זה נראה כחושך! על כן אנו מברכים שמה שהקב"ה נותן, שהוא אכן טוב, לא יהיה טוב רק מצד האמת, אלא טוב כזה שגם אנו נראה את הטוב שבו!


(פורסם באשכולות 317 - פרשת ויצא התשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בז' כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5886

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: