ישיבת כרם ביבנה

לא נשכחך

אברהם זריהן


"עתידים בני ישמעאל לעורר מלחמה על ירושלים". וכל כך למה? אלא מהשנאה היוקדת, והקנאה הקשה הבוקעות מליבם. כבר בזמנים עברו קראו אותם ליצנים, שמאבימלך נתעברה. כבר בזמנים עברו קרא הוא בקול, שוטים אתם, ראו אותי מי הבכור ולמי מגיע משפט הירושה, ראו מי נוחל שני עולמות.
וזוכרים אנו את בני מלכות הרשעה האומרים ערו ערו. כואבים אנו עוד את בית חיינו. זוכרים את טיטוס מחריבנו אשר שרף – לא ניתץ, לא שבר – אלא שרף עד היסוד את מקדשנו. אותו טיטוס הגדול אשר בריה קטנה הביסתו. זוכרים אנו אדריאנוס קיסר רומי, אשר חרש במלח את בירתנו. ואף זוכרים אנו את המלכים התועים אשר הגיעו במסעות ארוכים ובמלחמות עקובות מדם, על מנת להקים עוד בית תִפלוּת להם. וכל זאת לא על מנת אלא להשכיח מליבותינו בית קטן אחד.
בשבעים שמות נשתבחה. שבעים תארים עיטרו את יופייה. ובמרוצת השנים נוספו לה מיני כינויים ושמות לוואי. אך העם היהודי לא שכח ולא זנח, וגם בארצות פזורה זכר אשר נשבע אמונים בעומדו בשעריה לפני צאתו בגלותו – אם אשכחך ירושלים. ירושלים, לא קפיטולינה. ירושלים, לא אל-אקצא. ירושלים היא. ירושלים הייתה וירושלים תישאר.
הם, לעומת זאת, לא מסוגלים להשלים עם העובדה כי אברהם העברי עקד את בנו שנים רבות קודם שאותו משוגע קשר את חמורו לאבני המקום. הם לא מבינים סוד כוחה של שבועה אחת. שבועה הנשארת לאורך דורות. מאב לבן לוחשים הם, מאב לבן – לא נשכחך. אילו היו מבינים, היו יודעים שזהו אחד הוא. הר הבית ולב יהודי – דבר אחד הוא. וגם בתפוצות הגולה, ליבם ונשמתם נתונים היו תמיד בכותל המזרח. חלומם של רבים היה להגיע למקום הקודש. עבדיה, שרצו את אבניה. בניה, המתאבלים תמיד עליה והנושקים את עפרה. חולמים הם חלום שהבטיחונו נביאינו. חלום ענק שנרקם מול עינינו.
וקמו ורדפו הם, בני השפחה, אחר מקומותינו להקים להם בית תִפלוּת שלהם לרמוס ולשכח מקומות קדושתנו. וכלום אין חפצם כי אם לדמות שקריהם לדת המלך. אולם, יודעים אנו כי לא תדמה המלאכה האלוקית למלאכה האנושית. לעולם.
הר הבית בידינו. אמת, אין אנו יכולים לזקוף את ראשנו בגאון, עדיין. אמת, עדיין אין שולטים אנו ביד רמה בתחילה. אך לא רחוק היום וקרוב הדבר מאוד.
עתידים בני השפחה לעורר מלחמה על ירושלים. ובן הגבירה, שלו משפט הירושה, מאב לבן לחש, מאב לבן לוחשים אנו. ירושלים – לא נשכחך.


(פורסם באשכולות 317 - פרשת ויצא התשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בז' כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5885

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: